מי מרגיז אותך? 

מאת: מערכת "הדרך למעלה"

 

 

עוד:

עוד על כעס

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

מי מאיתנו לא חוותה בחייה מיקרים בהם העולם לא פעל על פי ציפיותיה ואנשים לא התנהגו כפי שהיא רצתה? וזוהי סיבה טובה לכעוס, משום שכעס הוא תגובה לעובדה שהעולם אינו פועל על פי הרצונות שלנו או על פי הכללים שקבענו.

 

כעס הוא תגובה טיבעית, אומרים חלק מן האנשים. אנחנו כועסים כשפוגעים בנו או מתנהגים אלינו באופן לא הוגן. אולם, חוקרים מן האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, טוענים כי כעס הוא הציפיה שלנו שהעולם יתנהל על פי דרכנו. דרישה שהיא בלתי אפשרית, כי העולם עושה מה שהוא יכול או יודע או מסוגל. ולכן, לכעוס זוהי תגובה בלתי הגיונית. עדיף להבין מה קורה לי וללמוד לשלוט בכעס או להפנות אותו לכיוון בונה יותר: כמו, בדיקת היחסים עם האדם המכעיס אותי, או בדיקת ה"טריגרים" שלי, אלה ש"מחממים" אותי באופן פנימי וגורמים לי לעשות לעצמי "שטיפת מוח" שגורמת לי לכעוס.

 

"להתרגז פרושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים", אומרת הסיסמה הידועה. והיא איננה רחוקה מן העיקר.

 

דבי אייזנסטאט-מנדל, אומרת בסיפרה "איך להדליק את האור הפנימי", כי אנו ממלאים את חיינו בדראמות שוות-ערך לטרגדיות יווניות. אנו משחקים את התפקיד הראשי בדרמה וחיים מחדש את הסצינות הדרמטיות, ומלהיטים את העימות, מבלי לאפשר לו להרגע מעצמו. הכעס מתחיל לשלוט על החשיבה שלנו. אולם – על מי אנחנו באמת כועסים? כשמישהו – חבר, בנזוג, עמית, בוס או בן משפחה – לוחץ לנו על הכפתורים, האם אנחנו בעצם כועסים על אותו אדם כי הוא משקף לנו משהו שאנחנו לא אוהבים בתוך עצמנו?

 

 קל יותר להשליך את האשמה על מישהו אחר, אומרת אייזנסטאט, ולתת לאשמה להסב את תשומת ליבנו מן השורש האמיתי של הסיבה שבתוכנו. לזעם המתפתח יש נטייה להצטבר ברמת התאים בגופנו ולגרום נזק גופני\נפשי. הנזק הריגשי נראה לעיין בבירור: דפיקות לב מהירות, והפרשה חומצית בקיבה בגלל תגובת הילחם\הימלט. אולם, הזעם המתיישב בתוכנו יחזור לפגוע בנו בעתיד, בהחלשת המערכת החיסונית שלנו. על כן, כדי לשמור על האיזון בגופנו, רצוי יותר לבדוק קודם איך אפשר להמיס ולמתן את הכעס, במקום לתת לו לרתק את תשומת ליבנו לסימפטומים של כאבים פיזיים המתרחשים בעוד אנחנו עסוקים בדחיסת ריגשותינו. הנה הצעדים עליהם היא ממליצה:

 

לנשום את הכעס

להתבונן בפני הכעס פירושו לנטרל אותו, להרחיק אותו. עלינו להתבונן בו כעל צופה אובייקטיבי, במקום כעל משתתף. זהו דבר שקשה מאד לעשות כאשר אנחנו לכודים בתוך עוצמת הכעס. נשימות עמוקות מסייעות לחמצן את המוח ולהחזיר לו את היצירתיות ואת החשיבה הבהירה. כדאי לנשום עמוק דרך האף, ולשים לב לנשימות. לספור עד 2 בשאיפה ולספור עד 4 בשאיפה. כדאי לדמיין כיצד הלב נרגע וממתן את הפעימות שלו, עד להרגעה מלאה.

 

לזהות מה באמת כואב

כעת, אפשר באמת לשים לב באיזה חלק מן הגוף אנחנו חשים את הכעס: בראש, בגב, בצוואר או בבטן? כל איבר בגוף נותן לנו סימנים לגבי מה שאנו מרגישים ומדוע אנו מרגישים כך. (גב: האם אני חשה שלא תומכים בי? בטן: האם אני חשה שהותקפתי במקלעת השמש, במילים אחרות – האם האגו שלי פגוע? וכד'.)

 

לפרש מחדש את הארוע

מהשלב הבא, אנחנו יכולים לדמיין שאנחנו מייעצים לחברה. מה היית אומרת לחברה לעשות בסיטואציה זו? ככל שאנחנו מתרחקים מן הארוע, כך יהיה קל יותר לפרש אותו באופן אובייקטיבי. לנער מאיתנו את הכעס והשליליות ולפרש מחדש את הדרמה בעזרת אמפתיה רגישות, טוב לב ואהבה. לא משום שאנחנו קדושים – אלא משום שאנחנו אנוכיים: ע"י הפירוש מחדש של הארוע מתוך אהבה, אנחנו יכולים למתן את הלחץ והמתח בגוף. משום שהלחץ גורם ירידה באנרגיה ושולל את היצירתיות, השמחה וכוח החיים. ע"י פרשנות חדשה של המצב, אנחנו מאפשרים לאדם השני להיות גם הוא "צודק". וכולנו יודעים שכל אחד מאיתנו רוצה להיות צודק. לכל זווית ראייה יש פרספקטיבה אחרת. כדאי לעזוב, ולוותר על התשוקה "ללמד את השני לקח". כדאי להוציא את האגו מהמשחק.

 

מומחים להתנהגות ממליצים גם לבדוק מה "יושב מאחורי הכעס". זאת משום שכעס איננו רגש ראשוני (בניגוד, למשל, לפחד, לרעב או לבהלה). כעס הוא רגש מישני שבו אנו נאחזים כשאנחנו חושבים שמשהו לא ענה על הציפיות שלנו, לכן כדאי לבדוק עם עצמינו האם אנחנו פוחדים ממשהו (אולי מחשיפת החולשות שלנו, אולי מבדידות או ממשהו אחר?). הודאה ברגש הראשוני, עוזרת מאד כדי להתמודד. במקום להתנפל על האדם שלדעתינו פגע בנו, עדיף לדבר על הרגשות בצורה אסרטיבית, למשל: "אני מרגישה מרומה, ואני מבקשת שתחזיר לי את הכסף", או: "אני מרגישה מאד בודדה כשאתה מדבר עם נשים אחרות במסיבה, ואני רוצה שתשים יותר לב אלי".

 

לעיתים, שמיעת ביקורת מעוררת בנו כעס נוראי, משום שאיננו יכולים לסבול שמישהו חושב אחרת מאיתנו, או שאנחנו חשים חשופים ומושפלים כשמותחים עלינו ביקורת. אפשר להגיב על ביקורת בדרך דומה, בלי להתרגז ולגרום למלחמת עולם. למשל: "אני נפגעתי מאד מדבריך, משום שאינני חושבת שאני כל כך איטית\בלגניסטית\פחדנית כמו שאמרת..." אפשר גם לנסות ולראות את נקודת המבט של הדובר, משום שהוא אמר את דעתו, ואני אומרת את דעתי, ולכל אחד מאיתנו יש זווית ראייה שונה. אפשר לנסות להתבונן מזווית הראייה של הדובר ולבדוק את המצב באופן אובייקטיבי: "אני מבינה שאתה חושב כך (...), אבל לי זה חשוב שנסיים את הפרוייקט היום, ולכן..."

 

"הכעס הוא חלק מהחיים", אומרים המומחים של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, אבל אפשר להתמודד איתו ללא התפרצויות זעם או ניתוק יחסים. אפשר ללמוד למתן אותו, לדבר עליו, להכיל רגשות ולהיות מודעים לרגשות המתעוררים אצלינו, וגם ל"טריגרים" הפנימיים המעוררים אותם.

 

עוד על כעס

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                                      שילחי לחברה

  תגובה:

נפלא! אכן, נראה כי קל ליישם את הדברים כאשר אנו קוראים עליהם, אך אין ספק שקשה מאד לממש זאת (ולזכור את הכללים), כאשר נמצאים בעצומה של התפרצות רגשות וכעס. אני אישית כבר קבלתי החלטה לנסות ליישם גישה זאת בחיי ומאמינה שבתרגול נכון ניתן להגיע לתוצאות טובות ולמנוע קרעים עתידיים ביחסים אישיים, משפחתיים ואחרים. הלואי וכל הזוגות הנשואים יאמצו גישה זו ובכך יימנעו אולי גירושים רבים....                                                            ש.

תגובה:

שמחתי מאוד לקרא את הכתבה על הכעס.

שמחתי בעיקר לקרא על כך שסוף סוף אומרים "כעס אינו תגובה שאינה בשליטתינו, אלא ניתנת לריסון".

עם זאת, בתור יהודיה המכירה טיפה את המסורת , אני רוצה להוסיף:

1- למה שלא נלמד מהרמב"ן ? הרמב"ן כתב באיגרת לבנו  (הנקראת איגרת הרמב"ן) " דבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת ובזה תנצל מן הכעס".

        עצה פשוטה - לדבר בנחת , בשקט.

גם אם אנו כועסים, יש הבדל בין הכועס ומביע את כעסו בצעקות לבין הכועס ומביע את דבריו בנחת. וכשמדברים בנחת, הגוף משפיע על הנפש, ואז - פחות כועסים.

ובכלל, אם מראש מדברים בנחת, לא מגיעים לכעס.

אני הרגשתי שדיבור בנחת מאוד עוזר בכעס מול הילדים, שכן "מענה רך ישיב חימה".

2- לא לשכוח את הדברים "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". הכוונה היא שכל הכועס, אינו נמצא בשליטת השכל , והוא זר לעצמו.

תודה, וחג חרות שמח !!

פ.

 

תגובה:

כתבה מעניינת, מסבירה סיבות אפשריות להיווצרות הכעס ונותנת כלים להתמודד איתו. תודה, תודה.

ב.

 

תגובה:

אין לי מילים להביע את תודתי, על המידע הרב שאת נותנת בכתבה.

אני חושבת שהכתבה מאוד ברורה ויכולה "לדבר לכל אחד".

אני רוצה לציין שאני חיה בכעסים כנראה עמוקים, אולי כבר מעובדים, אני לא יודעת.

אבל אני כ"כ כועסת על בעלי, והכתבה עוזרת לי לארגן את מחשבותי בקשר לכך, ולנסות למנוע זאת.

האם תוכלי לעזור לי במציאת מאמרים על כעסי על איבוד אם, כעסים על הבעל כי הוא לא מחבק מספיק ונותן תשומות  לב.... למרות שאני מסתפקת במועט...

בתודה

רונית

 

תגובה:

כתבה מאד מענינת ובאותה מידה נותנת קצת טיפים להתמודד עם כעסים היומיים. אני מסכימה עם אחת מהכותבות שבחיי היום יום לא תמיד ניתן ליישם במיוחד כאלו לסובלים מרגישות יתר ופגיעים כמוני. אני למשל נוהגת להתנתק ממישהו שאומרת דברים שפוגעים בנקודות קריטיות ורגישות .

 

תגובה:

נתקלתי הרבה פעמים בכתבה הזאת ודווקא ברגע שהיתי זקוקה לזה.אני גרה באיזור ששוכנת אוכלוסיה עם דפוסי מחשבה פרימיטיבי.לפי מחשבתם אישה שגרה לבד לא נשואה היא אישה שמופקרת ואם יש לה הורים לא שופטחם שלא מטפלים בהורים קשישים וכל פעם יש כאלו ששואלים מה שלום אמך ולאו דוקא מתוך איכפתיות לשלום אימי כמי שסתם לבדוק את תגובתי.אני אישה בת 50 +יש לי הורים קשישים ניצולי שואה הם גרים לידי המערכת היחסים מאד מורכבת למעשה כך היה תמיד רק שפעם קיבלתי את זה כמובן מאליו כרגע לא מקבלת אימי לא יודעת לשמור על הגבול בין חיי הפרטים והתחיבויות כלפיהם.ולצערי הסביבה

שציינתי למעלה איזה סוג אנשים מבחינים בזה ושואלים שאלות מרגיזות על מנת לגרום לנקיפות מצפון

לכן עם חלק ניתקתי רק שלום וזהו

אני מאד רגישה ונפגעת מהר ובמיוחד מהעיניין שקשור להורי ואני מרגישה את זה במקלאת השמש גם אני סובלת מבעיות כבד וכיס המרה

אני מאמינה שבזכות הטיפים הטובים שאת נותנת בכתבה הזו מצבי יוטב הרבה יותר

 

תגובה:

שוב אני מברכת על על המדור הזה ואת מי שיצר את זה ובכלל כל האתר הזה והצוות שעוזרות ומשקיעות הרבה להקל על סבלן של הרבה נשים .

בנוסף לשמחתי יש תגובות וכל אחת יכולה להפיק תועלת מהטיפים של גולשת אחרת. הייתי מאד שמחה אם הייתי מקבלת תגובות

תודה

בתיה

 

 

_________________________________________________