אמנות

אימהות ואמנות - עליזה אורבך

 

מאת: עטרת לישפיץ

 

 

עוד:

זהות מיגדר ויצירה

האישה שאהבה יותר מדי

ורושקה - האלילה הבלתי נראית

 

עוד על יופי:

בשביל מה אני צריכה מייקאפ?

סעודות היופי

 

עוד על בריאות:

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

 

מי מרגיז אותך?

 

נעדרים-נוכחים, כך מתארת הצלמת עליזה אורבך את תהליך עבודתה אשר נמשך מספר שנים והוביל ליצירת אלבום צילומים בנושא האמהות.

"הצילומים הנעדרים-נוכחים, נוכחים בחדר החושך של זכרוני, תשלילים לצילומים, שכן צילמתי, שיכולתי לצלם, שהותרתי לצלם, שרציתי לצלם..." (אמהות עמ' 1).

 

כך הצלמת, וכך נראו בעיני אמהות במדינות שונות אותן בחרה לצלם, ברגעים שונים בחייהן. נעדרות נוכחות- בחברה במשפחה, קולן שקט כמעט נחבא אל הכלים, מוחלש ומהדהד, אתן יודעות את מקומכן הישארו בו.

 

הצילום הינו מדיה אומנותית הלוקחת רגע של זמן ומקפיאה אותו, מכוונת עדשה על חלקי תמונות, חלקי חיים והופכת אותם לנצח. אורבך מצלמת אימהות מסביב לעולם, ובאותו נצח אולי מבטאת את הקבעון והנצחיות בחשיבה החברתית, המשפחתית והאישית על ה"מוסד" הזה הנקרא אמהות.

 

המסר הכלוא בתמונות מתחדד מעצם העובדה כי מאחורי העדשה עומדת צלמת, אשה, אשר בוחרת לצלם נושא כל כך מהותי בחיי אשה (אמהות), וזו מביאה לתוכו אם תרצה או לא, את עצמה, את עמדתה ותחושותיה הניגלות אל המתבוננת בתמונות.

 

וכמי שהבחירה נתונה בידה, להקפיא רגעים מסויימים ואחרים לא, מציינת אורבך בפתיח, הנושא את השם שלא במקרה, "נעדרים-נוכחים", כי עליה להבהיר מראש, שבמערכות היחסים המגוונות בין אמהות לילדיהן יש כידוע רגעים של כעס, מריבה, צעקות ולפעמים אף שנאה ואלימות של ממש, אותם בחרה במודע לא להביא אל קובץ צילומים זה, גם בשל העובדה כי הינם מוסתרים היטב...

 

עובדת השימוש החוזר והולך במילים נסתר, נעדר מעוררת אצלי במקרה או שלא במקרה את ההקבלה אל הנשים המצולמות עצמן, הנשים הנוכחות אך נעדרות מן השיח הציבורי, המוסר החברתי, והייחוס בתפקיד המשפחתי.

 

בצילומיה של אורבך מצאתי שיח נעדר על משפחה, על תפקידים ומעמד האשה במשפחה ובחברה בכלל, הנצחת רסיסי חיים המצביעים על הגורלות השונים שיש לנשים מול גברים בתוך המשפחה והצווי החברתי כלפי האשה להיות אם ולמלא את "תפקידה במשפחה". 

 

 תמונה 1 פוסטר חוצות

 

 אחת התמונות מתוך הספר צולמה ברחובות ברלין. פוסטר ענק המתנוסס לעיני כל- פרסומת לחברת קוסמטיקה טבעית המציג כיצד תראי בעזרתם האדיבה של תכשיריה. אך, האמנם זהו המסר היחידי?. לעניות דעתי במודעה זו מוסווית תמצית התפיסה החברתית לגבי האשה בכלל ולגבי האמהות בפרט.

 

 שוב חוזרים למראה המושלם הנקרא במודעה "טבעי". כל אשה ובמיוחד עם תינוק כה קטן נראית במיטבה, בלונדינית עיניים בהירות, רזה וחטובה להפליא. בידה היא נושאת את התגשמות כל חלומותיה באשר הם תינוק (לא ברור מאיזה מין, אבל רצוי זכר) יפה תואר גם הוא ועיני שניהם נשואות אל האופק... ללא כל ספק מראה "טבעי" המשקף את האמהות בשנתו הראשונה של התינוק.

 

    אם נתבונן בחלק התחתון של הצילום נראה את המציאות. המציאות המתבוננת בדמיון. (ולא בחיוך, אם יורשה לי לאמר). אמא עם עגלת תינוק מצד אחד ומנגד ילד די ממוצע שאין בינם לבין היופי ה"טבעי" שבתמונה ולא כלום. בעיני, אורבך מקפיאה כאן רגע כואב בחיי אמהות צעירות אשר מוצאות עצמן מטופלות שעות אינספור בתינוק הדורש את תשומת ליבן, תוך שהן מזניחות בד"כ את עצמן ואת חלומן. ומולן המסר החברתי הקורא להן למלא את תפקידן במשפחה ולהיות "אמהות טובות", תוך העברת המסר, שכך את נראית במיטבך.

 

 בתהליך ההתבוננות בצילומים, אני מוצאת עצמי מתמקדת  באמהות כחלק ממשפחה, כמצב המגדיר את תפקיד האשה, מעמדה הרוחני, מוסרי וכלכלי בתוך המשפחה ומחוצה לה, בנסיון לגעת ולו במעט במציאות היומיומית של אמהות, תוך הצבעה על קווי דמיון המייצגים נשים, אמהות, בכל העולם.

 

אספתי שלושה צילומים המקפיאים מצבים יומיומיים, המתקיימים בשלושה מקומות שונים בעולם. הצילום כמדיה מאפשר לי להתבונן על מצב קפוא המתקיים בזמנים שונים ובמקומות שונים, אך מאגד בתוכו רגעים מתוך עולמן של אמהות כאילו סיפר סיפור של אמא אחת בלבד. כל אחת מהנשים, אשר בתמונות נמצאת מבחירה או שלא מבחירה במוסד הקרוי משפחה, ובתוך כך ממלאה את תפקידה כמצופה ממנה בחברה, במדינה, במשפחה בה היא נמצאת. ומה קורה לה לאותה אשה בתוך מוסד זה? מה קורה לה כאדם, וכיצד תפקידה משפיע על חייה?

   

 

 תמונה 2 הולנד מקריאה סיפור

 

עובדה נוספת החוזרת על עצמה בצילומיה של אורבך, ומשקפת בחסרונה פן נוסף של התפקידים במשפחה, היא עובדת  העדרותו של האב בתמונות.

דמות האב כמעט שאינה נראית. אם יופיע יהיה זה רק ברגעי הנקה בה הוא מציץ לרגע אחרי הולדת תינוקו בפלא יצירתו.

 

אורבך המשתמשת רבות במילה נעדר, מדגישה בעיני, את נעדרותו של האב כגורם מטפל במשפחה, נעדרות רבת עוצמה המעבירה מסר מאוד ברור על חלוקת התפקידים במשפחה.

ואני שואלת, האם להיות אם, משמעותו לגדל את הילדים לבד?, האם אם נוכחת = אב נעדר?.

 

את התשובות לשאלותי אנסה לברר באמצעות מאמרה של אידי הרטמן בנושא המשפחה. הרטמן משרטטת קווים לתפיסת המשפחה כזירה למאבק, זירה של מעמדות ויחסי כוחות. בניגוד לתפיסה המסורתית הרואה במשפחה כחיבור טבעי בעלת אינטרס אחד, הרטמן מבטאת תפיסה הרואה במשפחה זירה של מעמדות כלכליים, בה לנשים ולגברים גורלות שונים.

 

  רגע אחד מתוך גורלות אלה ראיתי אני, בתמונות שהבאתי לעיל. מתוך אותן תמונות נגלות אלי נשים עמלות הקורעות תחת הנטל של מילוי התפקיד האמהי במשפחה. תפקיד המצריך הקרבה ונתינה אינסופית, כח פיזי ויכולת  תמרון, שאינם מביישים להטוטן מומחה, כח סבל ובעיקר סבלנות, המון סבלנות.

 

מתוך אותו רגע קפוא, אותו בחרה אורבך להנציח, כאמנית וכאשה נגלה אלי העולם הנוכח של תפקיד האמהות, באשר הן בעולם, אל מול הנעדרות של תפקיד האבות בתוך אותו עולם עצמו.

 

הרטמן טוענת כי הציווי של האשה למלא את תפקידה במשפחה הינו בא זמנית הגדרת מעמדה הכלכלי והתלות שלה בבן זוגה. ישנה חלוקת תפקידים ברורה בייצור הכלכלי של המשפחה, יש שילוב של פאטריארכיה ומעמד כלכלי המתבטא בכך, שתפקיד האשה להיות עם הילדים  ולטפל בהם, אם בעולם פרימיטיבי, בו היא נושאת אותם על גבה בשעת עבודתה, או בשוק, או בעולם מודרני בו תשא ילד אחד על ידה בעודה מנסה להפרד בכבוד ובחום מבנה השני בתחילת יום בגן. 

 

תמונה 3 אשה כושית עם שני ילדים

פרדה בגן תמונה 4

 

העובדה, שאשה יוצאת לעבוד מחוץ לבית אינה משנה את כמות העבודה שהיא עושה בתוכו. עבודתה מוגבלת בשעות, ועליה להיות כפופה ליכולת למצוא תחליף אם בדוגמת מטפלת, גן וכד'. נעדרותו של האב בתמונות כמוהה כנעדרותו מהבית המודרני הממוצע. רוב התפקידים הקשורים לגידול הילדים מוטלים על האשה ועבודתה היא הנפגעת ראשונה אם לא ימצא לה תחליף.

 

אם לא די בכך נפגע מעמדה הכלכלי של האשה גם בשל הפלייה הקיימת בשוק הכלכלי: שכר עבודתה של אשה עבור אותו תפקיד שימלא גבר, שונה. האשה תשתכר  פחות בהרבה, ועל ידי כך יוצרת החברה, מצב בו  כדאי שהגבר יצא לעבוד, שהרי הוא מרוויח יותר, ויוכל לפרנס טוב יותר את משפחתו.

 

  על העבודה הנעשית בבית לא ניתן תגמול או הכרה חברתית או מוסרית כלשהי, אותה עבודה המאפשרת לבן הזוג השני לצאת ולעבוד בחוץ, מקבלת יחס של מובן מאיליו ומוטלת כאילו כצוו מדינה על האשה, כך נוצר מצב שעבודתו של אדם אחד (בבית) הופכת ליתרון ולרווח של אדם אחר.

 

הרטמן טוענת כי לשוק יש אינטרס לשמור על המשפחה כפי שהיא. כחצי מהעובדים בשוק אינם מקבלים משכורת. הבעל והשוק הקפיטליסטי מרוויחים מהסידור- הבעל לא משלם על השרותים אותם הוא מקבל בבית והשוק הכלכלי לא משלם על עבודת האשה בבית.

 

 המצב אינו משתנה גם כשהאשה יוצאת לעבוד - כמות העבודה בבית נשארת כפי שהיא. ייצור וחלוקה של משאבים הם חלק בלתי נפרד ממשפחה.  ייצור- מיוצר בבית, אוכל, כח עבודה, ילדים, מוצרים. חלוקת משאבים - משפחה הפכה לערוץ להוצאת כסף.

 

בעבר משפחה הייתה מייצרת לעצמה את אמצעי המחייה. במשפחה המודרנית הבית והעבודה מתחלקים ומשהו צריך לארגן את הבית. בתחום הבית, העבודה אינה מקבלת תגמול. הבית מאבד את התפקידים היצרניים שלו והופך להיות תלותי כלכלית על מי שעובד מחוץ לבית ומרוויח כסף. המשפחה הפכה אתר, שמוציא כסף.

 

מצב זה של חלוקת המשאבים ייצר מצב הולך וגובר של אבהות נעדרת בקרב המשפחה המודרנית, שכן האשה מקבלת על עצמה את תפקידי הבית והילדים והאב מפרנס בחוץ.

 

כך נוצרת תלות כלכלית של האשה המקבעת אותה למעמד נחות ותלותי יותר בסדר המשפחתי.

 

את כל אלה ניתן לראות בתמונות שהובאו לעיל. בכל אחת מהתמונות ניצבת האשה בפני מצב כמעט בלתי אפשרי אשר דורש ממנה לטפל ולהפנות תשומת לב לכל ילד אם יהיו שניים שלושה או חמישה. האם במרכז עושה כמה פעולות בא זמנית ונושאת בנטל לבדה. וכאן הוזכרו רק הטיפול בילדים, אין זכר לשאר עבודות הבית אשר הן חלק בלתי נפרד "מהתפקיד".

 

הרטמן מציינת כי במשפחה בה יש ילד מתחת לגיל שנה עסוקה, האשה הממוצעת כשבעים שעות בשבוע בעבודות בית לעומתה הגבר הממוצע עסוק כחמש שעות שבועיות בטיפול במשפחה- ילדים, ואילו בעבודות הבית האחרות אפילו פחות. אם נזכר לרגע באם הייצוגית המצולמת בתמונה הראשונה שהבאתי, קשה לקשר את המראה הרגוע והכמעט מושלם עם 70 שעות עבודה בשבוע הכוללות כמובן חוסר שינה בלילות וכו'. ומכאן שהמסר התרבותי ברור, ומתייחס אל האמהות כצו שעל האשה למלא.

 

התמונות משקפות את העובדה כי התפקיד המסורתי של האם במשפחה הינו תפקיד חוצה עמים וארצות חוצה מעמדות כלכליים וחברתיים ויש בו קווי דמיון רבים בכל העולם.

 

התמונות מבטאות את הציווי החברתי על נשים לקחת את תפקיד האם במשפחה הכולל בתוכו וויתור על שאיפות אישיות, הקרבה אינסופית של זמן פיזי ונפשי ללא חלוקת נטל ובעיקר הכניעות למצב בו האשה הופכת תלויה כלכלית, חברתית ונפשית בבן זוגה, שכאמור לוקח חלק קטן מאוד באותו נטל אותו היא נושאת.

 

 וכך מתוך נעדרות האב, נעדרות הכח הכלכלי והחברתי של נשים, צועדות אלה אל שנות האלפיים ועד שלא יהיה שינוי חברתי או רצון מוסרי חברתי לשנות את המצב, הרבה לא ישתנה. כל עוד המדינה תיצור מצב המקשה על נשים לצאת לעבוד, חוסר שיוויון תעסוקתי וכלכלי, לעולם תשארנה אמהות בתפקידם המסורתי על אף היציאה לעבודה מחוץ לבית, ומשום שאין ברצונו של השוק הכלכלי הפטריארכאלי בשינוי, אליו תוכלנה לשאוף אך ורק נשים, לשאוף ואולי לפרוץ דרך אחרת, שוויונית יותר.

 

__________________________

תגובות: כיתבי לנו                                                                       שילחי לחברה

   

______________________________________________________