הקיום השקוף של ז'אן קלוד

מאת: טלי זגמן-שקד

 

קריסטו וז'אן-קלוד

אמנות:

החיים בגובה מטר שלושים

אפשר היה לראות הכל

 אימהות ואמנות - עליזה אורבך

האישה שאהבה יותר מדי

ורושקה - האלילה הבלתי נראית

אולי תכתבי כרגע שיר ישר?

עוד:

לייף סטייל

"אין חדש תחת השמש"

אחותי וירג'יניה

לכל סיר יש מכסה!

גפילטע יפני

הנחיות להמשך טיפול

טסטוסטרון

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

 

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

 

  הסנטרל פארק בניו-יורק  נצבע בכתום-זעפרן (בשנת 2005) וכולם בעיקר אהבו לשנוא את זה. 7,500 שערים, 90,000 מ"ר של ניילון זהוב, ו-20 מיליון דולר. אולי  הפרויקט המונומנטלי הזה הוא מסוג העבודות שהרעיון העומד בבסיסן  והתיעוד שלהן מעניינים יותר מהייצוג שלהן.

 

אבל לא בזה העניין כאן. תמוהה מאוד העובדה שמעטים ממש יודעים שמאחורי הפרויקט המדובר הזה עומדים שני אמנים ולא אחד. הרוב יודעים להגיד כריסטו, העוטף הסדרתי (הפונט-נף בפאריס, הרייכסטאג בברלין ועוד הרבה) אלא שיש לו שותפה פעילה מאוד, ז'אן קלוד, שהיא שותפתו לחיים ולאמנות רק 40(!) שנים.

 

חשוב לחזור ולשאול איך  קורה בימינו הפוסט פמיניסטיים שהוא מושך את כל תשומת-הלב התקשורתית והקרדיטים בעוד שהיא לא הצליחה כל השנים הללו לחדור לפריים הציבורי, עד כדי כך שבאירוע ההשקה של הפרויקט הזה הוא חזר  והדגיש את חלקה של אשתו בפרויקט, ודרש שתקבל קרדיט כמוהו. מה יפה מצידו. ההצדקה להעלות סוגייה פמיניסטית זו היא תהליך הסטה מבורך של השוליים אל המרכז.

 

אם מחפשים אשמים אז אשמה החברה הפאלוצנטרית המדירה נשים ממרכזי  ההשפעה, אשם כריסטו שהפנים את הקודים הללו ולא יצא נגדם, ואשמה ז'אן קלוד סוכנת תמימה של ערכים פטריארכליים שאינה מגלה אחריות לעצמה ולא דורשת במפגיע את הקרדיטים שמגיעים לה.

 

למרבה הצער היא לא לבד. תולדות האמנות מרוצפות בנשים כמוה ולא צריך להתאמץ למצוא דוגמאות. למופע "אשת האמן", אמנית בפני עצמה או "סתם" אישה, אקטיבית או פאסיבית יש כמה נגזרות: אישה חוקית, אהובה, פילגש, דוגמנית בתשלום, חלקן משיקות, לפעמים גם חופפות. אבל הדינמיקה היא לעולם גבר, אישה מסורה, תמורה (חיים לצידו של אמן יוצר, מקור השראתו) ומחיר.

 

אחת המפורסמות שאין עוררין כבר על  חלקה בעבודותיו של הפסל רודן היא הפסלת קאמיל קלודל. אהבתם של השניים האפילה על תשומת הלב שזכתה לה פעילותה האמנותית בעוד הוא זכה לתהילה על עבודות שהיא הייתה שותפה להן. מרגרטה שטפין הייתה אחת משלוש אהובותיו של ברכט שכתבו עבורו את מרבית יצירתו. הוא הניח לה למות בעוד הוא מתעשר בזכות כתיבתה. ג'ורג'יה או'קיף הייתה אמנית מפורסמת בזכות עצמה אבל גם אשת אמן פרטית של בעלה, הצלם אלפרד שטיגליץ, ובביוגרפיה שלה  מסופר עד כמה היא התענתה בתפקיד המודל – הישיבה או העמידה הממושכת בפני המצלמה. שטיגליץ צילם בשיטה המסורתית, האיטית והקפדנית. ברידג'יט ברלין נתנה לאנדי וורהול רבים מרעיונותיו הוא מצדו מעולם לא הודה בזאת, כמובן, והיא נשארה בצל.

 

כללו של דבר מדובר פה בפרקטיקות גבריות שונות ומוכרות של שליטה וניכוס אשר הרגילו נשים לעשות את העבודה ולוותר על הקרדיט שמגיע להן, או על הערכה מקצועית, על מעמד או על כסף.

 

ואנחנו, מה? עלינו מוטל לתת את הדעת על כך יום-יום ולחולל את השינוי.

האתר של קריסטו-ז'אן קלוד    

  

 שילחי תגובה                                          מעניין? שילחי לחברה

   
________________________________________________________