נשים ללא אם - בנות ואמהות ללא אמהות

מאת: שושנית לופו פייגנברג

 

עוד על נשים:

פתאום, באמצע החיים

המדריך לאהבה

דיינו

סדר נשים

תוספת רגישות על חשבון האגו

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

קרדיטים - סוגיה פמיניסטית?

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

אובדן אם בילדות, בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת הינה טראומה קשה לה השלכות דרמטיות, רבות ומגוונות וארוכות טווח, החולשות על מכלול תחומי החיים. אובדן אם הינו בד"כ אירוע פרטי מאד. מי שנפגעה מוצאת עצמה מתמודדת לבדה. בחברה שהמשפחה הגרעינית  והאם במיוחד, הם במרכז חיי הילד, מי שגדלה ללא אם  מרגישה חריגה. היא אינה שייכת לקבוצה מוגדרת וגם אינה מטופלת על ידי גוף ממסדי.  גם בבגרותן ממשיכות נשים אלה לשאת את הצלקות וההשלכות של אובדנן הטראומתי ואת נטל החוויה לבדן ומבלי לקבל טפול ותמיכה מתאימים לצרכיהן.  

 

חוויה זו היא מנת חלקן של נשים רבות וזאת כתוצאה ממחלה, תאונה, התאבדות או נטישה של האם. עד לפני מספר שנים חסר היה הידע וחסרה הייתה המודעות על השפעות הרבות והעמוקות של אובדן הורה בילדות. ההורה הנותר, המערך המשפחתי, החינוכי והטיפולי לא היו ערים מספיק לקשיים והצרכים הרבים של ילדים אלה. בשנים האחרונות  מתחיל להצטבר עדויות וידע על אפיונים ספציפיים לחוויה של ילדה / מתבגרת - במות אמה. נשים אלו גדלות תוך התמודדות לבדן עם קשיים רבים ותוך תחושת בדידות שנובעת מחסר הרגישות וההבנה לבעיותיהן.  ברוב המקרים אין להן כתובת למצוקותיהן .

 

אדלמן, בספרה "בנות ללא אם" (אדלמן, 1997), מתארת מתוך ניסיונה וניסיון בחורות אחרות אשר אבדו את אמותיהן, את מות האם כגורם המציין המרכזי של זהותן, הן בתפיסתן העצמית והן בתפיסה החברתית שלהן. לדבריה, נשים אלה בוחנות כל אירוע בחייהן מתוך השוואה והנגדה לאירוע שחוו עם אובדן האם. הדבר בולט בעיקר סביב ההתמודדות עם פרידות ממערכות יחסים אחרות והתמודדותן עם תפקידן כאמהות.המגמות הקיימות כיום של ילודה בגיל מאוחר, או נשים המקיימות תא משפחתי חד הורי, מגדילות את הסבירות של ילדים יתומים ומדגישות את הקריטיות של אובדן האם.

 

אובדן אם מלווה בחוסר תמידי. רובנו היינו רוצים להשאיר את הכאב הבלתי נסבל מאחור ולהמשיך הלאה. לתקופה מסוימת, היכולת להמשיך הלאה שומרת עלינו מפני סכנת ההתפרקות.כל כוחנו מופנה להישרדות. אבל כשמשאירים את הכאב מאחור וממשיכים לחיות זמן רב מידי ברמת ההישרדות, חלק מאיתנו נשאר מאחור ולא חי את החיים במלואם. אם נוכל לקבל את הכאב כחלק מהחיים, לא נעבה את העור, לא נרחיק מידי את כל הרגשות ה'קשים', ואיתם גם הרגשות ה'"טובים' ואנו נהיה אנשים פחות חיים. אם ניגע בעצמנו ובתחושתנו, אט אט נוכל ללמוד לקבל את מה שיש ולהשלים עם מה שאין. נוכל ולהתחבר לחיים בצורה מלאה יותר. האובדן תמיד ילווה אותנו ויהיה חלק מאיתנו, אך השאלה היא אם הוא יהיה הדבר המרכזי שמגדיר ומנהל את חיינו או שהוא יהיה עוד חלק משמעותי מאוד, אבל רק חלק, במארג הגדול שהוא אנחנו. כמי שהתייתמה בעצמה מאם בילדות המוקדמת, והינה אם בעצמה, וכמי שעובדת באופן יומיומי עם  הרבה מאוד נשים ללא אמהות, אין לי ספק שהמעבר  להורות המהווה משבר התפתחותי נורמטיבי אצל  זוגות רבים, הינו שלב קשה שבעתיים  עבור אם ללא אם. וכי סביב תקופה זו  היא יכולה להגיע למקומות הקשים ביותר. כל חוויה אותה חווה כל אישה גם כאשר אמה בחיים, מועצמת עשרות מונים בחווייתה של אם ללא אם ומקשה על ההתמודדות שלה עם משבר זה.  שלב זה מעורר רגשות ופחדים רבים בקרב הנשים ולעיתים הם אף חוות  מחדש את אובדן אימן דרך חווית האימהות.

 

כל מי שהפכה לאם מכירה את העוצמה של המפגש עם התינוק החדש שנולד. באופן טבעי מפגש זה מעורר את העבר לתחייה עם כל השאלות של איך הייתי אני כשהייתי קטנה? איך טיפלו בי? האם גם אותי אהבו כמו שאני אוהבת?

 אצל נשים שחוו אובדן אם (מוות, נטישה או אימוץ) המעבר לאמהות הינה  נקודת מפגש קריטית שמפגישה אותן מצד אחד, עם החיים החדשים שהן בוראות. ומצד שני, עם המוות ועם מה שאיננו, עם החוסר או האין שחוו. כל נתינה, אהבה וחיבוק של אותה 'אם ללא אם', מלווה בכמיהה וברצון להיות מחובקת, להתנחם ולהיות מוכלת ומוזנת על ידי אותה אם נעדרת. המפגש עם שאלות ללא המענה והכמיהה הלא מסופקת, מפגיש את ה'אמהות ללא אם' עם החוסר שלהן.

 

עבור נשים המתמודדות עם החיים בצל האבדן הוקמה עמותת אמהות ללא אמהות (ע"ר). העמותה   הינה ארגון ללא מטרת רווח שנועדה לספק רשת של שייכות ותמיכה לכל אישה שאיבדה את אמה במהלך הילדות, הנערות או הבגרות.העמותה מספקת מענה לכל ילדה, נערה או אישה שמתמודדת עם אובדן, בכל שלב בחייהן, גם בטרם הפכו לאם. כמו כן מספקת העמותה טיפול אישי ויעוץ לבני המשפחה.

 

מטרת העל שהציבה לעצמה העמותה הינה העצמה נשית. כלומר: ליצור מרחב בטוח ומוגן שיאפשר לפסוע מאין אל היש. מרחב מוגן שבו נשים יכולות לחקור ולהתמודד ביחד עם חיים בצל האובדן .בעזרת מסע אישי או קבוצתי    אנו מסייעים להתחבר לכל מגוון התחושות שמצויות פנימה: כאב, געגוע, כמיהה, צער, כעס ושמחה.

 

אנו מתייחסים לקבוצה כאל מסע אינדיבידואלי וקבוצתי שמאפשר לכל אישה להתמודד מהמקום שלה, אך לדעת שהיא לא לבד, שהיא חלק מקהילת נשים רחבה עם מורשת אובדן משותפת. הנתיב שאנו יוצרות במסע הוא נתיב שמאפשר לתת מקום, לכבד את מה שאין, אך גם להסתכל בעיניים לאותה ילדה-נערה-אישה שהיא אנחנו ולבדוק מה היא צריכה? למה היא זקוקה? מה יעזור לה להירפא? המסע האישי והקבוצתי עוסק בבקשות שלנו מהחיים. בקבוצה הנשים מהוות עדות אחת עבור השנייה. עדות שמעניקה כבוד והקשבה לסיפור המיוחד של כל אחת.

 

במפגש הנשים עדות לכוח החיים האינסופי הגלום בכל אחת. ההקשבה מאפשרת להתחזק ממורשת האובדן המשותפת. כל אחת נוגעת בעצמה ונפגשת עם אבדנה,כאבה, חוסריה, כמיהותיה ומגוון רגשותיה, אך גם מוצאת את כוחה ועצמתה. הכיוון הוא לאפשר לכל אישה ליצור רצף אינטגרטיבי של סיפור חייה, כדי לאפשר לה להיות היא עצמה - אישה שלמה עבור עצמה ועבור ילדיה.

התהליך שעוברות הנשים במפגש  הוא תהליך של הגדרה – נתינת שם ועוגן לחוויה. הגדרה במילים את החוויות והרגשות ובכך ארגון שלהן. כמו כן ניתנת להם האפשרות לחוות לא רק דרך המילים אלא לאפשר לגוף לדבר,לזכור ולהחלים.

 

מדברי המשתתפות - "הצטרפתי עם המון חששות ופחדים לקבוצה של שושנית. לתדהמתי מצאתי את משפחתי האבודה, את אחיותיי לאובדן. לאט לאט החור שפעם חוויתי כבור שאינו יכול להכיל דבר, נהפך לפתח שדרכו אני לומדת, בפעם הראשונה בחיי, להתחבר באופן מלא לחיים".  

"כששמעתי שקיימת התייחסות לנושא של נשים ללא אם, רעדתי ובכיתי. טלטלה אותי ההבנה שאני שייכת לקטגוריה הזו . יש שם, מאפיינים והגדרה למה שקרה לי. אני לא לבד, יש עוד נשים כמוני. התחושה הייתה של "יציאה מהארון"- מאפלה לאור, מהשתקה לדיבור, מלבד לביחד. והכי חשוב- זו ההבנה שמות אימי הינו אירוע משמעותי ומכונן בחיי. ההתנהגות שחשבתי שהיא לא נורמלית היא, מסתבר, תגובה נורמלית לאירוע לא נורמלי. זו לא אשמתי ומותר לי להתאבל...”.  לדברי ש' - בת 62 - “ליתמות אין גיל . אם הייתה לי כזו קבוצה לפני 20 שנה- חיי היו אחרים", "סוף סוף אני מרגישה מובנת ללא מילים, נורמלית והכי חשוב :לא לבד". "השתוקקתי תמיד לשקט פנימי שיחליש את הסערה שלא שוקטת מאז שאימי נפטרה. התהליך שעברתי בקבוצה אפשר לי שקט ומנוחה בתוכי ועם הסביבה שלי". משהוא בי נרגע ושלם יותר. נגעתי בחור השחור.

 

הקבוצות מתכנסות ל- 12-24 מפגשים, אחת לשבוע למשך שעה וחצי .ישנן קבוצת לבנות ללא אם, קבוצות לאמהות ללא אמהות שממוקדות באובדן, קבוצות שממוקדות בהורות בצל האובדן, קבוצות שממוקדות בהפרעות חרדה וכו'. בכל קבוצה ישנן לא יותר משמונה נשים, כך שנוצר מרחב אינטימי שבו אפשר לשתף ברגשות, לתת מילים לחוויית האובדן, לרפא את הפצעים ולאפשר לבנות עוגן לחיים, לקבל ולהשלים עם מה שאיננו עוד ולהתפנות למה שנוצר. כל זאת בחברה תומכת של נשים שחוו אובדן אם.

 

כנס "אימהות ללא אם" ב- 29.12.06

 

_________________

כותבת המאמר הינה שושנית לופו פייגנברג אם לשניים, יתומה מאם שאיבדה את אמה בגיל שנה ושמונה חודשים. שושנית יזמה והקימה את עמותת 'אמהות ללא אם'. כיום היא מכהנת כנשיא ויו"ר העמותה. שושנית בעלת תואר MA  בעבודה סוציאלית, מנחה קבוצות מוסמכת, העובדת עם קבוצות למעלה מעשר שנים. כמו כן היא מטפלת פרטנית שעובדת עם נשים שחוו אובדן ובני משפחותיהן.שושנית לופו פייגנברג, יו"ר עמותת אמהות ללא אמהות, עו"ס קלינית ומנחת קב מוסמכת. לפרטים-054-4425856

: MleloM@gmail.com e-mail:

www.motherlessmothers.org.il

 

 

 

____________________
הגיבי לכתבה:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
תמיד היית כשרונית ויצירתית. אל תשתני - שלומית

_________________________________________