ספת הפסיכולוג: יעוץ פסיכולוגי

מאת ד"ר יוסי אברהם, פסיכולוג מומחה

"חיה כאילו מישהו אחר מנהל את חיי!"

 

יש לך בעיה?

שילחי שאלה אל ד"ר יוסי אברהם ותקבלי יעוץ דרך האתר

כתבות קודמות:

חמותי ואני לא מדברות

אף אחד במשפחתי לא מדבר איתנו...

האקס שלי מטריד את ילדתי!

התלמיד חצה את הגבולות ביחסים בינינו

האם להתחתן עם הבחור שכולם אוהבים?

רוצה את המאהב הנשוי בחזרה!

שנינו ביישנים - מה עושים?

הבחור שלי סובל מבעיית גאווה

שוב מפטרים אותי - ואני לא עומדת בזה!!

מה אומרים לילד שאביו במעצר?

אלימות מילולית במשפחה

אני חוששת שהוא יבגוד בי

מה עדיף, שתיקות או פרידה?

מרגישה תשוקה רק עם המאהב

הקשר הפך בנאלי ומובן מאליו

משפחתי דוחה את החבר שלי!

כל הכתבות של ד"ר יוסי אברהם

 

 שאלה:

 שלום רב,

אני בת 41 אמא לשלושה ילדים ומרגישה שחיה את חיי לא כפי שרציתי. אני מרגישה כאילו מישהו אחר מנהל את חיי ואני רק צופה בהם מן הצד.

כמעט הכל תקוע. פוטרתי לפני שנתיים ממשרד ממשלתי, נכנסתי למגזר הפרטי עקב לחצו הרב של בן זוגי. כ"כ היה לו חשוב שאמצא עבודה (רק מהבחינה הכספית. הדאגתה לאושרי רחוקה ממנו והלאה). בתחילה עבדתי תקופה בת חצי שנה כמזכירה במח' משאבי אנוש בבית מלון (אני עוסקת בתחום המזכירותי) והיה לי כיף אדיר, כאב לי לדעת שזה זמני (החלפתי בחורה לחופשה לידה וייחלתי שלא תחזור). זו הייתה התקופה הכי מאושרת בחיי מכל הבחינות. נראיתי מצויין (אני נראית 10 שנים פחות מגילי) והפגנתי את אושרי בכל הזדמנות – עד הסוף. זה נגמר (תמיד דברים טובים נגמרים) חזרתי שוב למעגל האבטלה (אף פעם לא הייתה לי בעיה למצוא עבודה אבל תמיד כל מה שמצאתי לא משך אותי) וחזרתי לבית הקר (מבחינה רגשית) היחסים ביני לבין זוגי התדרדרו עוד ועוד. גם כך היו גרועים מאוד. אין בינינו שום קרב פיסית. אנחנו נשואים 14 שנים ואני יכולה לספור על שתי כפות ידיי את הפעמים בהם שכבנו. ילד ראשון נולד לנו לאחרי 5.5 שנות נישואין וכל זה מפני שהוא לא התקרב אליי. אני לא באה ממשפחה חמה ולכן לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי בכל מקרה לא הייתי מקבלת תמיכה ולכן התפשרתי על הנישואין הדפוקים האלה. בגיל 32 החלטתי שאני רוצה להיות אמא בכל מחיר ולכן אני זו שיזמתי את הקרבה אליו – כאשר הגיע יום הביוץ אני יזמתי ומזלי שנכנסתי להריון "במכה ראשונה". נולד לי בן, לאחר שנתיים נולדה לי בת כמובן שכל תקופת ההריון ושנה אחרי הלידה לא הייתה בינינו שום קרבה עד שהחלטתי על הריון נוסף וחוזר חלילה.

דווקא היום כאשר אני בת 41 – אני מרגישה שחרב עליי כל עולמי. העבודה בה אני נמצאת מן הגרועות שבן אדם יכול לאחל לו. אני עובדת במקום פרטי, בבנין מוזנח מאוד מאוד, רוב שעות היממה אני לבד, מוצפת בעבודה רבה הכוללת בעיקרה הדפסות מרובות, מענה לטלפונים, תיאומי פגישות, תיוקים – ואין – אין עם מי לדבר, להחליף מילה, לפרוק את כאבי. כל העובדים הינם גברים ולכן אין לי דרך ליצור איתם תקשורת חברית (מה גם שכולם דתיים (מהתנחלות בשומרון) – עצוב.

החיים שלי מתנהלים כך – אני יוצאת לעבודה האיומה הזאת – חוזרת הביתה לטפל בילדיי (שהם בפני עצמם אינם קלים), בן זוג שאינו יוצר קרבה ולא מענין אותו כלום – הוא לעומת זאת נמצא באחלה עבודה ויוצא קורן מאושר לעבודתו. זו אני שתקועה.

אין לנו דבר משותף. כאשר הייתי מובטלת הוא היה נמצא בימי שלישי בבית ותמיד חשבתי לעצמי איך זה היה יכול להיות נחמד לעשות דברים ביחד ככה באמצע השבוע. הוא היה יוצא לסידורים מבלי לשתף אותי ואם כבר נשאר בבית –היה צופה בתוכניות שמעניינות רק אותו ולא מנסה ליצור קרבה.

למעשה זו אני שנראית טוב (לעומתו), תמיד הייתי מוצלחת בלימודים, תמיד יכולתי להשיג כל מה שרציתי – אז למה אני תקועה? בן זוגי איננו יפה, איננו חכם (ולא במטרה לפגוע אני אומרת), הוא קשה בהבנה, בכל פעם שצריך לכתוב או לנחס משהו הוא פונה אלי, יש לו שגיאות כתיב חמורות ביותר, יש אנשים שאומרים להם חצי משפט והם כבר יודעים מה רצית, אצלו – זה תהליך מסובך – עד שהוא מבין נשמתי יוצאת. אז איך זה שבחרתי לי חיים כאלה? איך יוצאים מהתקיעות הזאת? אני כ"כ מתוסכלת, מרגישה שאין לי כלום בחיים, לא יודעת – מפחדת מהעתיד, מהגיל, מהכל ובעיקר אם ילדיי יגדלו  ויעזבו את הבית מה אני אעשה איתו? – בן זוג אמור להיות חבר ושותף – אצלנו אפילו חשבונות הבנק נפרדים. הוא עושה הפרדה מוחלטת בין הכסף שלו כביכול לכסף שלי.  השבוע אף זה הגיע לשיא כאשר ניגשתי לתת הצעה באינטרנט למוצר שרצינו לקנות וביקשתי את מס' הכרטיס שלו. כאשר ההצעה שלנו עלתה לא כמו שציפינו הוא התחיל לצרוח "בטח בגלל שזה הכרטיס שלי אז לא אכפת לך – למה לא הכנסת את פרטי הכרטיס שלך?", ואני – אני מאוד נפגעתי – אם קורה משהו לא טוב זה לא קורה לשנינו? אם הכרטיס שלי היה מחוייב הוא היה מרגיש טוב יותר? למרות שמדובר בהפסד? מה עושים? איך יוצאים מהברוך הזה של החיים? – כרגע הכל מסובך וזה מתנקם בי פיסית, אני כל הזמן רוצה לישון או מתפתה לאכול ממתקים (כדי להרגיש אושר מדומה).

סליחה מראש על אריכות המכתב ואשמח לעצה, הכוונה או סתם מילה טובה.

 

בברכה,

אריאלה

 

תשובה 

שלום רב

נראה מפנייתך כי כל מה שאנחנו יודעים על משמעות התכונה 'פאסיביות' - מצוי אצלכם בבית, ובמיטה. את סופגת שנות נישואין קשות, בפאסיביות (מלבד הריון פה ושם...) ויש להניח כי בעלך מצוי באותו סגנון ובאותו תהליך מתמשך של חידלון רגשי.

אתם, ובעצם כל אחד בעולם, ראויים ליותר מזה. יחד שניכם, או כל אחד מכם, לחוד.    כלומר: מוטב לכם לחפש את השינוי והתפנית באמצעות הבט פנימה לחייכם ולסגנון ה'אין זוגיות' שלכם, או, לחילופין, לחפש את הדרך להפרד, ולממש את יתרת חייכם בזוגיות חדשה.

את שני הכיוונים תוכלו למצות רק באמצעות תהליך מקצועי-פסיכולוגי. תתחילו לעבוד. תפסיקו להמתין ולסבול. אין חוכמות, אין תחליפים, ואין חיים קלים. אל תמשיכו להיות פאסיביים, ולחפש פתרונות קלים שיבואו מאליהם, או מכמה שורות של עיצה מהממת ממישהו אינטרנטי כזה או אחר .

אני קשוב לתלונות ולטרוניות שיש בפנייה שלך כלפי בעלך, אבל למרות זאת, אני מציע לך לקבל את העובדה ששני בני הזוג משפיעים זה על זה, ומעצבים באחריות משותפת את חייהם.

 

כל טוב

 ד"ר יוסי אברהם

 


ד"ר יוסי אברהם הנו פסיכולוג חברתי ותעסוקתי מומחה - מייעץ  בתחומי הזוגיות והמיניות, המשפחה, ההסתגלות החברתית והקריירה -  ויענה ללא תשלום על שאלות במייל. מפגשי יעוץ (יש הסדר מוזל לחברי  'כללית מושלם') מתקיימים בת"א, פרדס חנה, חיפה וכרמיאל . טל:  04-6230937

אפשר גם ליצור קשר דרך האתר.

 

יש לך בעיה? שילחי מייל לד"ר יוסי אברהם, ותקבלי עצה דרך האתר בעילום שם.

 

________________________________________________________