אישה מן הסרטים

 

מאת: ד'ר שושנה  מאייר

 

"נקודת מפגש"

 

עוד אמנות:

צילומי משפחות

תצ"א עזה - רגע לפני

ביבר הזכוכית 

החיים בגובה מטר שלושים

אפשר היה לראות הכל

 אימהות ואמנות - עליזה אורבך

האישה שאהבה יותר מדי

ורושקה - האלילה הבלתי נראית

אולי תכתבי כרגע שיר ישר?

עוד:

לייף סטייל

"אין חדש תחת השמש"

אחותי וירג'יניה

לכל סיר יש מכסה!

גפילטע יפני

הנחיות להמשך טיפול

טסטוסטרון

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

 

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

 

פרופ' דפנה יזרעאלי ז'ל,  סוציולוגית ומנהיגה פמיניסטית, אבדתנו הגדולה, נהגה לומר: "אני סופרת. כשאני פותחת  עיתון, שומעת רדיו, רואה  טלוויזיה,  אני סופרת כמה נשים  מוזכרות, ובאיזה הקשר.  אני לומדת מזה על מצבה של האישה בזמן הנתון".

 

וזה רלוונטי, כמובן,   גם לגבי סרטים. אישית, אני מאד אוהבת ללכת לקולנוע, ואני אומרת ללכת  ולא רק לצפות בסרט, כי זאת אפשר גם בטלוויזיה.  אני אוהבת את ריח הפופקורן, את זרימת הקהל,  ומתרגשת כשההקרנה מתחילה. ממש כמו בהיותי ילדה  שנתנו לה  כסף  לקולנוע. חגיגה.

 

כמו כולנו, אני מתרשמת מן הבימוי, המשחק, הסיפור, אך מה לעשות, אני  מחפשת את האישה. את האופן בו הסרט מציג נשים, מה הוא אומר על נשים, ואל נשים.  גם אם זה  לא במפורש  או בכוונה תחילה, גם אם המסר  סמוי מאד, אני תרה אחריו . גם אני, בעקבות דפנה, סופרת.

 

למשל, הסרט שזכה בכל הפרסים החשובים,  מיליון דולר בייבי.  שם מוצגת אישה צעירה, עוף מוזר וסימפטי, מרקע מנוון ואטום. אולם היא  שאפתנות ללא מצרים דווקא בתחום הכול כך  גברי: איגרוף.  והיא לא רוצה להתאמן  בענף הנשי – כן, יש דבר כזה -  אלא דווקא עם המאמן המובחר שהוא כמובן גבר, ובמועדון  שהוא על טהרת המין הגברי. היא מוכשרת, מתמידה, מצליחה כנגד כל הסיכויים  (אחרת לא היה סרט), וצוברת תהילה וכסף. ואז מתרגש עליה האסון: בקרב מכריע (עם אישה, לפי כללי האיגרוף) - היא מנוצחת, ונפצעת אנושות.

 

 גסיסתה  ארוכה והאדם היחיד הנמצא לידה הוא המאמן האבהי באמת. משפחתה הבהמית מבקרת אותה רק כדי לנסות ולזכות בביטוח החיים שלה.

 

היש כאן מסר לנשים? אני חושבת שיש, בעיקר שניים.

 

המסר הראשון הוא שאם את מוכשרת ומתאמצת, את יכולה להצליח בכל  תחום.  המסר השני הוא שאם את שולפת את עצמך בכוח מן התחום הנשי המקובל,  וצולחת בעזות מצח את הפער, את נענשת. בסרט זה את משלמת על נחישות זו  בחייך,  פשוטו כמשמעו.  וזה ממש לא כדאי, ילדה.

 

אולם בכתבות רבות  הסרט הוכתר דווקא  כפמיניסטי...

 

הסרט השני בעל המסר הדומה הוא סרטו החדש של וודי אלן, נקודת מפגש. כבר נכתב עליו רבות, ואני  בודאי אצפה  בכל סרט של אלן.  אולם גם כאן זה קורה:  אישה ואיש  שאפתנים מצליחים להתברג לחוג שהוא אולי  הסגור ביותר גם היום - החברה הבריטית הגבוהה. הם עושים זאת דרך המיטה, דרך מקובלת למטרה זו.  ארוסיה של האישה אל העשיר לא צולחים, אך היא מקבלת את המצב ביושר וחוזרת אל חיי עבודה אפורים.  הגבר, לעומתה, נושא לאישה את בת הבוס.

 

אולם שני המטפסים האלה  מזהים זה את זה כבר בתחילה,   את הרקע הפשוט ואת והשאפתנות שלהם,  ולכן אך טבעי הוא שהגבר גם אחרי נישואיו  מחזר בלהט אחרי האישה.  היא מתאהבת  והרה לו. ואז היא תובעת ממנו באסרטיביות, בתוקף רב – לא קרבן פאסיבי – שיתגרש וישא  אותה, כפי שהבטיח.  אולם הוא – שגם אשתו העשירה  בהריון – בוחר בקור רוח  לירות למוות באהובתו, ולהישאר חוסה באורו החמים של האושר המשפחתי.  המשטרה כמעט עולה על עקבותיו, אך לבסוף הרצח משתלם, ואף סוד בגידתו נשמרת.

 

הנקודה המגדרית פה היא האשמה הזהה של האישה והאיש, רמייה רגשית למען הצלחה חיצונית, כשהאישה דווקא יותר  נגררת מאשר פעילה.  אולם רק האישה נענשת.  רק היא משלמת בחייה, והוא, הפושע, יוצא נקי. מצידי, אינני רואה בזה רק סיפור מציאותי בו, כמו בחיים, אין צדק, אלא הצגת נקודה ממגדרית.

 

לרבים הסרט יזכיר סרט דומה שאולי אף שימש כבסיס  Room on the Top , 1959 . אבל, מר אלן, שינויים כה רבים חלו מאז 1959, ורק בהקרבת הצינית של האישה בידי גבר לא קרה דבר מאז?! 

 

 ואולי באמת לא קרה.

 

והמסר?

 

כאן אביא דברים מפי עיתונאית אשר לא  הצלחתי לעלות על עקבותיה. היא כתבה בכתב העת שמנת על ההצגה מאדאם בטרפליי. כידוע, הגיבורה שם נופלת ברשת  הרומנטית  של אדם  נשוי ושקרן, יולדת לו, וכשנודעת לה התרמית היא מתאבדת. הוא מאד מצטער, אפילו מתאבל, אך לפנינו שוב קרבן, אישה כקרבן אהבה בלתי אפשרית, וגבר היוצא נקי מן הסבך.  אותה עיתונאית הגדילה עשות וכתבה "הנה עוד מטומטמת שנופלת בפח של גבר מנוול ".

                                         -----

אגב,  קלינט איסטווד  וודי אלן אולי לא התכוונו להצגה כזו של נשים וגורלן.  אולם עבור הצופה  לא הכוונות  אלא התוצאות  מנחילות את הלקח.

 

ד'ר שושנה  מאייר

ויתקין 26א, חיפה, 34755

may34@netvision.net.il

 

 שילחי תגובה                                          מעניין? שילחי לחברה

   

_____________________________________________