מדברים על החיים

מאת: תמי רימון, מחלימה מסרטן השד ומתנדבת ב"יד להחלמה" של האגודה למלחמה בסרטן

 

 

עוד:

אפשר לנבא הישנות או התפשטות של סרטן השד

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

עוד על בריאות

 

עוד ב"הדרך למעלה:

 

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

כבר 6 שנים שאני מעורבת בדרך זו או אחרת בעולם שהיה לי זר ומוזר לפני כן, עולם של כאב בלבול, לעיתים ייאוש ולפעמים צמיחה העולם המיוחד של חולי הסרטן נראה כאילו יש לה למחלה הזאת חיים מישל עצמה כאילו היתה יישות שנכנסת בפתאומיות לתוך הגוף ללא רשות המארח, וכך התיחסו עליה שנים ארוכות ועדיין מתייחסים רוב האנשים ואנשי המקצוע.

 

אך למען האמת מחלת הסרטן היא לא ישות  המתארחת כאורח לא קרוא בגופם של אנשים ובטח שלא לפתע. מחלת הסרטן היא לדעתי האדם עצמו מכלול מורכב של גורמים רבים גנטיים סביבתיים חברתיים פסיכולוגיים רגשיים ועוד ועוד, לכן כל חולה הוא אינדבידואל ומחלתו מעוצבת בעצם, בדמותו.

 

שנים שהמדענים החוקרים, הרופאים ואנשי המדע מחפשים תשובה למחלה הארורה, מה מקורה? מהיכן ובאיזו נקודת זמן מתחיל הכשל שגרם ל"התפרצותה"?

הם חיפשו בתוך הרכב התא ואח"כ בגנים. הם חיפשו בבלוטות, במחזור הדם, מצאו חומרים מסרטנים, חומרי הדברה ותוספי מזון מזיקים. הם חיפשו בעצים משפחתיים בחברות ועדות שונות השוו מקומות ערכו נסויים בחיות ואנשים ובכל זאת לא מצאו תשובה אחת ניצחת, הם עלו על הסבר לתהליכים מסוימים ואף נתנו וממשיכים לתת פתרונות מקומיים שהאישור להם מגיע בדרך כלל בחזקת מעט מידי ומאוחר מידי לרבים. הם עומדים מתוסכלים אל מול התעלומה הזאת ובעצם מנסים להגיע לסוג מתקפה וטיפול כזאת שאם נעשה ונפעל על פיה לא נחלה/נבריא מידית.

 

וחולות הסרטן אומרות : אבל אני רוצה תשובה כאן ועכשיו, אין לי זמן, לחכות ולכן מה אני יכולה לעשות ?

 

אם נקבל את התיזה, שמחלתו של האדם נוצרת בדמותו על פי אורח חייו, נוכל אולי בשילוב עם כל הדברים המדעיים של החוקרים להתקדם צעד אחד נוסף קדימה, ולנסות לתת מענה לכמה נושאים בעיקר ברמת המניעה ואפילו ברמת ההישנות. אך לאנשי המדע קשה לקבל רעיונות שאינם מבוססים על מספרים מוחלטים  וראיות מוצקות ובטח שלא ישלבו בין רעיונות מדעיים לרעיונות פילוסופיים הבאים מעולם הרוח ולא מעולם המדע. ואני שבה ושואלת למה בעצם לא ?

 

כבר היו רופאים שחצו את הגבול או בחרו לשלב בין המחקר המדעי והרעיונות הרוחניים והפילוסופיים. הם אלה שפרצו עבורנו את הסכר כבר בשנות השמונים ובעיקר בארה"ב. כחלוצים בתחום הזה, הם  ספגו לא מעט ביקורת וקיטונות של רותחין בקרב עמיתיהם על שהעזו להעלות על דל שפתיהם שיש לדוגמא: אנשים שלמדו להבריא את עצמם, או כאלה שלמרות שהרופאים נבאו להם רק חודשים אחדים לחיות, ערכו שינויים משמעותיים בחייהם והוסיפו לחיות עוד שנים ארוכות

 

אנחנו לא יודעים וגם לעולם לא נדע מה צופן העתיד לכל אחד מאיתנו, אך אם נלמד למלא את החיים שלנו (יהיה אורכם אשר יהיה) באהבה, שמחה ,הגשמה עצמית, נתינה וקבלה במיוחד את עצמנו בדיוק כפי שאנו, לפחות נמות, כשנמות, מאושרים הרבה יותר.

 

האלף השלישי טומן בחובו מהפיכות חברתיות עצומות כאלה שיעלו מהאנשים החולים עצמם אשר אט אט יבינו עד כמה תפקידם כמוסרי מידע, מספרי סיפורים וחוויות, תומכים ונותניי תקווה, חשוב -  חשוב מאוד.

 

כאשר נחכים להבין, שהשילוב בין אנשי מקצוע  ואנשים שחלו  הוא השילוב המנצח יהיה זה תחילתו של  תהליך מציאת הפתרון למחלה ארורה זו. בין האנשים שחלו והמשיכו לחיות ניתן למצוא אנשים מכל שדרות האנושות בעלי מקצועות שונים, פוליטיקאים, רופאים חוקרים אך גם "סתם " אנשים, שפשוט מצאו את מקומם, פשוט הבינו (וכל אחד הבין בעזרת דברים שונים) מה טוב להם מה גורם להם אושר מה מרפא אותם.

 

גם הגדולים שבספקנים בקרב הרופאים והחוקרים מסכימים היום על המצאותו של "זן מיוחד של חולים  המטיבים להבריא" ולמרות זאת לא שאלו מעולם את החולים את השאלה המתבקשת " איך עשיתם זאת"??

 

לעיתים אפילו השתמשו החוקרים בחולים כ"שפני ניסיון" לכל מיני ניסויים על תרופות ותהליכים רפואיים (לפעמים ללא ידיעת החולים) או מנעו מהם הסברים מדויקים ומפורטים בטענה שההדיוטות לא יבינו את הפרוצדורות והניסויים ולכן כדאי "לחסוך" מהם את ההסברים.

 

גישה פטרונית זו התחילה לקומם אותי בעיקר לאחר שכבר עשיתי דרך לא מבוטלת בהתמודדותי עם סרטן השד. "לפתע" ירדה עלי ההארה ש:" אין בעולם איש שאיכפת לו ממני יותר ממני עצמי, אף רופא לא יוכל לומר לי מה טוב בשבילי הוא יוכל לייעץ לי, למסור לי מידע, לעשות עבורי את הכי טוב במסגרת יכולתו המקצועית אך אני אהיה זו שאחליט בסופו של דבר מה טוב לי ובמה אני בוחרת" .

 

וכפועל יוצא מדברים אלה אני שבה ומציעה את הרעיון שהזכרתי בתחילת דבריי, בעניין שיתוף הפעולה בין עולם המחקר ובין האנשים החולים והמבריאים עצמם עניין שהוא צורך שאסור להמשיך ולדחותו, יש לקדמו , להתחיל לשתף חולים ומבריאים בהעלאת השאלות בבחירת נושאי המחקרים, יש להקשיב להם בלב חפץ וברצון אמיתי וללא משוא פנים, בבחינת לחפש את המטבע גם תחת פנסים קטנים יותר או אם  תרצו גדולים יותר.

 

אנו יודעים על מה אנחנו מדברים כי היינו שם, התמודדנו באופן ממשי "אחד על אחד" עם הסרטן עם כל הכרוך בכך, עשינו שינויים, בחרנו בחירות, החלטנו החלטות. כדאי להקשיב לנו, יש לנו מה להגיד.

 

היתה לי הזכות העצומה להכיר חולים, שהבריאו וגם אנשי צוות מכל רחבי העולם בכנסים בינלאומיים וימי עיון אך רוב הנשים שמהן למדתי, הן נשים ישראליות, כאלו שהפכו עם הזמן והנסיבות, להיות אחיותיי. אני ברת מזל וגאה על כל מה שהן הנחילו לי על המידע,  החום ,ההבנה ,האהבה  והתקווה. יותר ויותר אנשים מבינים שלמעשה אלה הם הדברים הכי חשובים, הדברים שלא עולים כסף ופועלים באורך פלא לטובת אנשים חולים.

 

עבודותיהם של סימנטון, סיגל, לה - שאט ואחרים כבר הוכיחו שהדבר ניתן לעשייה ובכל זאת עדיין שמים את הדגש בחיפוש אחר הפתרון לסרטן במחקר המחלה ולא במחקר האנשים החולים בה וכבר אמרנו שאנו רוצים להבריא אנשים ולא לערוך מחקרים על מנת לזכות בתואר זה או אחר.

 

יש אנשים שדברים אלה יקוממו אותם עד מאוד ואני אחשב בעיניהם כאחת ש"לא מבינה" אבל אני כבר מעבר לזה, אני אומרת מה שאני חושבת ומרגישה ותוך כדי כך גיליתי, שאמירות מסוג זה מחוללות שינוי לעיתים יש להעיז ולומר דברים למרות החשש שהם לא יתקבלו על ידי "מביני דבר" ולנסות תוך כך להתחיל מהפיכה קטנה

 

אחד הדברים הראשונים שיש לעשות כאשר מבקשים לחולל מהפיכה ,אפילו פרטית,  הוא להפסיק לצפות מאחרים שיעשו עבורך ולהתחיל לעשות בשביל עצמך. אין ספק שזה קשה , מה יותר קל מאשר לבוא אל הרופא ולומר לו במילים אלה או אחרות : "רפא אותי". הרבה יותר קשה לעבוד עם עצמך בשרות עצמך לעשות דרך ארוכה של קבלה הבנה ואהבה לעצמי , אך מי שיקדים להבין ולעשות זאת, יעשה עם עצמו חסד גדול . לא אין לי נתונים סטטיסטיים כי זהו אלמנט שקשה למדוד אותו, יש לי רק עובדות וסיפורים רבים של אנשים שהחלו את דרכם כועסים, מתכחשים, מתבודדים, עשו מעשה והפכו להיות אוהבים ואהובים נותנים ומקבלים, חזקים ... ובעיקר מבריאים ובריאים.

 

דרך אותו תהליך של קבלה, מבין החולה שגם אם בסופו של דבר ימות (דבר שיקרה לכולנו ביום מן הימים), לפחות יצא מן העולם הזה עם חיוך על שעשה עבור עצמו כל מה שיכול היה, כי הוא למד, הבין, לקח חלק פעיל בתהליך, התחבר לעצמו ענה על שאלות אודות חייו שלעולם לא היה מגיע אליהן אילולי חלה ורק זה כשלעצמו הישג אנושי עצום כדי שיוכל ללכת בשלום ובשלווה. הקבלה תיתן לחולה את היכולת להמשיך ולחיות תוך כדי עשייה, או ללכת לאחר פרידה משמעותית מאהוביו, לאחר סגירת מעגלים, השארת הוראות ומנה הגונה של אהבה חיבוקים ונשיקות.

 

לא נהוג לדבר על המוות וגם כאן אני יוצאת נגד המוסכמות. מותר ואפילו רצוי לדבר על המוות בעיקר כעל הפרק האחרון בספר החיים. לחולי סרטן סופניים (הגדרה לא במיוחד אהובה עלי) יש את הפריבילגיה לתכנן את הפרק האחרון הזה ולהחליט כיצד יכתבו אותו דבר הנמנע מאנשים שמתים בתאונות דרכים או התקפי לב פתאומיים וגם זה יתרון, עד כמה שזה נשמע מוזר.

 

יש לנו עולם אחד, וגרוע ומזוהם אשר יהיה , זה מה שיש לנו (עד להודעה חדשה) יש לנו גם חיים "אחד" (עוד לא הוכח שיש חיים שניים) ולכן זו אחריותנו לעצמנו ולילדינו (אותם אנו מביאים אל אותו עולם לעיתים תוך כדי קשיים רבים ונגד כל הסיכויים), לחיות את חיינו שלנו בצורה המלאה ביותר ולכל אדם יש פירוש אחר למושג זה. חיים, על הטוב והרע שבהם, כמקשה אחת בהבנה, באהבה, בסובלנות, עם חיוכים בכי וצחוק, אך גם באסרטיביות והחלטיות לא כקורבנות  אלא כבני אדם הלוקחים אחריות מלאה על חייהם.

 

ואם כבר לקחת אחריות על חיי בכל מה שקשור לבריאותי, יכולים ותם אלמנטים שהוזכרו קודם לתפוס גם לגבי היבטים אחרים בחיי, כמו למשל ביחסים בין בני זוג, ביחסי עם הורי או ילדי, במקום עבודתי בין שכנותי ועוד ועוד. מה מקומי כאישה בהיררכיה החברתית?  האם כבר הגיע הזמן לצאת החוצה עם ההכרזה :" אני, כאישה, מספיק חשובה בכדי לעשות בשביל עצמי, להגשים חלומות קטנים וגדולים לקחת עוזרת, לצאת לחופש, ללכת לחוג ציור או סתם לשכב לעיתים ולנוח תוך כדי צפייה באופרת סבון "?וכל זה ללא הצורך להצטדק, להסביר ולתרץ. ומהסיבה המאוד חשובה : אם אמות או אחלה מי ידאג לכל הנ"ל?

 

ואני אומרת: כן !!!! יש צורך דחוף להמשיך בשינוי, לתת לו דחיפה מחודשת תוך הכרה ברורה בכוחנו הבלתי מוטל בספק כנשים המסוגלות להרבה יותר ממה שהינו  מאמינות על עצמנו, ויפה שעה אחת קודם.

 

כל אחת תמצא את הזמן המתאים לה לערוך את השינוי לו היא  זקוקה, עד שתגיע לאותו מקום שם תוכל לענות  על השאלות האמיתיות  ולהתמודד באופן אחראי ומפוקח עם מה שהחיים נותנים.

 

·        תמי רימון אובחנה עם סרטן שד בספטמבר 96, היא בחרה במסלול של פתיחות והידברות על מחלתה, יזמה את הסרט "תמי" (ערוץ 8) השתתפה בתערוכה "במבט ישיר" (מוזיאון ת"א) חברה ב"קואליציה הישראלית למאבק בסרטן השד" ומתנדבת פעילה ב-"יד להחלמה", של האגודה למלחמה בסרטן. אירגון מתנדבות שהחלימו מסרטן השד והוכשרו כדי לסייע לחולות המתמודדות עם המחלה להצטרפות ניתן לפנות 1800-36-07-07-07.

 קיראי עצות מעשיות מאת תמי רימון להתמודדות עם המחלה

 

על פעילות האגודה למלחמה בסרטן בנושא סרטן השד

האגודה למלחמה בסרטן יזמה את תוכנית הסריקה הלאומית לסרטן השד בממוגרפיה, המופעלת בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות וקופות החולים, האגודה רכשה ניידת ממוגרפיה כדי לאפשר גם לנשים המתגוררות בישובים מרוחקים להיבדק. האגודה מפיקה מדי שנה מסעות הסברה לקידום המודעות לסרטן השד, דואגת לשיפור דרכי הטיפול והשיקום של החולות בסרטן השד, למימון הקמת מרכזים לבריאות השד, למימון עשרות תקנים של אחיות ועובדות סוציאליות לתיאום הטיפול בסרטן השד, דואגת להדרכה מקצועית לצוותים המטפלים, תומכת ומקדמת את המחקר בנושא סרטן השד. האגודה למלחמה בסרטן דואגת לשיפור הזכויות של הנשים החולות והבריאות ודאגה לשיפור המגע עם הביטוח הלאומי, פועלת להרחבת סל הבריאות. האגודה למלחמה בסרטן הקימה את "יד – להחלמה" ארגון של נשים שהחלימו מהמחלה המושיטות יד תומכת לנשים שזה עתה חלו ומוכיחות שגם במאבק הזה אפשר לנצח.

________________________ 

 

האגודה למלחמה בסרטן מזמינה את הציבור לפנות לשירות המידע הטלפוני המאויש 24 שעות ביממה למענה על שאלות על מחלות הסרטן ודרכי מניעתן ולקבלת חומר הסברה ללא תשלום 1800-599-995

או לאתר האינטרנט הנמצא בכתובת www.cancer.org.il

 __________________________

תגובות: כיתבי לנו

 
שלום תמי
ברכות על המאמר הכנה והאמיץ, הזדהיתי עם כל מילה,ואני מאד מאמינה ברעיון שהצעת- לחקור את מי שהצליח להחלים ולהתחזק בעקבות המחלה ,וללמוד ממנו איך הוא השתנה, איך הוא חושב ,מרגיש , מתנהג אחרת...
בנל"פ אנחנו קוראים לזה מודלינג, וזה בעצם חקר המצוינות , חקר ההצלחה, כי מהאנשים האלה אפשר ללמוד כל כך הרבה.
ואפשר ללמד חולים אחרים את הגמישות המחשבתית, רגשית והתנהגותית הזו שבעצם מהווים את מהות השינוי.
יש אנשים שהגדילו לעשות והם בדיעבד מודים למחלה שהעירה אותם מהחיים הקודמים שלהם ועזרה להם לעשות שינוי בחיים.
עלי והצליחי בעבודתך, ואני באופן אישי מדפיסה את המאמר שלך כדי לתת אותו למונחות שלי, שמתמודדות עם המחלה הזו.
בברכת אור ואהבה והרבה בריאות
אהובה קשת
מנחה מוסמכת לנל"פ ודמיון מודרך
 

___________________________________________