בליינד דייט

פרק יז': כדורסל

מאת: נחמה פרקש

 

הפרקים הקודמים:

נו???

בליינד דייט בצל פיגוע

טיול שנתי מהגהינם

ליל הסדר

המוסכניק, או: לישון עם האוייב

דייטינג מול הטלויזיה

אין מדים - אין סקס!

הרופא

הגננת לאה

אהבה ברכבת

אני מתנה

כלים שלובים

הרפתן

המפליץ

אחי הקטן מתחתן

 

 

בשכונה שלי יש מגרש כדורסל נחמד. בכל יום שני מגיעה לשם אותה קבוצה של בחורים לשחק כדורסל. אני עושה לי קפה ומסתכלת עליהם מהמרפסת, איך שהם זזים, מזיעים, מקללים, צוחקים ובעיקר, לא מפסיקים לנגוע אחד בתחת של השני כל הזמן במסווה של "שמירה איזורית". תנועה אחת שחוזרת על עצמה די מעצבנת אבל חברה שלי סוזי אומרת שהם מתגרדים שם רק בגלל שזה נדבק למכנסיים בגלל הזיעה. תראו לי עוד קבוצה של בנות שמגרדת איפה שבא לה מתי שבא לה, וזה לא שלנו לא בא לגרד. ועוד איך.

 

כדורסל הוא חיידק. או שיש לך את זה או שאין לך את זה. בדיוק כמו אהבה, או דייט. כשהייתי ילדה הייתי הולכת עם אבא שלי למשחקים של מכבי ת"א. אולסי פרי ומיקי ברקוביץ היו אלילי נעורי. בגיל 12 פגשתי את מיקי ברקוביץ בקיוסק בתל אביב. הוא אמר לי 'סליחה ילדה, אפשר לעבור?' ואני נשארתי במצב של עלפון כל שנות התיכון. חמש עשרה שנים מאוחר יותר,  יצאתי עם כדורסלן ממכבי ת"א אבל הוא סבל מבעיה קשה של שכחה שנאלצתי לזרוק אותו. היה לו קשה לזכור למי עוד הוא הבטיח כרטיסים בחינם למשחק (בנות, בנות!!) ומאז אני צופה במשחקים דרך המסך בבית. לבד. ככה אני יכולה לקלל וגם להתגרד בלי בעיות.  

 בימים כאלו של תחילת הקיץ וסוף עונת הכדורסל, כשהבנים משתוללים  בשכונה שלי,  בא לי לפעמים לזרוק מעלי את כל הבגדים, ללבוש משהו סימלי ולהתפרץ למשחק שלהם. לרוץ איתם, לתת להם לשמור עלי, ולא סתם שמירה, שמירה לוחצת.  הם יכולים גם לגעת בי, כדי לשמור עלי, זאת אומרת, רק שלא יגרדו לי. את זה אני יודעת לעשות בעצמי. אני רוצה לקלוע, לקחת ריבאונדים, לעשות דאנק, וגם פיקאנד רול. אני רוצה לעמוד מול הסל ולתת להם להסתכל לי ישר על הציצי כשאני מתכופפת. אחר כך אני אדלג לי מאחוריהם כשהם מתכופפים. תחת יכול להיות פואטי כשהוא שרירי.

 

 יום אחד, לפנות ערב, הרגשתי אמיצה במיוחד. יכול להיות שהורדתי איזה קילו והתחושה היתה שהשמים הם הגבול. הבנים שיחקו במגרש ואני ירדתי למטה הצטרפתי לשורות הספסל. ישבתי שם בשקט עם איפור מושלם וגופיה לבנה מבליטה ועשיתי את עצמי דוגמנית יציע מהטריבונה הצהובה של יד אליהו. בתחילה הם לא התייחסו, רק פזלו אלי פה ושם אבל תוך כמה דקות, המשחק הפך לקרב של ממש. מי קופץ יותר גבוה, מי קולע יותר, מי טוב יותר. כמה קל להפעיל קבוצה של בנים מיוחמים. ממש הקלות הבלתי נסבלת של המגרש.  אחרי כל סל הם הגניבו מבט לבדוק את תגובתי. אחרי עשר דקות הם הפכו למקלות שרייריים ומיוזעים עוד יותר. אני בחרתי לי כבר אחד. זה לא בגלל שהוא היה נורא גבוה אלא יותר בגלל שהוא רץ על המגרש כמו בגירה הפנתר ב"ספר ההג'ונגל". חצי שעה לקח לי עד שהוא ניגש אלי.

 

 "את משחקת? " אמר וזרק לי כדור בתנועה מפתיעה ישר לתוך הבטן . נו טוב, הלכו השחלות, לא נורא, שולי. קמתי ממקומי. "האמת שאף פעם לא שיחקתי אבל אני מתה לנסות". לא היה צריך יותר מזה. הקבוצה התפזרה לאיטה ואנחנו נשארנו יחידים על המגרש. "את צריכה להרים את הכדור ככה" הדגים באויר "ואז לגלגל אותו  באויר. אם יש תנועה, יש משחק, אם אין תנועה, אין משחק". הבנתי. יש תנועה, יש משחק. הרמתי את הכדור והסתכלתי על הסל. מישהו צריך לצבוע את העמוד, הוא נראה נורא ישן. זרקתי. הכדור פגע ישר באמצע. הבחור היה מופתע מאד. "מזל של מתחילים" אמר "את זורקת כמו בחורה"

 

 "אני בחורה" אמרתי. יכול להיות שהוא לא שם לב לזה עד עכשיו ?ניסיתי שוב. אחזתי את הכדור ביד רועדת. "לא ככה" ניגש אלי, כורך את ידיו על ידי, שנינו מחזיקים את הכדור. הצילו. אויר. "עכשיו תזרקי". ברגע שעזב אותי, נתקפתי חולשה קלה. הכדור הסתחרר נהדר באויר, אבל לכיוון הדשא, לא לכיוון הסל, אבל המדריך הנאמן שלי לא התייאש. הוא העביד אותי במשך חצי שעה והכריח אותי לקלוע שוב ושוב ושוב ושוב עד שהתמכרתי. "זה הכל עניין של הרגשה. תרגישי את הכדור" חזר ואמר. אוהו, אני מרגישה, הלוואי שיכולתי להפסיק להרגיש.  מדי חמש דקות הוא ביצע הטבעה מרשימה כדי להזכיר לי מי פה השחקן הבוס ומי המתלמדת. אכן הורשמתי. "נעים מאד" אמר פתאם "אני גולן. ואת ?" שמחתי על השאלה הזו מאד כי קצת התעייפתי. "עכשיו תשמרי עלי". הוא ביצע חטיפה חדה של הכדור מידי והחל מכדרר במהירות מסחררת. אחורה, קדימה, לצדדים, אמאל'ה. "נו תרוצי, את לא שומרת". חוצפן. התקרבתי אליו. יותר מזה זה כבר הטרדה מינית. "קדימה" שעט גולן, מנתר באויר. בום. סל מזהיר נכנס לרשת.

 

 אספתי אותו בתנועה מהירה. "ילדה" צעק מישהו מהמגרש הסמוך "עד מתי אתם משחקים כאן ?" רשמתי לעצמי את התאריך היום והשעה. אני, בת שלושים וארבע, והרגע קראו לי ילדה. זכרון חשוב לימים חשוכים יותר.

 "אני רוצה להתחלף" אמרתי. הוא הסכים "תשמרי עלי מותק". המילים יצאו לו מהפה, גורמות לי צמרמורת של עונג מתוק. אתה ראשון יה קזה.  בחיי, איך הם עושים את זה, ממשיכים לכדרר תוך כדי ריצה, קריצה, ושינוי מהלכים. אוף, זה קשה. ניסיתי לקלוע. הצלחתי. "יפה מאד" אמר גולן, "לא רע בכלל. יש לך פוטנציאל". הוא הוציא בקבוק מים מתיק שהיה מונח על הרצפה והחל לוגם באיטיות, המים זורמים לו על הגוף כמו פאקינג פרסומת.  "את צמאה ?" שאל, מושיט לי את הבקבוק. בוא, היה לי מלך, ושבור צמאוני בנשיקה. קבענו להפגש מחר באותה השעה ועוד קודם לארוחת צהרים. יס בייבי. אי לאב דיס גיים.

_______________________

הכותבת היא עיתונאית ותחקירנית. היתה חברת מערכת בתכניות "מבט נשי", ומגישה פינה בתכניתה של אודטה בערוץ 10.

הסידרה פורסמה בעיתון "את- מעריב", תחת הכותרת "מיס דייטינג". מפורסם ברשות הכותבת.

 

 

בואי לדבר על זה בפורום פמיניזם ושיוויון
________________________________________________________