מנה אחת אפיים

מאת: אורלי ארבלי

שיר זה נכתב בעניינה של ריטה טיב, שניצלה מרצח באורח נס, כשנפצעה  קשה  ביערות  בן  שמן, בעוד  חברה  נרצח  למול עיניה. סיפורה של ריטה טייב מתרחש בערב ה-13 באפריל 2003.  בתום טיול בנאות קדומים, היא פוגשת בגבריאל פדהצור, חבר שהתכתבה עימו באמצעות האינטרנט.  עם הפיזור, הוא מציע לה להשיבה לביתה. על פי דבריה, הם ישבו במכונית, ובמהלכה של שיחה, התנפלו עליהם שני צעירים, פצעו אותה קשה ורצחו את חברה.

  ואולם לא בזה תם סבלה. לימים, כשתחל את שיקומה ייגלע משבר רציני בחייה, ומערכת הזוגיות שלה תתמוטט, בגלל משבר אמון קשה בינה לבין משפחתה הקרובה.

  (17.11.03)

 

עוד ב"הדרך למעלה:

ארכיון מאמרים

  בריאות

כל הטיפים

  סגנון חיים

 יעוץ

  כיתבי לנו

 

 שבעה  חודשים  חלפו  מאותו  ערב  נורא,

בו  שולם  המחיר  ונסגרה   הקופה.

שבעה  חודשים  רצופי  כאב  וחמלה,

על  אישה  עלומה, שחתמה  גורלה  לרע.

 

החיים  צופנים  בחובם  שינויים,

לעיתים, יהיו של  ברכה,

ולעיתים – של  קללה  רצופה.

 

אז, באותה  השעה,

בה  הטרוף  אותה  היכה,

והרוע  האנושי  בנשמתה  פגע,

זו  האישה,

מילטה  את  נפשה  מאותה  הזירה .

רעה, שהיה  לצידה,

מצא  את  מותו,

והותירה   כעדות  חיה לזוועה  שהיתה.

 

אף  שבנס  היא  שרדה,

השתנו  חייה  עד  בלתי – הכרה.

ימים  היא  תשכב  בערפול  חושים,

תנסה  לשחזר  ולחבר  הפרטים.

בליבה  תייחל  לתמיכה  רצופה,

אך  בסוף  היא  תבין,

שזו  רק  אשליה.

 

שבר  נוראי  קרה  בחייה  של  זו  המשפחה,

שערער  ושסה  את  האמון  כמו  את  האהבה.

גם  אם  זו  העלמה  בחייה  נותרה,

את  טעם  חייה  לבטח  איבדה.

 

במבט  מן  הצד,

נדמה, כי  בחשדנות  רבה  הכל  כאן  נמדד.

את  הפער  כולם  במוחם  משלימים,

ואולם,

את האמת  לא  בהכרח  הם  יודעים.

 

 אנו, בני  האדם,

בספקולציות,  בתחשיבים, כולנו ממש  אלופים.

מחברים  את  הפרטים,

והנה –

את  הכל  כבר  יודעים.

 

במחשבה שנייה,

אני, לעצמי, כך  תוהה,

שהרי, לעיתים, זה  ממש  נורא.

במוחינו – הדין  כבר  נחרץ,

ובחייהם  של  אנשים  התחולל  המפץ.

 

אולי, מן  הסתם, נלמד  לחכות,

ולא  נחפז  להסיק  מסקנות.

אולי, מן  הסתם, ניתן  קצת  אשראי,

ולא  נמהר  לשפוט  את  זה  האחראי...

אולי, מן  הסתם, נאמץ  ללבינו  מעט  סלחנות,

וכלפי  הטועים  נגלה  אורך  רוח  ופתיחות.

 

 

שהרי,

מן  הסתם,

כולנו  בני  אדם,

ובלבנו, נקווה, כי  רגשות  יש  גם.

 

 לך, ריטה, מילים  מן  הלב,

מי  ייתן  ותצאי  מזה  הכאב .

הלוואי,

כי חייך  יאירו  לך  פנים,

ותפסעי  מן  האופל  לימים  אחרים.

 

  

אור – לי  אר.

   תגובות של גולשות:                                  יש לך מה לומר? כיתבי אלי! 
   
____________________________________________________