חרם, רחם, מחר

מאת:  נילי דור- האלה      

עוד ב"הדרך למעלה":

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

 

 האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

במשך שנים רבות היה החרם הגברי במוקד המאבק הנשי למען שיוויון. לחמנו נגד נישול הנשים מזכויות האדם הבסיסיות. מחינו על חוסר השליטה על חיינו בכלל, ועל גופנו, מחשבותינו ורגשותינו בפרט. נאבקנו  על היעדר קולנו בעמדות השפעה וכוח ופעלנו להסרת המגבלות על נגישותנו לכסף ולמשאבים, מרמת הפרט ועד לרמת הקהילה. אני, שנולדתי אל עיצומה של המהפכה הפמיניסטית, הצטרפתי לדרך והמשכתי להיאבק נגד ה"אויב החיצוני" - הגברים. השקעתי מאמצים רבים להחדיר לתודעה של הסביבה הקרובה לי כמו גם לציבור הרחב את העוולות היומיומיות שנעשות לנו הנשים, תוך כדי יוזמת פעילויות מבורכות, יצירתיות ומגוונות, כשהכוח המניע היתה מאידך זעם גדול ומגיסא התקווה שניתן וראוי לעצב מציאות אחרת,טובה יותר לנשים.

 

החרם נמשך. העוול שנעשה לנו הוא אמיתי. הכעס שלנו הוא לגיטימי. אולם, הטלת האחריות על הגברים באופן בלעדי והפניית אצבע מאשימה מהווה מלכודת עבורנו. האשמה אינה מקדמת אותנו אלא תוקעת אותנו – ומעבירה את מוקד הכוח והשליטה אל ה"נאשם". הצפייה כי אלו שעשו בנו שפטים יקחו אחריות על מעשיהם, יבקשו מחילה, יפלסו לנו דרך אל כל אותן מקומות מיוחלים ויעצבו עבורנו עתיד טוב יותר – לא רק שאינה מציאותית אלא, אינה מעצימה אותנו ואת כוחנו כנשים- אלא משאירה אותנו ואת גורלנו ככלי משחק בידם.

 

הכאב, התסכול, חוסר האונים, הפחד, הכעס והעצב כתגובות רגשיות למצבנו הם רגשות בעלי כוח אנרגטי רב עוצמה שניתן, אם רק נרצה, כי אין לי ספק שאנו יכולות, להפוך אותו לכוח בונה ומחולל שינוי פנימי וחיצוני כאחד. המציאות החיצונית מהווה עבורנו רק מראה למה שרוחש וסוער אצלנו בפנים – אותם קולות פנימיים העומדים בקונפליקט תמידי בין מי שאני באמת למה שמצפים שאהיה או אעשה, המלווים לא פעם בשנאה והרס עצמי, בחוסר קבלה שלנו את עצמנו כמו שאנו, בדימוי עצמי וגופני נמוכים, בתפיסת עולם קורבנית ודיכוי מופנם. אנחנו יכולות להאשים את המראה או לנפצה ולחיות באופן חלקי ובשברון לב כל חיינו, או להישיר מבט ולשנות את מה שמשתקף משם – מתוכנו, מתוך מקור הבריאה שניחנו בו, מתוך הרחם.

 

כוחן של נשים טמון ברחם. ביכולת לברוא, ליצור, להכיל, לחמול, לדעת מה"בטן", להעניק חיים, להגן, לקבל ולתת באופן מאוזן, להיפתח וגם להיסגר כשצריך, לזרום, להתמחזר, להתכנס פנימה, להקשיב, להשלים, לעגל, לרכך, למות, להיוולד מחדש, להעניק ולהזין חיים. לא סתם הפגיעה האולטימטיבית בנשים היא דווקא דרך אלימות מינית – וזאת על מנת לשתק ב"נוק אאוט" אכזרי את מקור העוצמה, היופי והייחודיות שלנו.

 

אולם, יש לנו בחירה. עלינו הנשים, להסכים לחיות, להיות, לחוות, להיכנס חזרה אל המקור ולהגדיר את עצמנו ואת זהותנו הנשית מחדש על פי אמות מידה נשיות שאינן תלויות בגברים. לאהוב, לקבל, להעריך את עצמנו, ולפרגן לנו ולנשים אחרות רק מעצם היותנו מי שאנחנו ולא בהשוואה לאחרים, לגברים. ההסכמה הזו תסייע בידנו להתחבר אל מקורות הכוח הפנימיים שלנו, להעצים, להתעצם, ולהיות נוכחות בעולם במלוא עוצמתנו – ומהמקום הזה לא נותר אלא לברוא מחר אחר, שונה, וטוב יותר עבורי ועבור כולנו בעולם נשי-גברי מאוזן, קשוב, מכבד תומך, משתף פעולה ובעיקר אוהב.

 ____________________ 

כתבה: נילי דור האלה

מנחת קבוצות ומטפלת גופנפש

 טיפולים פרטניים המלווים המשלבים דמיון מודרך, תהליכי יצירה, עיסוי הוליסטי, ועבודה ייחודית של מגע בטוח עם נפגעות אלימות.

  לפרטים נוספים: 8323708 – 04  או 807027 – 058

niwiboom@netvision.net.il

 

  תגובות של גולשות                                        שילחי לנו תגובה
 

 

תגובה:

נילי,

נפלא, חזק ואמץ. אני רואה שאת פורחת
חזק ואמץ והמשיכי רק כך,
שושי

תגובה:

במהלך דורות יצרו זיקה בין נשים לרחם מכאן השם לתופעה שיוחסה לנשים : הסטריה.
כי הנשים פועלות מן הרחם. גם יכולת האהבה והנתינה יוחסה לנשים בהציגה את הנשים בספרות העולם כקורבן אהבתן כשהציפיה היתה שהנשים .יעדיפו את טובת אהוביהן על טובתן. אני מאמינה בשוויון לכל, מתוך היותנו בני אדם ולא בשל תכונה כלשהי  המיחד בני אדם אלו מאלו.
אני מסכימה שאל לנו להאשים את כולם כל הזמן, אכן עלינו לפעול למען זכותנו לבחור את חחינו כנשים, וכבני אדם. הזיקה לרחם ולמתן חיים מצמצת את תפקידו של האדם.
אני מאמינה שהיכולת ללדת אין בה כל מעלה, כאדם. אזכיר שיכולת זאת נתונה לכל חי.
הזיקה הזאת מכניסה נשים רבות לסחרור של נסיונות ללדת גם כאש הן מתקשות בכך
ובנוסף , גורמת לנשים רבות ( ולגברים) להביא לעולם  ילדים לא רצויים, רק מפני ש" צריך" "חייבים" הרי זאת תכלית האישה. כך  נולדים ילדים להורים לא מתפקדים.
 
אני חוזרת לנימוק העיקרי שלי :
האדם באשר הוא אדם ראוי לשוויון זכויות, בלי קשר למעלותיו, כישוריו ונטיותיו.
 שויון הזכויות לאדם לא שוללת את הזכות של חיות לחיים בכבוד.
אגב, איני צמחונית

ד.

תגובה:

שלום
קראתי את המאמר על הקשבה אמפתית
אקרא אותו היום לחבר שלי.
אני מקווה שזה יעזור לנו
קשה לו להקשיב ....
הוא חייב להתפרץ לדבריי, ויש לו הרבה כוונות טובות.
אבל הוא לא מקשיב
אמן אמן אמן שיעזור...

א.

___________________________________________