יום נבחר לעם הנבחר

מאת: ד"ר אילה גליקסברג, הרבנית

 

 

עוד על נשים:

של מי הפנסיה הזאת לעזאזל?

אימהות ללא אם

כשהחפצים בבית לא מוצאים את מקומם

שובה של האינטואיציה הנשית

פתאום, באמצע החיים

המדריך לאהבה

דיינו

סדר נשים

תוספת רגישות על חשבון האגו

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

קרדיטים - סוגיה פמיניסטית?

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

בס"ד

בתפילות החגים אנו אומרים  "אתה בחרתנו מכל העמים"  מוטיב זה מבטא  את היותנו העם הנבחר להיות עם סגולה. האם הבחירה היתה  אחת ולתמיד או יש לחדש את הבחירה מדי פעם? האם טוב שנבחרנו לעם סגולה, או זה קושי אדיר? בדומה לשאלת חכמים האם טוב לו לאדם שנברא, או טוב לו לאדם שלא נברא, ויכוח פילוסופי, שהמציאות המוכיחה את קיומנו האישי וקיומנו הלאומי, חזקה מכל דיון.

 

למרות המחויבות הכבידה של קיום התורה ושימורה, הכל יסכימו שהחג הקל ביותר הוא דווקא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" שהוא חג בן יום אחד (בחו"ל  נוסף יום טוב שני) לעומת החגים בני שמונת הימים.

 

 ההכנות  לשני ה"רגלים"  האחרים הן מרובות ולא קלות.

אם  זו בנית  הסוכה וארגון ארבעת המינים בטרם חג, והיציאה מן הבית אל דירת הארעי – הסוכה בכל ימי החג, התנהלות זו מהווה  שינוי אמיתי בסדרי היום יום. שלא לדבר על חג הפסח  – שדורש הכנת הבית, צחצוחו ומירוקו והחלפת כלי  המטבח לקראתו, ובימי החג - המצות הבאות במקום החמץ וכל הזהירות הננקטת לשמירת דיני החג  בבחינת "בל ייראה" ו"בל יימצא", לכל הפעולות הללו השפעה עצומה  על נפש האדם.

 

בחג השבועות אוכלים מה שרוצים והיכן שרוצים.

אם זה מאכלי חלב אם מאכלי בשר, אם בתוך הבית אם בצל התאנה. למרות שיום מתן תורה אינו כרוך בהכנות טכניות ופיסיות או קולינריות  מיוחדות ליום המיוחד הזה,  משמעות היום גדולה ובמשך  ארבעים ותשעה ימים אנו מכינים את נפש האדם ליום גדול זה, יום מתן תורה. 

 

ימי ספירת העומר המחברים את חג הפסח זמן יציאת מצרים  לחג השבועות – זמן מתן תורתנו, ימים אילו  הם עליה מדרגה לדרגה וטיפוס במדרגות הרוחניות, לא לחינם נתנו המקובלים כינויים לימי הספירה: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות. ההכנה לחג השבועות היא רוחנית והשפעת היום עצמו אינה פוסקת לאורך כל ימות השנה. מדי שעה אנו מקבלים על עצמנו מחדש עול מלכות שמים.

 

לא האוכל ולא הצדדים החמריים של החיים הם הנושא המרכזי, האכילה היא צנועה - מאכלי חלב, ולמה מאכלי חלב?! מדרש עממי אומר: מאחר שעד קבלת התורה לא הקפידו על כללי הכשרות, משניתנו ההלכות בסיני, היו צריכים זמן להתארגן, וגם ללמוד הלכות שחיטה וכדומה, באה הארוחה החלבית ופטרה את הבעיה.

 

אנשי המודרנה יטענו שאחרי ארוחה בשרית אי אפשר להיות ערים בלילה כדי לקבל את התורה וללמוד אותה, ע"כ אוכלים ארוחה חלבית שאינה מכבידה, ואינה מרדימה.

 

ענין המאכלות  המותרים והאסורים הם  מהנושאים המרכזיים בייחודו של עם ישראל ובהפרדתו מן העמים. "והיא שעמדה לאבותינו ולנו – שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו , והקב"ה מצילנו מידם" הפסוק הזה הנאמר בליל הסדר, בתיאור ההצלה של עם ישראל, עליו  אומרים חז"ל: הכוס שאנו מחזיקים בידינו מסמלת את ההפרדה בינינו לבין הגויים שאין אנו שותים מיינם ואין אנו אוכלים ממזונם. הכוס הזאת של היין הטהור היא העומדת לזכותנו ומגינה עלינו.

 

על שמירת המצוות בכללותן נאמר: "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון  הגוי הגדול הזה" (דברים ד' 6 ) .

המצוות מקיפות את כל מערכות החיים שלנו  מלידה עד סיום, יש מצוות שהן עונתיות ויש מצוות יום יומיות, יש מצוות ששייכות רק לקבוצות מסוימות כמו למשל מצוות ברכת כהנים שמחייבת את הכהנים, או פדיון הבן ששיך רק לפדיון הבן הבכור. אולם  ההלכות הקשורות לסדרי האכילה הן יום – יומיות.

 

הלכות בשר  וחלב וההפרדה ביניהן  קשורות לקיום השוטף.

לאכילת בשר יש כללים ברורים של מותר ואסור אילו הן הבהמות הטהורות ואילו אינן כאלה, ומשלקחנו את הבהמה הטהורה נדרשת  הכנה בטרם תיאכל: ועל כך יש לנו  הלכות שחיטה, השריה ומליחה. מה הטעם בכל הכללים הללו?! אומרים חכמינו: "וכי מה אכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף? הא, לא נתנו המצוות לישראל אלא לצרוף בהם את הבריות שנאמר: "כל אימרת אלוק צרופה "(בראשית  רבה מ"ד א').

 

בעידן שלנו כשקיימת מודעות מיוחדת לנושאי  האכילה  והידע על השפעות המזון על נפש האדם תופס תאוצה, הולכת ומתחזקת גם התודעה על חשיבות כללי הכשרות של עם ישראל. וגם את האימפקט החינוכי אין לשכוח. הידיעה שלא הכל אכיל, וגם מה שאכיל דורש הכנה וכוונה מחנך אותנו לאיפוק.

 

ובאשר לאיפוק, אזהרה  מיוחדת  הזהיר אותנו  ר' ישראל סלנט שאמר: כשם שאנו מקפידים על  מה שאנחנו מכניסים לפינו. עלינו גם  להקפיד על מה שמוציאים מן הפה, כלומר  - ייזהר אדם תמיד מה פיו אומר כפי שהוא מקפיד מה הוא אוכל.

זו התורה על רגל אחת.

 

לחג השבועות, חג מתן תורה משמעויות רבות  הפעם נגענו בנושא  האכילה אך היריעה הרחבה נותנת לנו שנה שלימה ללמוד ולקיים את מצוות התורה  עד לשנה הבאה אי"ה ואז לשוב ולהתחדש בקבלת התורה, ושיהיו דברי התורה כל יום כחדשים בעינינו, כיום בו ניתנה התורה, ווכך  נדע שמחנינו טהור וקדוש.

   

ד"ר אילה גליקסברג , מרצה לפילוסופיה. רעית הרב הראשי – גבעתים.

מחברת הספרים: "האשה ביהדות שווה יותר" ו"פותחים חלון"

חברה במשלחת ישראל לאו"מ, לועידה למעמד האשה (1998) .

יועצת בכירה ל"רשות לקידום מעמד האשה" במשרד ראש הממשלה (עד לאחרונה)

במשך שנים בעלת טור שבועי בעתון "מעריב"

 

____________________
הגיבי לכתבה:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
 

_________________________________________