בליינד דייט

פרק יד': הרפתן

מאת: נחמה פרקש

 

הפרקים הקודמים:

נו???

בליינד דייט בצל פיגוע

טיול שנתי מהגהינם

ליל הסדר

המוסכניק, או: לישון עם האוייב

דייטינג מול הטלויזיה

אין מדים - אין סקס!

הרופא

הגננת לאה

אהבה ברכבת

אני מתנה

כלים שלובים

 

 

הוא : ג'רי, רפתן מאמריקה הגדולה

היא : שרית, גננת מתחילה

הכרות : כתבה בטלויזיה

 

זהו, אני החלטתי. מחר אני בונה לי אוהל ומשתכנת בו עד שאהבת חיי תמצא אותי או לחילופים, שהדברים יסתדרו. אולי זה לא הצליח לויקי כנפו אבל אין ספק שהיא בדרך הנכונה. כל מה שצריך כנראה זה אוהל אחד. כמה עולה כבר אוהל? אני מקווה שלא יקר מדי. אני אמנם לא חד הורית אבל אני חד תוכית, זאת אומרת, אני אמא של תוכי אחד שיש לו המון דרישות. אני לא חייבת את האוהל הכי יקר בעולם, מספיק משהו פשוט של מתחילים. ויקי שיחקה אותה, אין ספק. קודם לא היה לה כלום והיום יש לה הרבה חברים  ובת דוגמנית שתקבל הרבה כסף בשביל לענוד תכשיטים יקרים לשתי דקות ואולי היא תכיר מישהו שיתאהב בה ככה, עומדת ומתעצבנת בתוך האוהל שלה. זה ידוע שפרסום מביא כסף וכסף מביא אהבה. הא.

 

טוב נו, יכול להיות שנסחפתי קצת, בסדר, אבל מתוך הריק הזה של השיגרה, קורה שאני חולמת לעשות דברים קצת יותר מעניינים ופחות רגילים. לא רוצה להכנע לכלומיותו הבלתי נסבלת של המצב. אם החיים לא מספקים לי התרגשות, אני פשוט מתרגשת בעצמי או יוצרת התרגשויות בכוונה. או, וזה בדיוק מה שקרה לי לפני חודשיים.

 

הגעתי הביתה מהפעוטון בחמש וחצי בערב, תשושה לחלוטין והתמרחתי מול הטלויזיה. קצת לפני החדשות שודרה איזו כתבה על משפחה יהודית שגרה בחווה מרוחקת איפה שהוא בקליפורניה. הכתבה התעקבה במיוחד על הבן שלהם, ג'רי, בן שלושים וחמש, רפתן במקצועו. הוא התלונן שאין להשיג כלה יהודיה וכל מה שהוא מתאווה לו זה להתחתן עם בחורה מארץ הקודש, זאת אומרת אני. האמת היא שהוא היה קצת מגוחך בכובע הניילון הזה שהוא שם על עצמו תוך כדי חיבור המכונות לעטיני הפרות השופעים, אבל משהו בבוץ ובחלב ובכובע הניילון גרם לי להתרגשות קטנה. החלטתי, בפרץ נדיר של אומץ, לעשות מעשה, ואולי היתה זו העייפות של היום. לא יודעת. התקשרתי לכתב וביקשתי דרך להגיע אל הבחור הזה.

 

בתחילה הוא היה חשדן נורא. בשביל מה את צריכה את זה ?  אפשר לחשוב שאני סוכנת מוסד. בסך הכל בחורה שרוצה להיות קצת מאוהבת. סיפרתי לו. אמרתי שאני גננת ושאני מאד אוהבת ילדים ושיש לי פעוטון מקסים בגבעתיים אבל בחורים אמריקאים עם כובע ניילון טיפשי על הראש עושים לי דברים ואני מעוניינת ליצור איתו קשר. הוא צחק נורא, זה היה כמעט מעליב, אבל בסוף נתן לי את מספר הפקס של המחלבה שלהם, וגם את הפקס הפרטי של הג'רי הזה. כתבתי מכתב באנגלית מגומגמת, בטח היו לי שגיאות כתיב אבל לא היה לי חשק לפתוח מילון. מרוב התרגשות לא יכולתי לחכות לבוקר. במכתב היה כתוב "שלום ג'רי, אני שרית, גננת מארץ הקודש, ולמראה כובע הניילון על ראשך, פשוט התאהבתי בך על המקום". השארתי טלפון וכתובת אי מייל וחיכיתי. חיכיתי וחיכיתי, ציפיתי וציפיתי. אחרי שבוע וחצי הגיע פקס. למעלה, בראש הדף היו מצויירות פרות חייכניות ובאותיות היה כתוב שהוא שמח נורא לקבל מכתב ושהוא רוצה לשלוח לי משהו בדואר. שלחתי פקס נוסף עם הכתובת. אחרי שבועיים קיבלתי כובע ניילון מעוטר בפרות קטנות וחייכניות.

 

במשך חודשיים קיבלתי פקסים של אהבה. מילים ועוד מילים שגרמו לי לצמרמורות של עונג. הרפתן עם כובע הניילון התגלה כמשורר עדין נפש ועדיין נשאר גברי במגפי הבוץ הענקיים שלו. שוחחנו גם בטלפון אבל הכי נחמד היה להתכתב. אפשר להגיד כל כך הרבה כשלא צריכים לחשוש מהתגובה בצד השני. אפשר לכתוב, למחוק, לכתוב, למחוק, ולהגיד המון דברים באמת מתוך הלב ולא מפרץ הזוי ולא מאורגן של התרגשות. ג'רי, המילה התגלגלה בתוך פי כמו סוכריה של דבש בטעם לימון. באמצע לילה אחד, העיר אותי הטלפון. אני מגיע, הוא סיפר לי. אני בא לפגוש אותך.

 

יש. החתן האמריקאי שלי בא. הוא מגיע לקחת אותי לחווה מרוחקת בקליפורניה, מלאה בפרות חייכניות ומגפי בוץ ענקים. כל הלילה חלמתי חלומות נפלאים כשחיוך של אושר שזור על פני. בבוקר קמתי היישר לתוך התקף חמור של פאניקה. מי זה הג'רי הזה שמגיע לפגוש אותי. מה אני אמורה עכשיו לעשות ?אחרי שהוא שילם כל כך הרבה כסף על כרטיס אני אהיה מוכרחה להתחתן איתו , לא ? ואיפה הוא מתכוון לגור ? אצלי? מה פתאם. אמל'ה. התקשרתי לידיד טוב, מישהו שאני סומכת עליו באמת, מישהו שמכיר אותי שנים, ושאלתי אותו מה הוא חושב. אני הייתי שואל את עצמי איך בחור בן שלושים וחמש, עדיין לא מצא כלה באמריקה הגדולה, אמר לי.

 

אהה. מול פרץ כה חזק של נאורות, נעתקו המילים מפי. ואיך אני עדיין לא מצאתי חתן בישראל הקטנה ? אה ? לא רציתי להתעמק יותר מדי במבט שהוא שלח אלי. למזלי, החתן שלי  ג'רי היה קצת יותר מחובר למציאות. היו לו כאן חברים והוא לא התכוון לנצל את הכנסת האורחים המוגבלת שלי. התייעצתי רבות עם התוכי שלי. הסברתי לו שאני מאד רוצה למצוא לו אבא טוב, אבל שיש גבול לכל תעלול. בסופו של דבר מגיע לכאן בחור שמבלה זמן ניכר עם פרות ואוהב לחבוש כובעים של ניילון על הראש. התוכי שלי אמר שאני סתם מפגרת ושאני אשתוק כבר ואלך לפגוש אותו ושאני לא חייבת לו כלום ושזו היתה ההחלטה שלו להגיע.  תוכי חכם.

 

ג'רי הגיע ביום רביעי שעבר. חיכיתי לו בשדה התעופה. חוויה מוזרה ביותר, כשמצד אחד לא ראית מעולם את האורח ואת זוכרת אותו רק במטושטש מאיזו כתבה נשכחת, ומצד שני, הוא אמור להיות אהוב ליבך. אוף אוף אוף. היו חסרות לי התרגשויות עכשיו קיבלתי את כל ההתרגשויות שבעולם. ואם הוא יראה נורא ואיום במציאות ? אבל ג'רי נראה חמוד ביותר בטרמינל ההומה אדם. התחבקנו והצלחנו לשרוד את רגעי המבוכה הראשונים בקלות. נסענו אלי קודם ושתינו קפה ואחר כך הקפצתי אותו לחברים שלו. קבענו שניפגש מחר לארוחת בוקר בטיילת.

 

עכשיו אני מחכה בהתרגשות למחר. אין לי מושג מה יקרה. אולי בעוד שנה גם לי תהיינה מגפי בוץ ענקיות ואני אחלוב פרות בבוקר בכובע ניילון מטופש. לכי תדעי. ליתר בטחון, התחלתי ללמד את התוכי אנגלית.

 

חשוב:

 1.לצפות יותר בטלויזיה

2. לרענן את האנגלית

3.לקנות מוצרי חלב תוצרת חוץ

_______________________

הכותבת היא עיתונאית ותחקירנית. היתה חברת מערכת בתכניות "מבט נשי", ומגישה פינה בתכניתה של אודטה בערוץ 10.

הסידרה פורסמה בעיתון "את- מעריב", תחת הכותרת "מיס דייטינג". מפורסם ברשות הכותבת.

 

   
________________________________________________________