דווקא כשהגוף שלי התחיל למצוא חן בעיני

ההתמודדות עם דימוי הגוף, יחסי מין ואינטימיות בצל סרטן השד

 

פרק מתוך: "נאבקות למען עתידנו", מאת בת' מרפי, באדיבות "אחת מתשע"

 

 

עוד:

עצות מעשיות להתמודדות עם סרטן השד

מדברים על החיים...(מאת שורדת)

המלצות האגודה למלחמה בסרטן אודות גילוי מוקדם של סרטן השד

בדיקת דם פשוטה מאתרת קבוצות סיכון לסרטן השד

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

"בכלל לא קיוויתי להינשא – רציתי רק לחיות" אומרת ג'וי סימהא, שהייתה בת 26 כשאובחן אצלה סרטן השד. "לא ידעתי אם אי פעם אתאהב במישהו. בתקופה הראשונה שאחרי כריתת השד, הרגשתי שאף אחד לא יסתכל עלי יותר באותה צורה. והכימותראפיה שעברתי אחרי הניתוח חיזקה את ההכרה שאצטרך להשלים עם דברים בי שבחיים לא הייתי מדמיינת לעצמי. השיער שלי נהיה דליל נורא והיו לי עיגולים שחורים מסביב לעיניים – אפילו הציפורניים שלי, שהיו פעם ארוכות, די הפסיקו לצמוח. לפעמים לא יכולתי להסתכל בראי מפני שלא זיהיתי את עצמי. חשבתי לעצמי, 'מי זאת האישה הזאת שמסתכלת עלי?'"

***

"לעולם לא תסתכלי על שדיים באותו ההאופן," אומרת אקוושה אוונס, שעברה כריתת שד בגיל 32. "את צופה במשמר המפרץ, ואת חושבת לעצמך, 'אלה בסך הכול שדיים.' כריתת השד לא הטרידה אותי – כל כך רציתי לחיות. ואני חיה. אבל יש לך צלקות. האם המצב יחזור אי פעם לקדמותו? לא, אבל זה פי אלף יותר טוב מלמות. אנשים מאוהבים בשדיים. אבל אני מרוצה מהשדיים החדשים שלי. אני בסדר."

***

"רק אז בכיתי – כשגיליתי שהשיער שלי ינשור," אומרת לסלי מוטון. לסלי הייתה בת 35 כשאבחנו אצלה סרטן השד, ושימשה אז בתפקיד קריינית חדשות בתחנת טלוויזיה בסן-פרנסיסקו. שיערה הבלונדיני הבהיר היה חלק מהתפקיד שלה, אבל חשוב מזה – הוא היה חלק מהדימוי העצמי שלה; הוא אפילו היה הבסיס לכינוי החיבה שלה, "בלונדה". לסלי הצליחה לשמור על מידה מסוימת של שלוות נפש במהלך האבחון והניתוח, על אף דאגתה לניקול, בתה בת השנתיים, ולבעלה טוני מאטוקס. אבל היא התמוטטה כשהסתבר לה שהטיפולים הכימותראפיים שהיא אמורה לקבל יגרמו לה לנשירת שיער: "אמרתי, 'אני לא יכולה לאבד את השיער שלי, זה חלק ממי שאני.' "

 

ההתמודדות עם סוגיות הגוף

אם את בראשית שנות העשרים של חייך, את ודאי עוד מתיידדת עם גופך – חוקרת את המיניות שלך, מגלה את יכולותייך הגופניות, מנסה הופעות, תלבושות ודימוי גוף שונים וכדומה. אולי את יוצאת אם מישהו, מתחילה קשר זוגי רציני או שנישאת לא מזמן. אם את בשנות השלושים לחייך, את ודאי עדיין מגלה מה את יכולה לעשות – מבחינה גופנית, מינית וחברתית. אולי את יוצאת עם מישהו או מעורבת בקשר טרי יחסית.

 

אם אינך שונה מרוב הנשים, אז לשדיים שלך יש מקום של כבוד בדימוי הגוף שלך, המיניות שלך ותחושתך את עצמך כאישה. בין שאת חושבת שהשדיים שלך קטנים מדי, גדולים מדי או בדיוק בגודל המתאים, יש לך ודאי תחושה ברורה מאד של איך הם משתלבים בדימוי שאת מקרינה, בתחושת העוצמה החברתית שלך, המשיכה המינית שלך והנשיות שלך. קשה לאישה בכל גיל להשלים עם המחשבה שהיא עומדת לאבד שד, אבל לנשים צעירות זאת מחשבה קשה במיוחד. בדומה לכך, נשים בכל הגילאים מוטרדות מן המחשבה שהשדיים שלהן מסכנים אותן, אבל השקפה כזאת עלולה להיות הרסנית במיוחד לנשים צעירות, שרק מתחילות להתרגל אל הגוף שלהן.

 

רווקות צעירות שאבחנו אצלן סרטן השד חוששת שלא יהיה להן האומץ לחשוף בפני שותפים חדשים למיטה את גופן החדש, הנושא את צלקות הסרטן, ואילו נשים שכבר נמצאות בקשר זוגי חוששות שבני הזוג שלהן יפסיקו להימשך אליהן. מרבית חולות הסרטן מבחינות גם באובדן החשק המיני שאליו מתלווים תסמינים של עייפות, יובש בנרתיק, גלי חום והיבטים אחרים של תסמיני בלות שגורמים הטיפולים. (מידע נוסף על טיפולם נגד סרטן ובלות מוקדמת מופיע בפרק 3 ו-9.)

 

"אם את בת 35 מעלה, יש לך סיכויים גבוהים מאד לחוות תסמינים של בלות בעקבות הכימותראפיה," אומרת ד"ר לֶסלי שובֵר (Leslie Schover), מרצה במחלקה למדעי ההתנהגות במרכז הסרטן על שם מ. ד. אנדרסון (M. D. Anderson). "לנשים הרבה יותר קשה לעבור את הבלות המזורזת והחריפה שגורמים הטיפולים הכימיים מאשר את הבלות הטבעית. את מרגישה גלי חום, יובש בנרתיק – והיעדר אסטרוגן בנרתיק הוא לא הבעיה היחידה. נשים פשוט מאבדות עניין במין." אובדן החשק המיני הוא זמני בדרך כלל, טוענת שובר, אך עלולות להיות לו השפעות הרסניות על האישה – או על הזוג – שעוברים אותו, במיוחד אם האונקולוגים והגניקולוגים לא הזהירו אותם מפני מה שעומד לקרות, כפי שקורה במקרים רבים.

 

סינדי קים, שאובחנה בגיל 26, חשה שסרטן השד כמעט שם קץ למערכת היחסים שלה עם הארוס שלה, ג'וזף, שאיתו יצאה שנתיים עד האבחון. "לא היו לי שום מחשבות על סקס," היא אמרה בכנות. "הוא לא דחה אותי, אבל לא היה לי כוח לעשות כלום. וכתוצאה מכך, הוא הרגיש כאילו גם לו יש סרטן. הוא חשב שלא אכפת לי יותר מהצרכים שלו. הוא חשב שהוא לא מספיק טוב בשבילי יותר. ואני אמרתי, 'מה פתאום אתה חושב דברים כאלה? אני זאת שיש לה סרטן. איך פתאום זה סובב סביבך?' "כתוצאה מהסרטן של סינדי מהבעיות שהתעוררו בעקבותיו, הזוג נפרד לזמן מה, אך הם התפייסו בסוף.

 

לדברי ד"ר שובר, רוב הקשרים הזוגיים שורדים את הסרטן. עם זאת, הסרטן עלול להעצים בעיות מיניוּת או זוגיוּת שכבר היו קיימות בקשר או לספק לזוג תירוץ נוח לקשיים הרגשיים והמיניים השוררים ביניהם. לדעתה של ד"ר שובר, הבעיות המיניות שמתעוררות במהלך הטיפולים - אצל עד 50% מהנשים שמטופלות נגד סרטן השד – עלולות להימשך זמן רב אם לא מתייחסים אליהן, במסגרת ייעוץ זוגי או תקשורת מחודשת בין בני הזוג.

 

אתגר כפול ניצב אפוא בפני נשים צעירות שחלו בסרטן השד: להשלים עם הגוף החדש וללמוד איך להרגיש בנוח עם אחרים, מבחינה מינית וגופנית.

 

שינויים בדימוי הגוף

רוב הנשים התוודעו לשדיים עד סוף שנות העשרה שלהן, מהופעתם הפתאומית בגיל ההתבגרות, דרך הגילוי את גופן הנשי בשנות העשרה שלהן וכלֶה בתחילת חיים מיניים וחברתיים של בוגרת. כבר התוודעת מחדש אל הגוף שלך אחרי שני שינויים משמעותיים: מילדוּת להתבגרות ומהתבגרות לבגרות. לא קל להתוודע אליו מחדש תוך פרק זמן כל כך קצר – להשלים עם כריתת גוש, צלקת או אובדן של אחד השדיים או שניהם. זה קשה עוד יותר אם השדיים הם החלק היחיד בגופך שהיית ממש מרוצה ממנו.

 

"תמיד הרגשתי שבורכתי בעניין השדיים," אומרת ג'וי. "השדיים היו חלק מההנאה של לבלות את הקיץ בבגדי ים, לצאת עם אנשים, לעשות חיים וללבוש בגדים נחמדים. התאמצתי נורא לרזות ממש לפני שאבחנו אצלי סרטן השד, ואפילו הצלחתי. בשלוש השנים שקדמו לאבחנה, התחלתי ממש להעריך את הגוף שלי. התחלתי להבין את השדיים ואיזה כיף הם."

 

ואז בא הסרטן, ואיתו כריתת השד. "הרגשתי כל כך מאוכזבת שאיבדתי את השד שלי בשלב כל כך מוקדם בחיים," ג'וי אומרת. "את חושבת שרימו אותך."

סינדי חשה עוד יותר מנשים אחרות שהשדיים שלה הם חלק מהדימוי העצמי שלה, בעיקר לאחר שזכתה בתחרות היופי מיס סיאול-קוריאה, שבעקבותיה ערכה ביקורי קידום-מכירות במסעדות פלאנט הוליווד והופיעה בפרסומות ובשלטים של משפחת השיזוף Hawaiian Tropic.

 

"הרגשתי נפלא בקשר לגוף שלי," סינדי נזכרת. "ותמיד הייתה לי אובססיה נוראה לגבי השדיים שלי. היו לי שדיים ממש יפים. מידה C מצוינת. גברים השתגעו עליהם. אפילו נשים אמרו, 'וואו, איזה חזה יפה יש לך.' חזה גדול הוא נדיר אצל בחורות ממוצא אסיאתי. זה עשה לי הרגשה ממש טובה."

 

השדיים של סינדי היו מהותיים לא רק לדימוי הגוף שלה אלא לכל התחושה שלה לגבי מי היא. "הייתה לי גישה מאד מוגדרת לגביהם. קיבלתי את חזית הספורט הראשונה שלי בכיתה ד'. בכיתה ח' החזה שלי כבר היה בגודל D כמעט. הרגשתי כאילו קוללתי מפני שריכזתי את כל האנרגיה שלי בחזה שלי."

לעומת גאוותה של סינדי בשדיים שלה, היא הרגישה תסכול רב ממשקל גופה. "הייתי די שמנמנה ועגלגלה בתיכון," היא אומרת. "ירדתי מאד במשקל בקולג'. נהייתי אנורקסית." סינדי הצליחה לבסוף לגבור על האנורקסיה, זכתה בתואר מלכת היופי והתארסה לג'וזף, שהיא מגדירה אותו "חתיך."

 

"יש לי תמונות של עצמי שצולמו שלושה חודשים לפני האבחון – ואני אומרת לך, הייתי פצצה," היא אומרת. אולם שלושה חודשים לאחר מכן אובחן אצל סינדי סרטן השד, והיא עברה כריתת גוש והתחילה לעבור טיפולי כימותראפיה והפריה חוץ-גופית כדי שהיא והארוס שלה יוכלו להקפיא עוברים וללדת אותם בעתיד. כתוצאה מאחד משני הטיפולים הללו, סינדי החלה להשמין. השילוב של אובדן חלק מן החזה שלה ואובדן הגיזרה המדהימה שלה היה מכה כפולה לסינדי – מתקפה כמעט בלתי נסבלת על תחושת העצמי שלה.

 

אצל צעירות רבות, הזעם, הייאוש ותחושת הבגידה הראשוניים מפנים את מקומם להערכה מחודשת לעצמי הגופני שלהן. ג'וי אומרת שזהו מעבר הדרגתי ואיטי, שבתחילתו הרגישה מרומה בגלל האבחון שלה, ובסופו הרגישה אסירת תודה שגופה מאפשר לה להתמודד עם המחלה.

 

"אחרי כריתת השד המלאה חזרתי הביתה להחלים, ואני זוכרת שהייתי אסירת תודה שאני חיה," היא אומרת. "אני זוכרת שחשבתי שהחיים כל כך יקרים, והרגשתי הכרת תודה עצומה כלפי האנשים שסביבי. והדברים הכי פשוטים – שמיים כחולים יפיפיים, לטבול את הרגלים שלי במים (עוד לא יכולתי לשחות) – סתם דברים פשוטים מאד שיכולתי ליהנות מהם – הם היו חשובים לי מאד. יכולתי לחשוב, 'כרגע חתכו לי חתיכה מהגוף; אני בטח אסבול כאבי תופת.' אבל לא כאב לי. הייתי אסירת תודה שאני יכולה לקום מהמיטה ולעזור לעצמי, והרגשתי שאני בחורה די חזקה. ידעתי שאוכל להמשיך בחיים בלי שד." ג'וי המשיכה להיות ממורמרת על כך שהעצמי התמים וחסר הדאגות שלה נגזל ממנה, אבל היא גם הרגישה פליאה והכרת תודה שהגוף שלה המשיך לחיות. ואמנם, כדאי לך למצוא דרכים לאהוב את הגוף שלך ולהרגיש שאתם בעלי ברית ולא אויבים, מפני שהדבר יעזור מאד בהחלמה הגופנית והנפשית שלך מסרטן השד.

 

המשך...

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                                      שילחי לחברה

   

_______________________________________________