זו היהדות שלי

  

הטור של נעמי מעודד

ג. לא לגיור - כן לסובלנות

 

 

עוד כתיבה אישית:

א. יום הכיפורים שלי

ב. אני יהודיה חילונית ומאמינה

 

החיים של ביד הנפש

ללמוד ממנה

להיות אבא - החווייה הגברית

חדר שינה

מצבי הצבירה של האהבה

גיבוי שלך נשמה

עין פקוחה

הילקוט

מיכל

גילוי - יובל דור

עוצמתה של שתיקה

הנשיקה

האושר שביצירה

אני מאחרת

אימהות

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

 

כמי ששייכת לזרם החילוני, ופעילה ב"שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם", האופן בו מתייחסים בארץ למי שבוחר להיות יהודי ולחיות כאן או בחו"ל את חייו מעורר בי זעם. בכתבה אני מביאה את דעתי על גיור בכלל ו"גיור חילוני" בפרט.

 

חלק מהיהודים החיים במדינת ישראל- אינם מוכרים כיהודים על ידי הממשלה, וכך נגרמת להם עוגמת נפש ולכן יש אנשים המבקשים הכרה רשמית ביהדותם.

מהי הסיבה שאנשים מבקשים הכרה ביהדותם? למה שאדם  יבקש הכרה ביהדותו? הרי הכרה זו לא נחוצה לו בשביל עצמו. החברה נחוץ לה להכיר באחר, לסמן את הזר. החברה רוצה שתינתן הכרה רשמית למי שהוא יהודי כדי שיוכלו להבדיל בינו לבין מי שמשלנו. זה בוודאי נובע מתוך חרדה מפני השונה מפני האחר.   למצטרף לעם היהודי,  נחוצה הכרה זאת כדי לממש בצדק את זכויותיו כאזרח חופשי.

 

אז מה צריך הזרם החילוני לעשות? לפעול לשינוי החקיקה במדינת ישראל לצורך הפרדה בין דת ומדינה, לפעול למען שינוי דעת הציבור כלפי אלה הרוצים להצטרף לעם היהודי, לפעול בנושא של מודעות לפחדים שלנו מן ה"אחר" ובעקבות כך פיתוח כלים של קבלה וסובלנות.

 

אפשר גם לפעול  בתוך הפרדיגמה ולהציע מתכונת דומה לזרמים האחרים ביהדות: קורס גיור, או במלים אחרות : "קורס הכנה והתוודעות ליהדות כתרבות", בבחינת 'גם לנו יש, גם אנחנו יהודים רציניים. עובדה, גם אנחנו עושים תהליך של גיור'. אבל זה לא נוגע  באמת בקושי שלנו להתמודד עם השאלה: למי באמת נחוץ תהליך הגיור?  כאשר רוצים להפעיל שינוי אמיתי חייבים לפעול מחוץ לפרדיגמה.  לקבל כל מי שבוחר מרצונו להגדיר עצמו כיהודי ולקחת על עצמו מחויבויות הנגזרות משייכות זו.

 

ארי אלון בספרו עלמא די אומר כי עם נורמלי איננו כת ואיננו מועדון חברים. אי לכך, בן עם אחד המעונין להצטרף לעם אחר איננו צריך לעבור טקס כלשהו- סמלי או ביוקראטי- של החתמת דרכונים, טבילת אש או שבועת אמונים. (להבדיל מהליך התאזרחות) הצטרפות ללאום איננה ענין של טקס רגעי, אלא פועל יוצא של תהליך ארוך ומתמשך. עליו ליישם בפועל, משך שנים רבות, את כוונתו להשתלב בתוך המסגרת הלאומית החדשה ולשלב בה את ילדיו. הוא הדין בכל מי .שחשקה נפשו, משום מה להצטרף אל העם היהודי. במלים אחרות ומפורשות: גיור איננו אקט הצטרפות לעם משוחרר, אלא אקט הצטרפות לעם כת מוגבל. לכן, כל עוד תותנה ההצטרפות לעם היהודי בגיור כלשהו (אורתודוכסי, רפורמי או קונסרבטיבי או חילוני), לא יהיה העם הזה משוחרר , פתוח וחופשי באמת .

 

השופט ז"ל חיים כהן בספרו "מבוא אישי" אמר : "כשבאה השאלה לראשונה בפני בית המשפט העליון אמנם פסקתי(בדעת מיעוט), שהעובדה שהמחוקק לא הגדיר "יהודי" מי הוא, אלא העניק את זכות השבות לכל אדם "יהודי", סימן וראיה הם שהתכוון לכל שהמבחן לא יהיה אובייקטיבי אלא סובייקטיבי; וכל הטוען בתום לב שהוא יהודי, זכות השבות עומדת לו". (עמ' 246)

 

כהן מביא אסמכתאות מדברי הרמב"ם בסוגיה המעוגנת בהלכה היהודית. בארץ שרוב תושביה יהודים הם, מעמידים אדם בחזקת יהודי, כל עוד לא הוכח ההיפך. במסכת פסחים ג ע"ב נאמר:" ודאי שכל אדם שאומר ישראל אני, אין בודקין אחריו".

 

"מאחר שכל יהודי בוחר לו את טיב יהדותו בעצמו- בין שבאה אליו בירושה מאבותיו, ובין שרכש או עיצב לו אותה בכוחות עצמו- שונה הוא מכל יהודי אחר, בכוח או בפועל". (עמ' 251)

 

גיור הוא פעולה דתית רבנית.  חילוני ריבוני אינו זקוק למתווכים שיובילו אותו בתהליך כלשהו כדי שיוכל להיות חבר במועדון הנבחר ששמו העם היהודי. הכל צריך להיות מבחירה חופשית ובתהליך אישי פנימי סובייקטיבי. הזמן יעיד אם ועד כמה הפך אדם או משפחתו להיות חלק מן העם היהודי.

 

אם חיבים  טקס הצטרפות כלשהו –כדאי לשקול אפשרות של הצטרפות  בהכרזה

 גיורה של רות המואביה או אמירתו של הלל הזקן בנוגע ל- "כל התורה על רגל אחת"- "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". מספיקים, מבחינתי. כך אני מבינה את דבריה של רות המואביה: "עמך- עמי...."

אולי מה שאומרת רות לנעמי פירושו אני מקבלת על עצמי לנסות להבין  את עקרונות האמונה שלך, את ערכייך, לא משנה במה את מאמינה, אני רוצה להיות כמוך, כי אני  מאמינה בך (אלוהייך- אלוהי) אני מקבלת על עצמי לחיות את הישגיו ואת כאביו של העם היהודי, להיות שותפה לביוגרפיה שלו (עמך-עמי), אני מקבלת על עצמי להכיר את תרבות הארץ בה אחיה עימך, את עונות השנה שבה, את חגיה ומועדיה (ארצך- ארצי) "באשר תלכי- אלך ובאשר תליני- אלין"- שותפות מלאה לגורל ולבחירת הדרך. האם אין זה מספיק? אין התחייבות מצידה על כמות הזמן שתקדיש ללימוד הנושא ועל התכנים הספיציפיים. אפשר שאדם יחבר אמירה אישית משלו שתהא מעין הצהרת כוונות.

 

 

נעמי מעודד

עורכת טקסי חיים ישראליים
neomim@tkasim.org.il
049852153        0522741414
נעמי-מעודד/http://www.tkasim.org.il/49949

  

______________________

 מה דעתך?כיתבי לנו                           מעניין? שילחי לחברה

   

____________________________________________