בין הסכין והקמט

מאת: נעמי שוורץ

עוד ב"הדרך למעלה":

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 האם האושר קשור ביופי?

 אם לאו, כיצד מסכימות כה רבות מאתנו להפקיר את פנינו וגופינו לסכין המנתחים? ומה עושה הדבר לתחושת הזהות העצמית שלנו כאינדבידואלים?

 

עתה זה כבר רשמי: השפעת הוליווד הגיעה עד לתאי העור שלנו! אובססית הניתוחים הפלסטיים נדדה מעולם הסרטים והיופי והגיעה אל הזרם המרכזי והתרבות הזעיר בורגנית בארצות המערב (וגם בארצות המזרח, האם ידעתם שלבנון היא המדינה בעלת מספר נתוחי האף הרבים בעולם ביחס לאוכלוסיה?)

באם האושר קשור ביופי, והסופרוומן בולטת ראשית לכל במראה היפה שלה, מי לא תרצה להיות יפה?

 

אלה  מסקנותיה של ד"ר וירג'יניה בלום, פרופסור לספרות באוניברסיטת קנטקי בספרה  : פצעי בשר- תרבות הנתוחים הפלסטיים":FLESH WOUNDS THE CULTURE OF COSMETIC SURGERY.

 

היא מנסה לבדוק כיצד זה מסכימות (גם גברים נכנעים לסכין אך במספרים צנועים הרבה יותר) כה רבות מאתנו, להפקיר את פנינו וגופינו לסכין המנתחים על מנת להראות שונות ומה עושה הדבר לתחושת הזהות העצמית שלנו כאינדבידואלים?

 

ממחקרה  עולה תמונה חדה וברורה של מניפולציות המופעלות עלינו לאורך ההסטוריה:  מגיל צעיר ביותר קשורות אנו הנשים אל חוקים נוקשים של אסטטיקה.

 

הבחירה לכאורה בידינו, איש אינו מכריח אותנו להיות "יפות",  אך לאור שטיפות המוח באמצעי התקשורת במסרים גלויים וסמויים, נוטות רבות מידי מאיתנו להכנע לתכתיבים.

 

כל אחת מאתנו יכולה להיות יפה! כל שדרוש הוא משמעת עצמית, זמן פנוי, ארנק תפוח, כח סבל וקדימה אנו כבר בדרכנו אל האושר!

 

ד"ר בלום עצמה, משתמשת בחוויה אותה עברה בילדותה (נתוח  כושל לשיפוץ האף), ומסקנותיה אינן מחמיאות לנו ציבור הנשים: האם אנו רודפות אחר היופי משום שהורגלנו וחונכנו על ברכי הקביעה כי המראה הינו נכס המשמש מטרה בפני עצמה? או  גם אמצעי רב עוצמה להשגת פריבילגיות בחיים?

 

ומי עומד מאחורי התכתיבים?  האם  אלה"קבלני" היופי המגלגלים מיליארדים רבים של דולרים?  או תכתיבים חברתיים?

ומה לגבי הדילמה והקשר של גוף ונפש, אם האני העצמי שלנו קשור קשר כה עז לשכבת העור החיצונית כיצד הוא מושפע מהנתוחים הקוסמטיים?

 

כשקראתי את הרשימה הקצרה הזו בmsmagazine.com -, נזכרתי בדבריה של אחת ממובילות המאבק הפמיניסטי בארץ, דמות נערצת באקדמיה ובחיים הציבוריים שהודתה כי הייתה מוכנה לותר על הישגים רבים בחייה תמורת מראה יפה יותר, ובכנות, מי מאתנו לא?

 

מה גורם לנערות צעירות ויפהפיות לעמול קשה, לחסוך ממשכורתן הצנועה ולסבול סבל רב בעבור נתוח להגדלת/הקטנת החזה, האף, הירכיים, השפתיים?

 

בנעורי פנתה לעזרת מנתח פלסטי רק מי שהיתה בעלת פגם אסטתי חריג במיוחד ואילו היום ממהרת כל יפהפיה ממוצעת להקטין/להגדיל ומוכנה לשלם בכסף ובדם...

 

בעבר הסתירו את הנתוח וכיום זהו טרנד מקובל: השתתפתי לאחרונה בכנס נשים, המרצה האורח, מנתח פלסטי ידוע, סיפר על חומר המוזרק לקמטים על מנת להחליקם: הבוטוקס, בתום ההרצאה ניתן היה לקבל טיפול במקום (ואפילו בהנחה) כשאך וילון מפריד בין "חדר הטיפולים" לפינת הקוקטייל.

 

השאלה אינה אם כן או לא אלא רק מתי כמה והיכן! לעיתים אני משתוקקת לצעוק בקול גדול: האם השתגענו?! האם סנטימטרים אחדים של אפידרמיס הם שיגרמו לנו אושר?

 

מה קרה לבטחון העצמי שלנו? לאינדבידואליזם? להכרה בערך האני?

 

איני יכולה שלא לבוא בטענות קודם כל אלינו הנשים, הממהרות לשפוט ולהשוות זו את זו ולהצמד לחוקי היופי כמי שחייו תלויים בהם.

 

לו היינו מרשות לעצמנו להרפות, לקבל את הגיל באהבה והבנה אין לי ספק שהיינו יוצאות כולנו נשכרות.

 

_______________________

 שילחי לנו תגובה                                                    מעניין? שילחי לחברה
 

 

 

____________________________________________