סגנית בעלייה

מאת: מערכת "הדרך למעלה"

 

בלינש אייך

 

עוד על נשים:

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

בַלַיִנֳש אייך, בת 49, נולדה בכפר קטן בצפון אתיופיה למשפחה בת 12 ילדים, שרק שבעה מהם שרדו והגיעו לבגרות. שנות ילדותה עברו עליה בבית ספר בכפר, אבל כבר בגיל צעיר מאוד ביקשו הוריה לחתנה. היא התמרדה וברחה מהבית, ולבסוף מצאה עצמה תחת חסותו של דודה המלומד, שחי בעיר גונדר. היא למדה שם עד כיתה ט' ואז הוצע לה להצטרף לקבוצה של בני נוער שהסוכנות ביקשה להעלות לישראל בחשאי.

 

בגיל 16 הגיעה בליניש לאדיס אבבה כדי להמשיך משם לישראל, אבל בדיוק אז נתפסה בגבול אתיופיה-סומליה קבוצה אחרת של בני נוער יהודים וכל חבריה הושלכו לכלא. היא נתקעה איפוא בבירת אתיופיה בלי יותר מדי תוכניות ובלי יותר מדי כסף. היא התוודעה אל מולועלם אייך, יהודי מאדיס אבבה שהיה אז בן 32 ומילא תפקיד בכיר במחלקת המכס האתיופית. הם נישאו זמן קצר אחרי שהכירו.

 

מיד אחרי החתונה שבה אייך ללימודים מהנקודה שבה הם נפסקו בעיר גונדר. "כשסיימתי את הקולג' בחשבונאות ובנקאות", היא משחזרת, "כבר היו לי שלושה ילדים וגם הייתי עקרת בית". בלינש עבדה במשרה מכובדת בבנק המרכזי של אתיופיה במשך כ- 20 שנים. "היו לנו חיים טובים באדיס אבבה", נזכרת אייך. "גרנו בבית יפה עם הרבה חדרים, והיתה לנו עוזרת שעזרה לי בהכל. 

 

בשנת 86', בזמן שאייך שהתה כמה חודשים בעיר המרפא דירה דאוה כדי להחלים מהתקף קשה של אסטמה, נשלחו שני ילדיה הגדולים עם קרובי משפחה לארץ ישראל. מה שגם לה לכאבים פיזיים ונפשיים שהתעצמו עם שלילת יציאתם לחו"ל באמצעות גזרות הממשל.

 

רק בנובמבר 91' הצליחה אייך לבוא לביקור בישראל, יחד עם בתה הקטנה שהיתה אז בת שנתיים. עד מהרה החליטה להישאר כאן לצמיתות לצד ילדיה, אבל ביקשה לפני כן לחזור לאתיופיה כדי להתפטר מהעבודה ולעלות בצורה מסודרת עם בעלה ושלוש בנותיהם. אלא שאחרי שש שנות פרידה הבנים שלה לא אוו לשוב ולהיפרד. אז החליטת בלינש להישאר, הבנות הגיעו כעבור חודשים אחדים והמשפחה, שהתרגלה לבית מידות באדיס אבבה, נאלצה עכשיו להסתפק בחדר וחצי במרכז הקליטה בקריית גת. "הרגשתי במרכז קליטה כאילו חזרתי לכפר", מספרת אייך. "המתגוררים היינו רק אתיופים והוותיקים ישבו במשרד". עוד בטרם מלאה שנה לעלייתה ובלי ששלטה בשפת הארץ הספיקה לרכוש דירה בקריית מלאכי.

 

אייך רשמה את בנותיה לבית ספר מקומי, אבל הן התקשו לקלוט את שפת הלימוד. "שכנה שלי סיפרה לי על מורה עם בית גדול שמחפשת עוזרת", היא מספרת. "הלכתי אליה וסיכמנו שאני אנקה לה את הבית פעמיים בשבוע ובתמורה היא תלמד את הבנות שלי עברית. אחרי חצי שנה הבנות שלי כבר ידעו עברית יותר טוב משאר הילדים בכיתות שלהן. הן באו אלי ואמרו לי 'אמא, את לא צריכה יותר לעבוד בניקיון'".

 

אבל אייך דווקא נאלצה להמשיך לעבוד ב"עבודה שחורה", כהגדרתה, כדי לפרנס בכבוד את חמשת ילדיה. היא מצאה עבודה כמנקה בבית ספר לבנות של חב"ד בקריית מלאכי. "בהתחלה התלמידות שאלו 'מה עושה הכושית הזאת בבית הספר שלנו?', אבל אני לא נעלבתי. הסברתי להן שכושית זה יפה וכך כתוב אפילו בתורה. אחר כך הן התרגלו אלי ומאוד אהבו אותי". במקביל המשיכה לנקות בבתים פרטיים בעיר וביישובי הסביבה. הירידה התלולה ברמת החיים לעומת מה שהורגלה לו באתיופיה לא שברה את רוחה. "איזו ברירה היתה לי? חייבים להתאמץ ולעבוד קשה בכדי לשנות, מניסיון בכיינות ורחמים עצמיים אינם דרך טובה להתמודדות".

 

ב-94' התחילה אייך לעבוד כמגשרת מטעם ארגון הג'וינט. "עבדתי עם עולים מאתיופיה ברמלה ובאשדוד", היא אומרת. "עזרתי להם להתמודד עם המעבר למגורי קבע. ובמקביל התחלתי את פעילויות ההתנדבות בקהילה בעמותה להגשמת החלום, (אותה נבחרה בלינש לנהל לפני כשלוש שנים( שוב כאישה הראשונה))  כעבור כמה שנים עברה לעבוד בקופת חולים בעיר מגוריה, שם היא מגשרת בין בני עדתה לבין הצוות הרפואי. עד היום היא עוסקת בכך ומשתכרת "יותר מקצבה של ביטוח לאומי". לאורך כל השנים נאלצה לעסוק במלאכות צדדיות כדי להשלים הכנסה. היא מכרה חפצי חן מאתיופיה, וגם המשיכה לעבוד בניקיון. למעשה נטשה את עבודות הניקיון רק לאחר שנבחרה למועצת העיר, לא מפאת עודף כסף כי אם בגלל מחסור בזמן שמוקדש כיום לטובת קידום נושאים החברתיים של העולים והתושבים בקרית מלאכי בכלל.

 

בשנת 2003 התאגדו האתיופים בקריית מלאכי ברשימה עצמאית "התקווה", ובבחירות המוניציפליות הרשימה האתיופית בקריית מלאכי זכתה להישג הטוב ביותר מכל הרשימות האחיות שלה - שני מנדטים, בלינש אייך ויאיו סולומון. והרבה בזכות האהדה וההערצה לה זוכה בלינש מבני הקהילה ומתושבים שאינם בני הקהילה שהתגייסו בכדי לעזור לה להפוך לאישה היחידה בקרית מלאכי שנבחרה למועצת העירייה.

 

לימים אהדה זו יחד עם עבודה אינטנסיבית שמתפרסמת באתר האינטרנט שלה (www.belaynesh.area.co.il) עזרו לה להיבחר ע"י רוב חברי המועצה כסגנית ראש העיר האתיופית הראשונה בישראל, ולכהן כחמישה חודשים במהלכם קידמה את הקמת האנדרטה לזכר הנופלים מסודן, הקמת מרכז קהילתי, וייזום פעילויות לקידום מעמד האישה והילד.

 

אייך חברה בעמותה ארצית של נשים אתיופיות ובמסגרת הקבוצה היא מקדמת אינטרסים של נשים בקהילה ומעודדת אותם לצאת לעבודה, להשתלב בחיי החברה, ולקחת חלק פעיל יותר בקביעת סדר היום בקהילה ומחוצה לה.

בנוסף היא משמשת כיו"ר פורום חברי המועצה האתיופים בישראל, כיו"ר מועצת הנשים, ויו"ר הועדה לקידום מעמד האישה והילד.

 

היא נשואה למולועלם אייך, העוסק ביבוא ויצוא בין ישראל לאתיופיה - תחום המצוי היום בפריחה, בנה הבכור של גדעון אייך, קצין בצבא קבע, סיים לא מזמן תואר שני בכלכלת עסקים באוניברסיטת בר-אילן, הבן השני, אבי לומד בקמרה אובסקורה, הבת הגדולה, גנט קצינה בצה"ל ובוגרת לוגיסטיקה וכלכלה ואילו שתי הבנות הצעירות, אחת בתיה (21) החלה את לימודיה בחינוך ותקשורת באוניברסיטת בן גוריון והשנייה תלמידת אולפנה, פעילות כמדריכות במסגרת תנועת הנוער "בני עקיבא".

 

בלינש גאה יותר מכל מצעירי העדה שבזכות כישוריהם היא נותנת שירות יעיל זמין ובשקיפות מלאה 24 שעות ביממה באמצעות אתר האינטרנט, שלדעת מקורביה הינו הטוב ביותר מבין כל האתרים של חברי כנסת וחברי המועצה בארץ.

 

בקרית מלאכי נהוג לומר כי "בלינש הביאה את בשורת האינטרנט" הדבר גורם לגאווה רבה בקרב צעירי הקהילה והתפעלות בקרב הוותיקים.

 

מומלץ לבקר באתר וללמוד על הקהילה על הצלחותיה וקשייה, ולהתרשם מעשייתה המרשימה של הגברת בלינש אייך שהיא אחת הנשים שמשמשות כדמות לחיקוי לא רק לבנות הקהילה אלא גם לאלו שאינן בנות הקהילה.

 

קישור לאתר : www.belaynesh.area.co.il

 

___________________

תגובות:                                               מעניין? שילחי לחברה   

 

כול הכבוד בליניש אייך

               עלי והצליחי אני מפרגן לך מאוד

טוב שאת משלי ד"ש חם לגואגא{נדאו מולה}  למשפחה שלך

               ממני ברוך שבתון

 

_________________________________________