דווקא כשהגוף שלי התחיל למצוא חן בעיני

ההתמודדות עם דימוי הגוף, יציאות רומנטיות, יחסי מין ואינטימיות

 

פרק מתוך: "נאבקות למען עתידנו", מאת בת' מרפי, באדיבות "אחת מתשע" (המשך)

 

 

עוד:

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

(המשך מפרק קודם)

 

מבחינתה של אקוושה, הפאות שהוכנו במיוחד בשבילה הפכו לסמל של מציאת יופי בעצמה גם בזמנים קשים. אבל בעיני רובין מיטצ'ל, שאובחנה כשהייתה אם חד-הורית בת שלושים והתגוררה בקספר שבוויאומינג, הפאות היו סמל לעתיד הקודר שמצפה לה.

 

"יש רק תמונה אחת שלי עם פאה," היא אומרת. "לא הרגשתי כמו עצמי. לא רציתי שיצלמו אותי. הרגשתי כמו סחורה משומשת." רובין נמצאת עכשיו בשנה השנייה של קשר זוגי, והיא אומרת כי, "יש תקווה בכל מקום. אל תחשבי שאת לא שווה שום דבר. יש גברים שמבינים." אבל על אף שהיא פעילה באגודת הסרטן האמריקאית ובקואליציית נשים צעירות נפגעות סרטן השד, היא לא אוהבת לראות דברים שמזכירים לה את הסרטן שלה – או את נשירת השיער. "הבן שלי ואני היינו פעם במוסך," היא אומרת, "ומצאנו כובע פְליז שחבשתי בזמן הטיפולים. הוא אמר, 'אה, אני זוכר את הכובע הזה. חבשת אותו הרבה.' ואני אמרתי, 'כן, אבל אני לא אחבוש אותו יותר.' "

 

נשירת השיער והשינויים בדימוי הגוף מסבּים סבל רב לחלק מהנשים החולות בסרטן השד. אבל יש נשים המרגישות כאב עז, אך מצליחות לבסוף ליצור קשר מחודש עם גופן ושיערן. "אני אומרת לנשים אחרות שיש לנו נקודת מבט ואהבה עצמית שאין לאנשים אחרים," אומרת רובין. "ואני יודעת שהשיער שלי היום יותר מוצלח מכפי שהוא היה קודם!"

 

יציאות רומנטיות והיכרויות עם אנשים חדשים

רבות מן הנשים הצעירות שחולות בסרטן השד נרתעות מלהתיידד עם אנשים חדשים, על אחת כמה וכמה להתחיל לצאת איתם או להתחיל קשר רומנטי. לדוגמא, רוברטה פגשה את לִי חצי שנה אחרי שאובחן אצלה הסרטן, כשהיא הייתה בת 27. היא כבר עברה כריתת שד וניתוח שחזור, והתחילה את הכימותראפיה זמן קצר לפני פגישתם. היא התעקשה באופן עקרוני לא לקטוע את שגרת החיים החברתיים שלה, אבל לא הייתה מעוניינת לפגוש אנשים חדשים.

 

רוברטה עברה טיפול כימותראפי קשה במיוחד ביום שפגשה את בעלה לעתיד. "הייתי בעצם צריכה להישאר במיטה, ולא לצאת לבּאר," היא נזכרת. אבל היא הסכימה להיפגש עם הידיד שלה, רוס, ורוס הביא איתו את ידידו לִי. לִי וכל שאר האנשים שהיו נוכחים באותו הערב זוכרים שבין השניים ניצתה כימיה מיידית. אבל רוברטה בקושי זוכרת את הפגישה.

 

"כנראה שאני ולִי דיברנו – אני לא ממש זוכרת," היא אומרת. "אני רק רציתי ללכת הביתה, להיכנס לאמבטיה ולהקיא שם בצורה מכובדת."

 

לִי התקשר בבוקר המחרת, ורוברטה הייתה "מבולבלת לגמרי. הוא לא יודע שיש לי סרטן. אני לא יכולה להתחיל לצאת עם אנשים עכשיו. אני סחורה פגומה." רוברטה אמנם אמרה לידידיה שהיא מחזירה ללִי טלפון רק כדי לא להיות גסת רוח כלפי "חבר של רוס", אבל למען האמת, החמיא לה שמישהו נמשך אליה למרות הסרטן. "לא חשבתי שאוכל לצאת איתו, אבל האפשרות לפלרטט ריגשה אותי."

 

רוברטה הניחה שלִי יודע שהיא חולה בסרטן השד, אבל רוס בעצם לא אמר לו דבר על כך. "היא הקרינה מין זוהר כזה," לִי אמר מאוחר יותר. "לא ידעתי שזה זוהר של כימותראפיה! אבל לא היה שום דבר, פשוט שום דבר, שירמוז לי שמשהו לא בסדר איתה מבחינה גופנית או נפשית – לא בקשר למחלה, לא בקשר לדאגות. היא העמידה פנים שהכול בסדר."

 

רוברטה מצידה חשבה שהסרטן שלה ניכר בה בבירור. "את לא באמת מתייחסת אל עצמך כמו אל בן אדם," היא מעירה. "את פחות או יותר רואה את עצמך כמחלה. ואת שוכחת שאנשים מבחוץ רואים אותך אחרת. את נוטה לפרש את מה ששאר האנשים חושבים לפי הדאגות שלך. את מניחה שהם מרחמים עליך. את מניחה שהם משתדלים להיות נחמדים. פשוט נדהמתי, זה היה שלב כל כך נורא בחיים שלי עד שלא יכולתי לתאר לעצמי שמישהו ירצה להזמין אותי לצאת איתו או לצאת איתי באופן מתמשך או אפילו ללמוד להכיר אותי ממש. זאת אומרת – זה לא שווה את המאמץ, בשביל מה לטרוח?"

 

רוברטה נראתה כל כך מלאת חיים ואנרגטית, כל כך מתעקשת לא לעשות לעצמה הנחות בגלל הסרטן והכימותראפיה, ולכן לִי המעיט בערך ההשפעה של המחלה על תחושת העצמי שלה. "היא הייתה מביאה כרית לעבודה, כדי שהיא תוכל ללכת לישון מתחת לשולחן שלה אם היא תהיה מותשת מהכימותראפיה," הוא נזכר. היא הייתה הולכת למסיבות, היא הייתה יוצאת עם חברים." אז כשרוברטה אמרה ללִי שהיא לא רוצה להתחיל לצאת עם אף אחד, הוא היה ממש מופתע: "זה היה היבט לגמרי אחר מזה שהיא הראתה בציבור."

 

ג'וי ו-ואסו סימהא נפגשו 5 שנים אחרי שג'וי אובחנה

ג'וי: תמיד הייתה לי בעיה של דימוי גוף, והלכתי לקבוצת תמיכה ופגשתי שם אישה אחרת שהתחילה לאהוב את הגוף שלה אחרי שהיא עמדה מול הראי ואמרה לעצמה שהיא יפיפייה. יום אחד החלטתי לנסות את זה. יום יום הייתי עומדת מול הראי והייתי אומרת לעצמי שאני יפיפייה. בהתחלה לא האמנתי לעצמי. אבל לאט ובהדרגה, התחלתי להאמין.

ואז התחלתי לפַסֵל. יום אחד לקחתי גוש של חימר, ויצרתי דימוי של הגוף שלי. וחשבתי לעצמי, "וואו, אלוהים. זה ממש מדהים." לי חסר השד הימני, ולדמות שפיסלתי חסר השד השמאלי. תמונת ראי.

אני אוהבת את הפסל הזה, אבל החבאתי אותו, מפני שהוא היה מאד אישי בעיני. ואז פגשתי את ואסו, וחשבתי שאולי הוא גבר החלומות שלי, והחלטתי שהפסל הוא כנראה השיטה הכי טובה להציג בפניו את הגוף שלי. אז הראיתי לו את הפסל והוא אמר, "נראה לי בסדר," ואז ידעתי שדֵי בטוח להראות לו את הגוף שלי בפעם הראשונה.

ואסו: אני חושב שמההתחלה, כשעוד היינו רק ידידים, היא הזכירה שהיא עברה כריתת שד בגלל סרטן השד. לא ממש ידעתי מה זה כריתת שד, איזה חלק מהשד מורידים. לא ידעתי, אבל לא היה לא אכפת. זה לא הפריע לי.

ג'וי: הבנתי מיד שזה לא יפריע לו. הבנתי מיד שלא תהיה בעיה שהוא יִראה את הגוף שלי, וזה נתן לי הרגשת ביטחון. ידעתי שאני אהיה בטוחה. ושהוא לא יברח בצרחות.

 

רוברטה נמשכה אל לִי, אבל יציאת רומנטיות לא באו בחשבון מבחינתה. היא הרגישה כאילו הסרטן שלה "כתוב לה על המצח" ומסמן אותה כבלתי-ראויה ליציאות רומנטיות. אבל ככל שהרבו לבלות זה עם זו, לִי חש שהסרטן של רוברטה היה רק חלק קטן מהאישה שבה התאהב ושהייתה יפיפייה בעיניו.

 

רוברטה מבחינה היום בדפוסי התנהגות דומים אצל צעירות נפגעות סרטן השד. "את מסתכלת על אישה שיש לה קצת נפיחות או צלקת קטנה, והיא אומרת, 'כולם רואים!' " היא מספרת. "ואם היא לובשת שמלה, היא מודאגת שמא הצלקת תבלוט. ואת מסתכלת עליה, ואת שואלת, 'איפה?' ואחר כך, 'אה, כן, אני רואה.' אבל כשאת עוברת את זה בעצמך, נדמה לך לפעמים שכל העולם רואה."

 

מין ומיניות

כשחושבים עד כמה הסרטן, הניתוח, הכימותראפיה וההקרנות מפחידים, מתישים ומחלישים, אין פלא שנשים רבות חשות פחות מיניוֹת. אם תוסיפו לתערובת גם את השינוי החריף בדימוי הגוף, את השינויים ההורמונאליים שגורמים הטיפולים השונים ואת השפעת המחלה על בן הזוג למיטה, אפשר להבין מדוע נשים חשות שסרטן השד שלהן פוגע במיניוּת שלהן, לפחות לתקופה מסוימת.

 

ד"ר שובר מציינת שלמיניות יש שני היבטים: גופני ורגשי.

ברמה הרגשית, היא אומרת, נשים מרגישות חוסר ביטחון לגבי עצמן ולגבי הגוף שלהן, והדבר יכול לפגום בחשק המיני שלהן ו/או לגרום להן לאי-נוחות מבחינה מינית עם בני זוג ותיקים או חדשים. כדי לחקור את הנושא, היא ועמיתיה ערכו סקר על נשים ששרדו נפגעות סרטן השד שעברו ניתוח שחזור שד (ניתוח פלסטי שמחליף את השד שנכרת), והשוו אותן לנשים שעברו ניתוח משמר (כריתות גוש שהותירו את מרבית השד המקורי ללא פגע).

 

"הדמיון הרב בין שתי הקבוצות היה מפתיע," מעירה ד"ר שובר. "לשיטה הניתוחית הייתה השפעה מועטה על הסיפוק המיני של הנשים שעברו את סרטן השד."

 

ד"ר שובר גילתה שהגורם המשפיע הוא אפשרות הבחירה. "נשים שעברו סוגים שונים של ניתוחים משמרים או משחזרים מסתגלות היטב מבחינה מינית בתנאי שהן מרגישות שהייתה להן השפעה כלשהי על בחירת סוג הטיפול. גילינו שההבדל האמיתי בין שחזור שד לבין שימור שד היה שנשים שעברו שחזור נהנות פחות מליטוף השד ושהדבר נדיר יותר במהלך ההתעלסות שלהן." אולם לטענתה של ד"ר שובר, "היה דמיון רב בתדירות קיום יחסי המין ובסיפוק המיני. מה שגילינו – וממצאים דומים נמצאו גם במחקרים רחבי-היקף – הוא שהבעיה האמיתית אצל נשים צעירות היא דווקא הכימותראפיה."

 

המסקנות של ד"ר שובר מבוססות על מחקר על נשים נפגעות  סרטן השד שנערך בלוס אנג'לס ובוושינגטון, ופורסם בכתב העת לאונקולוגיה קלינית.1 הגיל הממוצע של המשתתפות היה 55.8 שנים, אך גילן של המשתתפות נע בין 31 לבין 88. מרביתן חיו עם בן זוג קבוע, ואחוז קטן מהן (0.8%) חיו עם בת זוג קבועה. כ-75% מן הנשים שהשתתפו במחקר היו לבנות, 16% היו שחורות  והשאר סווגו כ"אחר".

 

המחקר מצא שבאופן כללי הנשים תפקדו היטב, ושתחושת העצמי הגופנית והמינית שלהן הייתה דומה לזו של אישה בריאה בקבוצת הגיל שלהן. אולם המחקר גילה גם "סיכון גדול יותר להפרעה בתפקוד המיני," אצל נשים בנות 50 ומטה שעברו כימותראפיה. ההנחה שעלולה להיגרם בעקבות תסמיני בלות וובעקבות כימותראפיה ווצר הפרעה בתפקוד המיני נתמכה על ידי "הכנס בנושא סרטן השד אצל נשים צעירות" שנערך בשנת 1996 בחסות מכון הסרטן הלאומי,2 שהתייחס אל נשים בנות 50 ומטה נפגעות סרטן השד כאל "קבוצה פגיעה במיוחד." המונוגרפיה שדנה במחקר שנערך בלוס אנג'לס ובוושינגטון מציינת שרבות ממשתתפות המחקר סבלו מבעיות בדימוי הגוף אך שהן אינן שונות בכך מנשים בריאות בקבוצת הגיל שלהן.

 

יש כמה בשורות טובות לנשים צעירות. ראשית, בלות-מוקדמת קבועה בעקבות כימותראפיה שכיחה בקרב נשים בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים לחייהן פחות מאשר בקרב נשים שכבר היו קרובות לגיל המעבר בתחילת הטיפול. כלומר שתסמינים כמו גלי חום, הזעה לילית ויובש בנרתיק – המשפיעים על המיניות של מרבית הנשים, בין שהם מתרחשים כחלק מבלות רגילה או כתוצאה מטיפול רפואי – נוטים לחלוף אצל נשים צעירות.

 

שנית, אם הבעיה העיקרית היא התסמינים ולא דיכאון כללי או חשק מיני מופחת, אז הקלת התסמינים יכולה לשקם את החשק המיני, במיוחד כשהאישה מתאוששת רגשית וגופנית מטראומות הניתוח והטיפול. השקפה מעודדת זאת נתמכת על ידי ממצאיו של כתב העת לאונקולוגיה קלינית, כי בקרב נפגעות סרטן השד נמצאו "שיעורים נמוכים עד ממוצעים של דיכאון... ואיכות טובה של קשרי נישואים / קשרים זוגיים." תופעות הלוואי הראשוניות של הסרטן, הניתוח, הכימותראפיה וההקרנות עלולות להשפיע לרעה על מיניות האישה למשך זמן מה, אך מירב הסיכויים שהחשק המיני ומערכת היחסים שלה יתאוששו עם הזמן. בנוסף על כך, במחקר התגלה כי "נשים רבות דיווחו שלסרטן השד היו היבטים חיוביים רבים":

 

בשאלות הפתוחות שבחוברת הסקר שלנו, נשים רבות כתבו הערות כגון: "אחרי הטיפול גיליתי יתרונות רבים ואני מחשיבה את עצמי לא כשורדת, כי אם כאישה פורחת... הכאב המועט שאני חשה מזכיר לי שאני חיה ושיש לי שני שדיים, ושאני אישה שהיה לה מזל גדול; "אני מרגישה שהסרטן הכריח אותי לצאת למסע חיפוש משמעות בחיים שלי והכריח אותי להתמודד עם דברים במקום לתת להם להימשך כרגיל. הוא נתן לי כוח לעשות את מה שאני צריכה לעשות," וגם "אני נמצאת היום במקום טוב יותר ואני מחבבת את עצמי יותר מאשר קודם. כל מה שהיה טוב הפך הרבה יותר טוב ומוערך. כל מה שהיה זניח לא זוכה לתשומת לב. החיים שלי מתמקדים במה שטוב וחשוב." הדוגמאות הללו ממחישות כיצד נפגעות סרטן השד הפכו חוויה קודרת ומסוכנת לכוח חיובי בחייהן.3

 

אולם במאמר צוטטו גם הערות של כמה מהנשים הצעירות יותר שחוו תסמיני בלות מוקדמת, לרבות הערותיה של גרושה בת ארבעים שנכתבו שנתיים לאחר כריתת השד והכימותראפיה:

 

בגלל הכימותראפיה, גיליתי שיש לי בעיות של יובש בנרתיק, העניין שלי במין פחת קצת וכואב לי במהלך המשגל ואחריו. לא נוח לי עם הגוף שלי ושבן הזוג שלי יראה את הצלקת שלי, וכתוצאה מכן, אני מתקשה להירגע וליהנות מיחסי מין.

 

מאמר מפורט יותר על אותו המחקר, שפורסם בשנת 1999 בכתב העת לאונקולוגיה קלינית, תיאר בצורה פרטנית יותר את הגורמים המשפיעים על בריאותה המינית של אישה שעברה סרטן השד.4 כצפוי, חשק מיני נמוך יותר נמצא אצל נשים שסבלו מיובש בנרתיק ואצל נשים עם בעיות בדימוי גוף. נשים שמצאו בני זוג מיניים חדשים אחרי האבחנה או שהצליחו להסתגל טוב יותר עם בני זוגן הקיימים נהנו מחשק מיני גדול יותר, וכמוהן גם נשים שבריאותן הנפשית הייתה טובה יותר באופן כללי ונשים שהיו לפני גיל המעבר אחרי הטיפול.

 

מעניין לראות כי כשהחוקרים ביקשו לאמוד את הסיפוק המיני של הנשים, הם גילו כי הסיבה העיקרית לחוסר סיפוק מיני לא הייתה מיניוּת האישה אלא דווקא הבעיות המיניות של בן הזוג שלה. מערכת יחסים טובה עם בן הזוג הייתה הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הסיפוק המיני של הנשים. גם בן זוג חדש ובריאות נפשית טובה יותר השפיעו לטובה על הסיפוק המיני. נראה שהסיפוק המיני כמעט שאינו מושפע מבעיות בדימוי הגוף, הפסקת הווסת או מכריתת שד שלא לוותה בניתוח שחזור. נשים בקבוצות הללו הרגישו סיפוק מיני ברמה דומה לזאת של הנשים בקבוצות האחרות.

 

המחקר גילה גם שנשים שהיו פעילות מבחינה מינית לפני שאבחנו אצלן סרטן השד נטו באופן גורף להמשיך בפעילות המינית גם אחרי הטיפול; רק 8.9% מהנשים שהיו פעילות לפני האבחון לא היו פעילות בזמן הסקר. החוקרים הסיקו שאופי חיי המין שהיו לנשים לפני שלקו בסרטן השד משפיע מאד על אופי הפעילות המינית שלהן אחרי הסרטן.

 

המחקר כלל מעט נשים בשנות השלושים לחייהן ואף לא אישה אחת בשנות העשרים לחייה, אך ממצאיו נתמכים במידת-מה על ידי הסיפורים שמספרות נשים צעירות. נשים שנהנו ממערכות יחסים יציבות, כמו קלי, לסלי, טרייסי ואקוושה, עברו זמנים לא קלים, וכמוהן גם בני הזוג שלהן (ראי פרק 6). אולם הזוגות שהיו מאושרים לפני האבחנה חזרו בסופו של דבר לקיים מערכת יחסים מינית מספקת. ונשים כמו ג'וי או רוברטה, שהיו רווקות בעת האבחון, הצליחו להקים מערכות יחסים מספקות מבחינה מינית עם בני זוג חדשים – מערכות יחסים שנראות לשתיים כעמוקות ומשמעותיות יותר מכל מערכות היחסים שהיו להן לפני המחלה.

 

עם זאת, חשוב לא להמעיט בערך הקשיים שעלולים להתעורר בדרך אל הסיפוק הסופי. גם סינדי, שהסרטן סיכן את מערכת היחסים שלה, והן לסלי, שהקשר הזוגי שלה לא התערער במהלך הסרטן, מציינות כי המיניות שלהן סבלה קשות. "לא היו לי שום מחשבות על יחסי מין," סינדי אומרת. "רציתי רק שהוא יחבק וינשק אותי." וטוני, בעלה של לסלי, אמר שלעיתים קרובות, לסלי לא רצתה שייגעו בה. ללסלי אמנם הייתה מערכת יחסים מאושרת יותר, אך ייתכן שהיא הייתה מזדהה עם הערתה של סינדי: "שם החיבה שלי הוא אַיי – מפני שכל הגוף שלי כואב."

 

אובדן תחושה מינית

גם לסלי וגם סינדי איבדו את החשק המיני שלהן. אבל פְרַנְסי קוֹלטר, שאובחנה זמן קצר לפני יום הולדתה השלושים ושבעה, סבלה מבעיה מינית אחרת: אובדן תחושה. "הייתי מגיעה לאורגזמה," היא מסבירה, "אבל הרגשתי ששום דבר לא קורה. הגוף שלי היה חסר תחושה ממש. לא האמנתי שזה קורה לי. אמרתי לעצמי, 'אלוהים אדירים, רק שזה לא יישאר ככה'."

 

הבעיה של פרנסי הלכה והסתבכה מפני שאף אחד מהרופאים שלה לא היה מוכן לדון בנושאים מיניים. ואף אחד גם לא התריע בפניה על האפשרות שייווצרו אצלה בעיות מיניות.

 

"אני יודעת איך הרופאים חושבים," היא אומרת. "הם חושבים, 'אנחנו מנסים להחזיק אותך בחיים. אי-קיום יחסי-מין לא יהרוג אותך – זה משהו שאת יכולה לטפל בו אחר כך.' את יודעת שזאת הגישה שהרופאים נוקטים, וזה מקשה עלייך עוד יותר לדבר איתם על יחסי מין."

 

תחושתה של פרנסי – שרופאים מעדיפים להימנע מדיון ביחסי מין – נתמכת על ידי מאמר שהתפרסם בשנת 1996 בכתב העת של האחים והאחיות טיפול בסרטן (Cancer Nursing). 82% מתוך 67 משתתפות הסקר שערך כתב העת דיווחו שאף אחד מהרופאים או האחיות שטיפלו בהן לא שאלו אותן ולוּ פעם אחת שאלות בנוגע לתפקוד המיני שלהן.5

 

 

עצות להתמודדות עם בעיות מיניות אחרי טיפול נגד סרטן

כאמור, הפחתת כמות האסטרוגן בגוף האישה היא אחת מהגישות הנהוגות לטיפול בסרטן השד. אולם גם הטיפולים ההורמונאליים וגם הכימותראפיה עלולים לגרום לתסמינים המיניים שמתלווים לרמות אסטרוגן נמוכות, ובכללם יובש והתנוונות של הנרתיק (vaginal atrophy). ד"ר מָריסה וויס (Marisa Weiss), מייסדת הארגון חיים אחרי סרטן השד (Living Beyond Breast Cancer) ואתר האינטרנט www.breastcancer.org משׂיאה כמה עצות איך לשקם את ההנאה ממין.

§  חומרי סיכה (lubricants). גם אם החשק המיני ואפילו ההנאה מיחסי מין לא נפגמו, היעדר לחוּת באזור הנרתיק והפּוֹת עלולים למנוע ממך ליהנות מן המשגל. כשהחדירה והמשגל מכאיבים, לא קשה לאבד את החשק המיני בכלל. משיחת חומרי סיכה באזור הנרתיק תסייע לפתור את הבעיה ולהגביר את הנאתך מיחסי המין.

§  Vaginal film. התקן הממוקם בתוך הנרתיק כדי לאגור את נוזלי הנרתיק. בניגוד לחומרי סיכה, שמשתמשים בהם רק במהלך יחסי המין, ב-vaginal film משתמשים כמה פעמים בשבוע, על בסיס קבוע.

§  אסטרוגן נרתיקי (vaginal estrogen). רופאים מעדיפים להימנע ממתן טיפולי אסטרוגן וטיפולים הורמונאליים לנשים שעברו סרטן השד, מחשש שהאסטרוגן יעורר את סרטן השד בגופן. אולם אסטרוגן נרתיקי, בצורת נר, כנראה נשאר בנרתיק; רק כמות זעירה מגיעה למחזור הדם, שממנו האסטרוגן עשוי להגביר את הסיכוי לסרטן.

§  Estring. דרך נוספת להגדיל את כמות האסטרוגן הנרתיקית היא טבעת הפלסטיק הזאת, המוחדרת לנרתיק ומפרישה במשך שלושה חודשים אסטרדיול - סוג של אסטרוגן. גם במקרה של Estring נראה שהפרשת האסטרוגן ישירות בנרתיק ממזערת את הסיכון שההורמון יגיע לדם.

§  משחת טסטוסטרון. טסטוסטרון – ההורמון הגברי – הוא חיוני גם לחיי המין של נשים. נראה שנשים זקוקות לרמה מסוימת של טסטוסטרון בגוף כדי להגיע לאורגזמה. את משחת הטסטוסטרון מורחים בדרך כלל בחלק הפנימי של הזרוע או הירך, אם כי אפשר למרוח אותה ישירות על הדגדגן. טרם נערכו מחקרים ארוכי טווח על תגובתן של שרודות פגעות סרטן השד לטסטוסטרון, אולם נשים רבות מוכנות להסתכן בהשפעות השליליות הפוטנציאליות כדי לשקם את התפקוד המיני שלהן. משחת טסטוסטרון אינה משוּוקת כיום לקהל הרחב, אולם חלק מבתי המרקחת יוצרים מוצרים משלהם וחלקם אף מייצרים משחת טסטוסטרון.

 

למרבה המזל, פרנסי הצליחה לדון בבעיה הזאת עם החבר שלה, איתו יצאה מזה שנה. "היינו מאוהבים בטירוף," היא אומרת. "כשיוצאים רק שנה, רוצים שהכול יהיה מושלם. והטיפולים נגד סרטן עלוילם להיות מאכזבים נורא. חשבתי שאנחנו צריכים לעשות הפסקה ושאני צריכה לעבור את זה לבד. אבל זה לא היה ממש מציאותי. הוא היה ענק. הוא היה נפלא."

 

אך פרנסי זוכרת כי, "אני מרגישה שאכזבתי את בן הזוג שלי. לא היו לו משאבים אחרים ולא היה לו עם מי לדבר. קניתי בשבילו ספר על סרטן השד, אבל לא נתתי לו אותו. היינו חברים ולא נשואים, ולא ידעתי לְמה אני יכולה לצפות ממנו."

 

פרנסי הייתה מתוסכלת במיוחד מכך שהבעיה שלה לא התבטאה בחוסר תשוקה או חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, אלא שתחושותיה הגופניות היו פשוט עמומות. הכימותראפיה שלה הסתיימה בסופו של דבר. "התחושה התחילה לחזור תוך חודשיים," היא נזכרת.

 

"כיום אני מסוגלת אפילו לראות את הצדדים המצחיקים של המצב ההוא. הדבר הכי חשוב," פרנסי אומרת, "הוא שנשים ידעו לְמה לצפות. אני חושבת שנשים צריכות להיות מוכנות."

 

למצוא דרך משלך

אין תשובות פשוטות לשאלות על המיניות ודימוי הגוף שמטרידות נשים החולות בסרטן השד. חשוב להתמקד בפתרונות שעוזרים לך. כמעט אין ספק שהמחלה תשנה באופן מהותי ומתמשך את תחושת העצמי ואת דימוי הגוף שלך, בעיקר אם עברת כריתת שד. אבל מסיפורי הנשים שהתמודדו עם הסרטן עולה כי השינויים האלה יכולים להיות חיוביים ולא רק שליליים וכי התוצאה הסופית תלויה במידה רבה בבביטחון שיש לך בהחלטות שאת מקבלת. משמעות הדבר היא שאם הקֶשר שלך עם גופך ועם המיניוּת שלך לא מוצלח, אל תסתפקי בסיפוק שאינו מלא. היעזרי בבן זוגך ובידידייך; מיצאי קבוצת תמיכה; פני לייעוץ; או מיצאי דרכים ייחודיות משלך להתחבר מחדש לגוף ולמיניות שלך: יוגה, מחול, מדיטציה, עיסוי, טיולים ארוכים באזורים מרהיבים. תני לעצמך זמן – אבל אל תחכי זמן רב מדי. המחקרים מראים שרוב הבעיות המיניות נפתרות תוך שנה מיום הטיפול או שהן אינן נפתרות לעולם. לא יהיה קל לשקם את העצמי הגופני שלך אחרי טראומת סרטן השד, אבל מסיפוריהן של נשים צעירות שהתמודדו עם סרטן השד עולה כי המאמץ לגלות מחדש את גופך ואת נשיותך בהחלט שווה כל רגע.

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                                      שילחי לחברה

   

________________________________________________