בית הנבחרות
מגזין נשים לפוליטיקה גיליון 4 - יולי 2003

 

 7. תשובות למקטרגים - תשובות לשאלות נפוצות הנשאלות ע”י הציבור והתקשורת

מאת: שמואל שמואלי

 

חזרה לתוכן העניינים של גיליון מספר 4 של "בית הנבחרות"

 

המערכת:

חנה בית הלחמי

ענבל גולדברג

ד"ר מירה חניק

עוד ב"הדרך למעלה:

 

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

                

שאלה: איך ייתכן לחזור למדיניות של קצבאות גבוהות ומסים גבוהים - הרי שר האוצר בנימין נתניהו, מהלך עלינו אימים: האמריקנים יענישו אותנו בערבויות... יענישו אותנו שוקי ההון. המשקיעים יוציאו כספים לחו"ל. לא נקבל אשראי. לא ייתנו הלוואות - והכיצד נממן את הגירעונות התקציביים? (סבר פלוצקר וגד ליאור, "ידיעות אחרונות", 18 ביולי 2003).

תשובה: בתחזיות שחורות מסוג זה עושה האוצר שימוש לעתים קרובות, כפי שעשה לפני הפחתת המסים השונים בסך כולל של כ-  4 מליארד ש"ח וקיצוץ התמיכות השונות בכ- 800 מליון ש"ח.

מבחינת הממשל האמריקני, לעניין הערבויות, אין הבדל משמעותי אם המסים בישראל יקוצצו "רק" ב3.2-  מליארד... חשובה להם רק המגמה הכוללת, ולא שיעורו המדויק של סכום ההטבות לעשירים, כמנוף תיאורטי לצמיחה. אין גם כל ספק שהממשל האמריקני רוצה כיום, יותר מאי פעם, ממשלה חזקה ויציבה בישראל שלא תעמוד בסכנת קריסה פנימית, נוכח התנגדות ציבורית חריפה ומתוקשרת לדרכה הכלכלית.

יתרה מזו: 800 מליון ש"ח שיוסטו מהעשירים לעניים (ראו המאמר "בדרך למעלה" בגליון זה) - הם כספים המיועדים כולם להנעת גלגלי המשק, שכן אלה כספי צריכה לעניים ולא כספי חסכון לעשירים (או עודפי כסף שיועברו להשקעות בחו"ל).

 

שאלה: הרי נתניהו טוען שהמחלוקת עם הנשים המוחות היא עקרונית: הן היו רוצות להתמיד ב"שיטה של חיים על הקצבאות" ואילו נתניהו רוצה "לשחרר אותן מהתלות בקצבה" - ולפיכך "הכל לטובתן" (סבר פלוצקי וגד ליאור, "ידיעות אחרונות", 18 ביולי 2003)

או בואריאציה פופולארית אחרת: למה אתן שובתות? לכו לעבוד! אשה שיכולה לצעוד 200 ק"מ יכולה לעבוד באריזה!

תשובה: 76% מתוך 87,000 אמהות חד-הוריות, עובדות מחוץ לבית - בדיוק כמו ויקי כנפו! (מקור: דו"ח מרכז אדווה, ראו קטעים נבחרים בגליון זה). עם זאת, כ50%-  מהאמהות החד-הוריות נזקקות לקצבת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה.

כדי לשחררן מהתלות בקצבה יש צורך בשני תהליכים מקבילים:

א.      שתהיה עבודה מתאימה לכל המעוניינת בכך; עבודה אמיתית - ולא עבודה יזומה או עונתית למשך כמה חודשים, שאחריה שוב תהיה אבטלה - והפעם מבלי יכולת להתקיים, בשל הקצבאות המקוצצות. (וטענת נתניהו, בעניין זה: "להערכתנו, מחכים להם לפחות 100,000 מקומות עבודה" - זו עבודה בעיניים! אדרבה, שיציג נתניהו רשימה של 100,000 מקומות עבודה...)

ב.       לשנות את השיטה, לפיה לעתים לא משתלם כלל לעבוד להשלמת ההכנסה, שכן, שכר העבודה (החלקית) אינו בא בתוספת לסיוע למשפחות במצוקה, אלא במקומו. כך יכולה אם חד הורית שמצאה עבודה במשרה חלקית למצוא עצמה בסופו של החודש עם פחות כסף מאשר בחודש בו לא עבדה, מכיוון שקצבתה מקוצצת ואף נשללת אם עברה סף מינימום להכנסה, למרות שסף זה נמוך משמעותית מהבטחת ההכנסה שנקבעה לה ע"י הביטוח הלאומי.

למעשה, נתניהו עצמו מודה שאין פתרון תעסוקתי נאות בשלב זה:

שאלה: כשר אוצר, האם עשית די לזירוז הצמיחה ויציאה מהמשבר?

נתניהו: "אני לא יצרתי את המשבר במשק. קיבלתי אותו כעובדה קיימת. הפעלתי מנועי צמיחה רבים, אבל יחלפו חודשים לא מעטים, עד שהם יתחילו להשפיע לטובה. לפנינו תקופה קשה." (פלוצקר וליאור, "ידיעות אחרונות", 18 ביולי)

שאלה: 24% מהחד הוריות אינן עובדות, מדוע עלינו לממן את בטלנותן?

תשובה: כמעט כל אותן 24% שאינן עובדות, נמצאות במציאות אומללה כלשהי: או שכלל אין עבודה באיזור מגוריהן, או שאין להן אפשרות לעבוד מסיבות סוציולוגיות. אולם מה עם הילדים? האם נגזר דין רעב לילד שהוריו עניים ואינם עובדים? בעניין זה ראוי לצטט (חלקית) את ב.מיכאל ("ידיעות אחרונות", 18 ביולי  2003) "הילדים, גם ילדיהם של עמלנים וגם ילדיהם של בטלנים, גם של בעלי משרה וגם של בעלי קיצבה, הילדים הם באחריותינו. עלינו. על צווארנו.

אין במדינת ישראל גזר דין מוות לילד שהוריו עניים, ואין גם עונש מוות לילד שהוריו בטלנים... מדינה מתוקנת אמורה לדעת שהיא אחראית במלוא מובן המילה לכל הילדים הנולדים בתחומה. היא חייבת להבטיח את חיותם ואת חינוכם ואת בריאותם. וכאשר להורים אין די משאבים או יכולת לעשות זאת מיגיע כפיהם, ותהה הסיבה אשר תהה, חובתה של המדינה למלא את החסר...  אשר על כן, לא במאבקן של אמהות חד הוריות  מדובר, אלא במאבקם של ילדים חד הוריים. ואם הם יובסו - הובסנו כולנו."

שאלה: נתניהו הציע לכן הטבות שונות, כגון: סיוע הסעות למקום העבודה, בסידורים לילדים, במענק של 9,000 ש" ח למי שתעבוד או שתגדיל את הכנסתה. מה רע בכך?

תשובה: זהו ספין תקשורתי שאינו מהווה פתרון של ממש. לעניין זה ראוי לצטט את גדעון עשת ("ידיעות אחרונות", 18 ביולי): "שאלתי את יועץ השר, רן ישי, מהו תקציב ההסעות ומעונות היום למקבלי קצבה מקוצצת שילכו לחפש עבודה? התשובה: אין תקציב. "יהיה תקציב עפ"י דרישה". אין ייצור כזה בספר התקציב. כלומר: נתמך מקוצץ שיילך ביום ראשון לחפש עבודה, לא ימצא סידור למשפחתו. כי אין תקציב, אין תקנה, אין מי שאחראי לזה, אין מי שייתן את זה. הכל בועה..."

"כמו המענק של 9,000 שקל למי שיעבוד או יגדיל את משרתו בשנה הקרובה. איפה הכסף? אין כרגע. ואם יש, אין חוק שמאפשר לשלם את זה. "אל תדאג", כך ישי, "התשלום הראשון הוא רק בעוד חצי שנה, עד אז נחוקק".

יחוקקו רטקואקטיבית? וכיצד יבדקו מי התחילה לעבוד ומי הגדילה את משרתה? ומעל הכל - כיצד יתקיימו

בעלי הקיצבה המקוצצת כאן ועכשיו? הרי רק חצי מהמענק, אולי, ינתן בעוד חצי שנה. ומה בינתיים?

שאלה: מדוע אני צריך לממן סגנון חיים שכזה? מדוע לא חשבו על כך לפני שהתגרשו או ילדו ילד מחוץ לנישואין?

תשובה: מדינת ישראל אינה יכולה להכנס לרשות הפרט של אזרחיה. ההחלטות על חייהם הפרטיים היא שלהם בלבד ועל המדינה לאפשר לאזרחים לחיות עם תוצאות של החלטות סבירות בכבוד.

באופן מסורתי ולאורך דורות נשים כלואות במערכות יחסים דורסניות ודכאניות , לעתים אלימות, בגלל חברה פטריאכלית שאינה מאפשרת להן לעמוד על רגליהן לבד מבחינה כלכלית. זהו אינטרס של כל אחד ואחת מאתנו לאפשר לנשים האלו להיחלץ ממצוקתן בכבוד. לא ייתכן שהמדינה תפעיל על נשים לחץ להשאר בנישואין אומללים. אין זה מעניינה של המדינה מה הנסיבות האישיות שהביאו אזרחית או אזרח למצוקתם - על המדינה לספק טווח פתרונות סביר שיסייעו להם לצאת מהמצוקה הזאת.

לא ניתן להתעלם, בהקשר זה, מחלק מהאבות שהם בבחינת נוכחים נפקדים. המדינה (באמצעות ביטוח לאומי) לוקחת על עצמה את גביית המזונות מאבות משתמטים, משלמת לאישה רק חלק מהמזונות הללו ובמידה והיא גובה אותם  מהאב, אינה מעבירה לאישה את ההפרש, כפי שפסק לה בית המשפט.

קיימת נטיה בציבור ליחס לחד הוריות במצוקה בחירה במצבן. הן לא בחרו במצבן- הן נקלעו אליו. רוב האמהות שהן חד הוריות מבחירה אינן נמנות על הנתמכים.

  שאלה:  ומה יהיה בסוף? האם אין כאן מהלך מסוכן המקרב את כולנו למהומות כדוגמת אילו שראינו בארגנטינה?

תשובה: דווקא האירועים בארגנטינה צריכים לשמש כתמרור אזהרה בפני קפיטליזם קיצוני. מה שקרה בארגנטינה הוא תוצאה של הגדלת הפערים בין עשירים ועניים ושחיקת מעמד הביניים שהפך לעני ויצא לרחובות.

שאלה:  אם לא היו מעבירים תקציבים להתנחלויות היה כסף פנוי עבור הקצבאות. מדוע אין ההפגנה מכוונת כנגד ההתנחלויות?

תשובה: אין כל קשר בין העניינים. כפי ששר האוצר, בנימין נתניהו, מציין שוב ושוב בכל אמצעי התקשורת מטרתו היא אידיאולוגית: "אנחנו נביא למהפכה"; השקפת עולם של ימין כלכלי רדיקלי , שאינה מקובלת על מרבית אזרחי ישראל. אין בעיה תקציבית - שכן, כאמור, במקום להזרים 4 מליארד שקל כהטבות לעשירים, הוא יכול להסתפק בהזרמה של 3.2 מליארד שקל - וכך לפתור את בעיית העניים והנתמכים בישראל כולה.

המאבק, לפיכך, אינו פוליטי, אלא חברתי כלכלי בלבד.

          
 

________________________________________________________