בית הנבחרות

מגזין נשים לפוליטיקה - גיליון מספר 4  יולי 3002

 

2. אמהות כותבות...

מכתבה של ד':

 אינני מבינה איזה טובה צומחת לאוצר ולתקציביה על ידי אי גביית תשלום מהאב, אי אכיפת החוק ומניעת המזונות לילדים זה נוגד את החוק הרי המחוקק קבע שמינימום עבור כל ילד זה 051,1 ש"ח לצרכים המינימליים מלבד שאר הצרכים.

 באוצר היו צריכים לדאוג שהאבות ישלמו והחברה הייתה צריכה לראות מי שלא משלם כבוגד ולא להתפאר בכך שיש 000,34 אבות שאינם משלמים !!!!

 זו הבעיה המרכזית, שהחברה מאשרת לאבות ואינה רואה בזה פסול.

 אב הילדים שלי חי היטב, בעל רכב ורמת חיים גבוהה סידר לו את החיים (כך)  שהכל רשום על שם אימו וחברתו לחיים והוא מסודר לפי חוק מדינת ישראל !!!!

 אני מתפלאת על בתי דין לענייני משפחה שיושב בשקט ולא עולה על בריקדות עם או בלי דגל ישראל.

 קודם כל היו צריכים לגבות מהאבות את הכסף ורק אחר כך לקצץ מהילדים את המזונות המגיעים להם. חייבים לאכוף את החוק, כמו שמחייבים אותי לשלם חשמל ומים .

 שר האוצר טוען שנשים צריכות לעבוד. אילו לא עבדתי הייתי בעצמי זכאית גם למזונות אך מיכוון שאני עובדת אינני מקבלת, לכן נענשתי פעמיים (!) על ידי הקיצוץ הבלתי מתקבל על הדעת הזה.

 מכתבה של שלומציון ארגמן לשר האוצר, בנימין נתניהו

שלום לך מר נתניהו.

שמי שלומציון ארגמן. אני תושבת רמת-גן, בת 43, גרושה ואמא ל3-  ילדים. רציתי לספר לך על עצמי ועל חיי, ועל מאבקיי היומיומיים. רציתי שתדע כי אין בלבי עליך כאדם, אך יש בלבי עליך, על השימוש בכוחך כמקבל החלטות בדרג גבוה, החלטות מפילות גורל, חורצות עולמות, ומוסיפות שנים לחיים. כן, גם בגילי הצעיר.

רציתי, כאם וכאפוטרופוס של ילדיי, לייצגם נאמנה בכל מערכות החיים, במאבקם היומיומי, כן, גם של ילדיי, מאבק של הישרדות והתמודדות בלתי-רגילה מול מחסור כלכלי עמוק המשפיע על סבלנותה של אמם, והשוחק את כולנו במערכה הקשה הזו שקוראים לה -להיות, לחיות. לחיות כאחד האדם.

לפני כ-4 שנים התגרשתי ואז יצאתי לדרך, ו-4 שנים הן המון זמן, והיה עלי להתמודד כתינוק שנולד וללמוד כיצד לפסוע צעד צעד בעולם החדש שנפרש בפני, וללמוד כיצד לנהל כלכלה נכונה כמפרנסת יחידה, ולשלב באלה גם סבלנות אדירה מול לחצים אינסופיים לנוכח "יתמותם" של ילדיי מאב בבית.

ובתוך כל אלה גם עבדתי בחצי משרה, בעבודה שדרשה את מלוא כוחותיי, אשר לא יכולתי להגדילה עקב קיצוצים במזונותיי בשל כך, ומאידך קיצוצים של מס הכנסה לו הגדלתי מזונותיי כי אני עובדת. הידעת?
אתה מבין מר נתניהו? במשך למעלה מ-4 שנים, נאלצתי להתמודד מול בירוקרטיות שונות ומשונות והתרוצצות בלתי-פוסקת ממשרד למשרד ושליחת מכתבים ופקסים בכדי להיטיב את מצבי בכדי לעזור לעצמי, אך לא יכולתי כי נחסמה הדרך בפניי מלכתחילה. ניסית פעם לצאת למירוץ כאשר רגליך אסורות באזיקים?
ולא ישבתי תחת גפני אלא התמודדתי ולא תמיד בהצלחה מרובה, ואין לך מושג מה זה להתחנן להנחה מול גורמים זרים ולעיתים עוינים ביחסם, ולספר שוב ושוב את סיפור חייך, בכדי לקבל הטבה כלשהי שיש והנך מעדיף שלא לקבלה, נוכח האטימות של אלה האוחזים בשררה, המשדרים לך ללא מילים כי "יש לך בעיה שהבאת ילדים לעולם והתגרשת, היית צריכה לחשוב על זה קודם, תדפקי את הראש בקיר".

יצא לך פעם מר נתניהו לחוש כמו זבוב טורדני? ואפילו לא התכוונת לזמזם לאיש באוזנו לו נותרה הברירה בידך, עד כי חשת שעוד מעט ומתפוצץ הנך מחמת אפיסת כוחות, או מאדישותו של פקיד עצבני שתכף ימחצך וימרחך על הקיר, או לחילופין יקרא לשוטר שישליך אותך מפה, כי הרמת את קולך- קול ענות חלושה, קולה של אם "ילדים זה אנחנו", עד שפרשת כנפיך ובראש מושפל חזרת לכוך שלך, מבכה את יומך בשקט, מקלל את יום היוולדך ושואף למות, ורוצה לחיות.
ולפני כחצי שנה פוטרתי ממשרתי עקב קיצוצים ומאז אני מובטלת, אך מתוך בדיקה מול הביטוח הלאומי, כבר לא ישתלם לי לעבוד כי לא יישאר לי ממה לחיות משום גזירותיך האימתניות המבטלות כליל את קצבאותיי.

אז איפה אתה בכל המערכת הזאת תאמר לי? ומה הנך מצפה שאעשה במצב זה, בין קירות המאיימים למוטטני לאלתר. האם עליי לגנוב או לזנות או לרמות את המדינה ולעבוד בשחור? או שמא עליי לשבות רעב, כך שהמעט שמחזיק אותי והאם הנמרה שילדיי רואים מולם, תקרוס שוב ואלי הפעם לתמיד?!
או שמא עליי לשים את ילדיי קדימה בחוד החנית, לאמור- קח אותם אתה וטפל בהם וגדלם, כי נתחלפו היוצרות ובמקום שאני אסוכך עליהם בגופי, בכנפיי, יהא עליי לשימם לפניי, כביכול המה אלה אשר מגוננים עלי, שומרים עליי מפני עצמי, שלא אכרע תחת העומס, תחת הייאוש.

ובעוד שאתה וילדיך יושבים אל שולחן ערוך ומפואר ונהנים מכל טוב הארץ ושמניה כיאה לילדים בגילם, נאלצים ילדיי ואנכי לשבת לשולחן "ערוך ומפואר"- סעודה כיד המלך, הכוללת לחם עם גבינה או חביתה, או לעיתים כשאני ממש מתפרעת- גם גבינה צהובה. שיחקת אותה היום, אמא.

ואחזור שוב ואומר, אין בלבי עליך כאדם. אני מאמינה כי הנך מיצר על מצבי המייצג עשרות אלפי משפחות בארץ, אלא יש בלבי עליך כאיש בעל שררה השועה לעצות אחיתופל, שקיבל כוח להיטיב ומשתמש בכוחו להכאיב.

ודע לך כי ביום הבחירות ניפגש כולנו, ולא נשכח . אני לא אשכח, ואדאג להזכיר לכל השומע כי מי שקיבל את השלטון בגלל בעיות בטחון, יירד ממנו מהר מאוד בעיות בגלל בעיות הרווחה.

אין לי בעיה עם תוכניתך הכלכלית לכשעצמה או על הכוונות העומדות מאחוריה. יש לי בעיה עם התוכן ועל הצורה שיצקת לתוכה, ושלא הכנת לה חלופות נאותות מלכתחילה.

לא אני ולא חברותיי לצרה, "קונות" את הבטחותיך הערטילאיות, משום שקל להבטיח ועוד פחות מזה ליישם, וממילא לא הוכחת עד עתה הצלחה מרובה בצעדיך כשר-אוצר בשום תחום. נדמה כי אתה רק יודע לקחת כל הזמן. ניסית פעם לתת?

ואני אמשיך במאבקי, כי אני אדם מאמין ומאמין בעצמו, רק לקחו לי את האוכל ואני רעבה.

מי הזיז את הגבינה שלי?

שלומציון ארגמן

 ילדים של אמאל'ה - אדר קפלן-מור

ילדים של אמאל'ה,
לא תמיד יש להם אבאל'ה וגם אם יש לא תמיד הם מכירים אותו.
לפעמים שומעים את השם שלו,לפעמים שואלים ואז אמא עושה פרצוף,כועסת ולפעמים בוכה.
היא מאוד רוצה הרבה דברים אבל היא לא יכולה וילדים של אמאל'ה לא תמיד יכולים לעזור.
הם יכולים ללטף ולחבק אבל לא תמיד זה עוזר.
ילדים אוהבים את אמאל'ה, האחת והיחידה.
ילדים מבלים עם אמאל'ה.
הם הולכים איתה לסופר, הרבה פעמים אי אפשר לקנות את מה שהם רוצים,הם רוצים את הדברים שיש לחברים.
הם רוצים ללכת לקניון,לסרט וגלידה כדי לשמח את אמאל'ה אבל היא אומרת שאי אפשר, 'אין לנו כסף לזה'.
ילדים של אמאל'ה, רוצים שיהיה להם קצת כמו לכולם.

ילדים של אמאל'ה רוצים לצאת לטיולים בביה"ס אבל אמאל'ה אומרת שזה יקר
ושצריך להישאר בחופש בבית כי אי אפשר ללכת לקייטנה והיא צריכה ללכת לעבוד.
ללכת לעבוד כדי להביא כסף הביתה.
אז למה אמאל'ה אומרת שאין כסף?

אבל מותר ללכת לחברים,לחברים יש דברים יפים בבית ויש להם גם גלידה.
ילדים של אמאל'ה אוהבים גלידה - מי לא?

בבית שלנו ושל אמאל'ה אין גלידה ובגלל זה ילדים של אמאל'ה אוהבים ללכת הרבה לחברים, לשחק בחוץ, להיות שובבים.
ביום משעמם בבית, במיוחד כשאמאל'ה לא נמצאת.
לא נמצאת מספיק כי כל הזמן בעבודה ואין לה מצברוח מי יודע מה.

למה אמאל'ה לא שמחה?
למה אי אפשר לסדר את זה, לתקן את זה?
אמאל'ה אומרת שזה קשה, היא היתה רוצה שיקרו הרבה דברים טובים והיא מנסה, לא תמיד זה מצליח וזה קשה מאוד.
ילדים של אמאל'ה רוצים לנסות גם.
והם יצליחו, כשיהיו גדולים, כי הם חזקים מכולם.

בינתיים הם חולמים על זה בלילה.
ומתעוררים בבוקר -
לאמאל'ה.

חזרה לתוכן הענינים של גיליון 4 "בית הנבחרות"

המערכת:

חנה בית הלחמי

ענבל גולדברג

ד"ר מירה חניק

 

 

__________________________________________________