זו היהדות שלי

  

הטור של נעמי מעודד

א. יום הכיפורים שלי

 

 

עוד כתיבה אישית:

החיים של ביד הנפש

ללמוד ממנה

להיות אבא - החווייה הגברית

חדר שינה

מצבי הצבירה של האהבה

גיבוי שלך נשמה

עין פקוחה

הילקוט

מיכל

גילוי - יובל דור

עוצמתה של שתיקה

הנשיקה

האושר שביצירה

אני מאחרת

אימהות

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

 

כאישה חילונית, יש לי בעיה בהתייחסות אל יום הכיפורים. כיוון שאינני מקבלת את סמכותו של האל ואין לו השפעה על חיי ובחירותי, הרי גם אלמנט האימה והיראה שאני אמורה לחוש בראש השנה וביום הכיפורים - איננו.  אם כך, מה לי וליום כיפור?

 

תרבות מתעצבת מן ההווה כשהיא מסתמכת, לרוב, על רעיונות קדומים מן העבר. אם כך, מה שאני עושה הוא להתבונן וללמוד את מקורות החג, כל חג ומועד, ואת מנהגיו,להכיר את המושגים הקשורים אליו ולתת להם פרשנות שתתאים להשקפת החיים ההומניסטית חילונית שלי.

 

לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכו'. ובנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים וכו' (תענית פ"ד א');

לחזור לאחת המסורות העתיקות  של שמחה וריקודים ביום הכיפורים לא רלבנטי בעיני, משום שברגע שהפסיק האדם להאמין בכוחו של האל שיצר, לקבוע את גורלו לחיים או למוות, נשמטת גם ה"סיבה למסיבה". משום שבעבר, היציאה לריקודים החלה רק לאחר שילוח השעיר לעזאזל, כשהוא נושא עליו את חטאי העם כולו. לציבור בזמן המקראי היתה , אם כך, סיבה לצאת בריקודים. האחריות הוסרה מעליו. אני, כאדם חילוני הומניסטי יודעת כי צריך לצפות את תוצאות מעשי ולקחת אחריות עליהם ולכן גם לא אוכל לאפשר "השלכה" או התנערות מאחריות, גם לא פעם בשנה. הרעיון בעבר היה שיש אפשרות לכפר על חטא ע"י ריטואל. הריקודים היו מנהג בתקופה מסוימת שבא לבטא צרכים רגשיים של השתחררות מעול.

 

האופן בו התעצב מועד יום הכיפורים על ידי היהדות הרבנית במשך כ-2000 שנה כיום הדין, מצריך את התייחסותנו.

 

הנה למשל כמה דוגמאות לפרשנות חדשה שלי לרעיונות ולמושגים:

 

המנהג ללבוש לבן ולנעול נעלי בד - לבן הוא סמל לטוהרה. לבן הוא צבע המכיל  בתוכו את כל הצבעים, כל הצדדים באישיותי, כל היתרונות והחסרונות שלי. כאשר אני לובשת לבן ביום כיפור- אני אומרת לעצמי כי אני מכירה בצדדים האפלים שבי, בגוונים השונים, אני מתיידדת איתם, היום אני חיה עימם בשלום. עם מה שקשה לי- אחשוב השנה כיצד לשנות. את האפל- אולי להבהיר, את העכור- אולי לנקות ולהצליל.

 

חזרה בתשובה - מאז שיצאתי בשאלה, בהיותי בגיל העשרה, אינני מפסיקה לשאול. אם כך,  התשובה שלי תהיה בשאלה, כפי שאני עושה כאן. להמשיך לשאול , לדרוש ולחקור בעניני יהדות וברלבנטיות שלה לעולמי, זוהי החזרה בתשובה שלי. לעתים אני מוצאת מענה בתוכי, לעיתים במקורות אחרים. מקורות של אנשים שואלים כמותי שמצאו דרך או מענה לשאלתם שהיא דומה לשלי. כמו, איך להתייחס ליום  הכיפורים. לעיתים, אינני מוצאת תשובה. אבל אני מכירה בכך שאין תמיד תשובות בעולם. שאדם על כורחו הוא נולד ועל כורחו הוא מת, שלעיתים יש בחיים  מצבים וסיטואציות שהם לא בשליטתי כמו תופעות של מזג אוויר. במצבים כאלה אני אצטייד בציוד עזר שיעזור לי לשאת את מה שמתרחש בחוץ או שאשאר בבית ולא אזוז עד אשר יחלוף המשבר. על כל דבר אחר- אקח אחריות אישית.

 

סליחה - לא תמיד קל לסלוח לאחר. רק כאשר אני מחליטה לפרש אחרת את הדברים שנאמרו לי או שנעשו כלפי, אני יכולה להתחיל לחשוב על סליחה, על חמלה כלפי האחר שהיה לו צורך לומר דברים מסוימים או להתנהג בדרך מסוימת. רק כאשר אני מבינה שהבעיה היא שלו, שזה לא נגדי אלא בעדו,יש לי יכולת להתרומם מעבר לתחושת הפגיעה שלי (שאני בחרתי  להרגיש אותה) ולהבין שאפשר גם אחרת.

 

חשבון נפש - יהודה עמיחי בשירו "כיפור"- אומר: "היבשילו חטאים וכפרתם ביום אחד?"

בשיר זה הוא מדבר על כך שלכל פרי יש עונת הבשלה מיוחדת לו. גם התיחסות אל "חטאים", מעשים שגויים, צריכים זמן. נחוץ מרחק של זמן ולעיתים של מקום, כדי להתבונן על הדברים ולהחליט מה צריך לעשות , אם בכלל, איך ולמה. כל אדם קובע לעצמו את הזמן המתאים לרצות את חברו. ואם יחליט שאינו מעונין במחילה- ישא באחריות של החלטתו שתוצאותיה יכולים להיות ניתוק יחסים, אובדן אהבה וקשר, הפסד ממון וכד'. יש מי שנוח לו לעשות את חשבון הנפש דווקא ביום הכיפורים כדי להרגיש חלק מקבוצה גדולה יותר. אני חושבת שחשבון נפש צריך לעשות כל הזמן וביום כיפור לבדוק את עצמנו מחדש. לתת לעצמנו דין וחשבון על "הסליחות" שביקשנו. האם נעשו נכון? האם נאמרו בזמן המתאים, בטון הנכון ומה היתה תוצאתם? מה השתנה אצלי ומה השתנה אצל האחר בעקבות ההתנצלות.

 

מה שאני עושה ביום הכיפורים הוא בעיקר קריאת טקסטים הקשורים לחג, סוג של הרהור פנימי תוך טיול בטבע הקרוב לביתי, שיחות נפש עם בן הזוג כדי לברר נושאים שנויים במחלוקת שלא בוררו עדיין. אינני צמה כי אין מרגישה צורך לענות את הגוף. להיפך, אני חושבת שכדי לעשות בירורים מן הסוג הזה עם עצמי ועם אחרים- אני צריכה להיות במצב גופני שפיר.

 

נעמי מעודד
עורכת טקסי חיים ישראליים
neomim@tkasim.org.il
049852153
0522741414

אתר:

 http://www.tkasim.org.il/49949/נעמי-מעודד

 ______________________

 מה דעתך?כיתבי לנו                           מעניין? שילחי לחברה

   

____________________________________________