אני והמחלה ההיא...

חלק ו': אני מחלימה

מאת: שיר

 

הפרק הראשון: השמים נפלו

הפרק השני: מה שלא רציתי לדעת

הפרק השלישי: בחזרה הביתה

פרק רביעי: מחליטים לעשות ניתוח

פרק חמישי: אני בדרך להחלמה

 

עוד ב"הדרך למעלה:

 

עצות מעשיות להתמודדות

עם סרטן השד

מדברים על החיים...(מאת שורדת)

המלצות האגודה למלחמה בסרטן אודות גילוי מוקדם

של סרטן השד

בדיקת דם פשוטה מאתרת קבוצות סיכון לסרטן השד

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

כלי הקיבול שלנו

זמן תעלת הלידה

 להתפייס עם אמא

מחזוריות

כאן ועכשיו

חיי אישה - סידרה

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

מתעוררת... כאבי תופת, חרבות רוקדות לי על הגוף ואני לא נהנית בכלל, מרימה את הכותונת , תחבושת עצומה מכסה את החלק השמאלי של בטני, אני חושבת לעצמי אלוהים ישמור מה הוא עשה לי שם, לפי התחבושת זה נראה כאילו עברתי חרקירי.

 

בינתיים במשך שעות הזרימו לי נוזלים לגוף, אני רוצה לקום לפיפי, האחות חמורת הסבר אומרת לי שאסור לקום מהמיטה אחרי ניתוח, אני אביא לך סיר אין בעיה תעשי במיטה, אני עונה לה אין בעיה תביאי יחד עם הסיר גם אקדח שבאותה הזדמנות אני אירה לעצמי קודם כדור בראש, אין אין אין סיכוי שאני עושה פיפי במיטה.

 

היא קוראת לרופא האחראי, הוא מנסה לשכנע אותי שזה לא נורא ומה את עושה מזה סיפור וכו'? הוא מוסיף אמנם את במחלקה כירורגית, אם תיפלי ותיפצעי את הפנים אנחנו נתקן, אבל לא חבל על הפנים היפות שלך?

אני עונה לו: אני קמה, לא מעניין אותי מה אני קמה.

 

מנסה להתיישב ריקוד החרבות בגופי בשיא עוצמתו, הכול כואב לי בטירוף, אני מתיישבת בעלי עוזר לי לעמוד, אגלי זיעה בכמויות של דליים נשפכים ממני, לא ידעתי שגם הריסים יכולים להזיע, אני מדדה לאיטי לתוך השירותים, איזה כיף, עשיתי את זה, אין דבר העומד בפני הרצון, כוח הרצון מזרים לנו אנרגיה וכוח שלא ידענו שקיים בתוכנו עד לאותו הרגע.

 

אני מדדה חזרה למיטה ממש קורסת לתוכה ומרגישה מאוד עייפה אבל מאוד מאוד מאושרת.

למחרת בבוקר מגיע הצוות, ואומר לי טוב את יכולה כבר לקום מהמיטה זה בסדר, אחות הלילה אומר להם היא כבר קמה אתמול אחרי הניתוח, היא "המשוגעת" שסיפרנו לכם עליה.

 

לידי בחדר שוכבת אישה שעברה ניתוח לקיצור קיבה, אני חושבת לעצמי אלוהים אדירים לעבור ניתוח בטן ביוזמה אישית, איזה פחד...

 

היא נאנחת כל הזמן, מתאוננת ומקטרת, עד שהיא מבינה שהיא לא לבד בחדר ושואלת אותי למה אני שם? אחרי שאני עונה לה, היא מפסיקה לקטר ולהתאונן, ומתחילה לקום מהמיטה והכול נראה לה ממש סבבה.

 

היא באה אליי למיטה לעזור לי לקום, היא חותכת לי פירות, שולחת את בעלה להכין לי קפה, מורה לבן התורן שנמצא לידה, לעזור לי לנעול נעליים וכו'.

לא שהייתי עזובה חלילה, בעלי היקר, צמוד אליי 48 שעות לאחר הניתוח, ישן על הכורסא שליד המיטה שלי בתנוחה מוזרה, וערני לכל רבע אנחה שלי, בלילה הראשון גם אבא שלי איתו, ושניהם בתורנות שמירה עליי, קצת ישנים, קצת מסתובבים ומקווים לטוב.

 

בעלי מרפד אותי בהמון חום ואהבה, מקטין כל דבר שנראה לי מפחיד ואימתני כמו למשל רק התחבושת גדולה , הצלקת לא נוראית.

 

מורידים לי את התחבושת, אני נראית כמו מי שהייתה לה תקרית עם שדכן סיכות אימתני, בעלי אומר לי זה רק נראה ככה זה ממש לא רציני את תראי שעוד מעט לא יישאר מזה זכר, זה רק נראה עכשיו ככה....

_______________________________

הפרק הבא: התאוששות

 

 יש לך מה לומר? כיתבי אלינו 

   

______________________________________________