פגישת מחזור 

מאת: מתי לוביאניקר

עוד מאת מתי:

המסע להודו

 

עוד ב"הדרך למעלה":

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

 

 האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

השבוע חזרתי במסע אל העבר: ילדי כיתה ח' של בית ספר יסודי בפרבר של העיר, התאספו שוב ל"ערב כיתה", תלמידים ומורה. העלנו זיכרונות ילדות, ספרנו קמטים וניסינו לזהות במבוגרים העומדים מולנו את אותם ילדים של אז.

 

חשבתי , מהי אותה הרגשה ורצון להתרפק בנוסטלגיה כך על העבר?

כי הוא מזכיר ילדות שעברה, שלא תחזור עוד,  נערות של דור אחר, דור התנועה, בית הספר היסודי והתיכון בפרבר כפרי של העיר, בדברים הפשוטים, ברכיבה על האופניים , בחולות הים, בערמות החברה משתזפים "בטן גב" בחוף הים בקיץ ובחצרות הבתים בימי שבת  של חורף.

האם גם אתם כמוני מוצאת עצמי אומרת לילדי מה שמאוד לא אהבתי לשמוע מהורי: "פעם היה כך וכך, ואצלנו זה היה אחרת, וכשהייתי בגילכם .... "

וכן אני שומעת את ילדי חוזרים בדיוק על מה שאני אמרתי כשהייתי בגילם עונה לאמירה המעצבנת של הורי: "טוב אז אצלנו זה אחרת! אנחנו דור אחר,   מתקדמים את יודעת..". או  שהם עונים לי בציניות "בסדר אתם הייתם יותר טובים, יותר חרוצים, יותר ערכיים..."

 

אז מה היה לנו אז ומה יש לנו היום?

רק חמישים שנה חלפו עברו להם אבל השינויים שקיבלנו במשך חיינו שינו אותנו את ילדינו ואת אורח חיינו:

נולדנו לתוך מדינה צעירה ומתהווה, לפני הטלוויזיה והרייטינג, האינטרנט, הווידיאו, התקליטורים והטלפונים הסלולרים, לפני הפקסימיליה, עדשות המגע , המצלמות הדיגיטליות, הגלולה, הראדר וכרטיסי האשראי, מדיח הכלים וה-4X4.

 

 אז... שחקנו ברחוב  תופסת ומחבואים חמור חדש קלאס וחבל, ג'ולות ומשחקי כדור, הלכנו לבקר הרבה חברים וחברות ודברנו אתם פנים מול פנים ולא ב"צ'טים מול מסך הלפ טופ".  מכות ותחרויות היו אחד מול השני או קבוצה מול קבוצה ולא משחקי סימולציה של ילד מול מסך.

 

התכנית בעלת הרייטינג הגבוה ביותר אז, (רייטינג - מושג שלא היה קיים אז),  שודרה כמובן ברדיו והייתה "פול טמפל" ובטלוויזיה הקרינו רק חדשות, סרטים תיעודיים, ומיקי מאוס.

 

השפה הייתה  יותר עברית, טוב אולי הייתה מתובלת גם במעט סלנג שמקורו באידיש או בערבית מדוברת ואולי גם סלנג שאומץ ממערכוני הגשש. הסלנג ממקורות האנגלית החל לתפוס די מהר את מקומו בשפת היום יום.

 

 אז כשהלכנו לספריה השאלנו שם ספרים וגם קראנו בהם כי פשוט לא הייתה דרך טובה מזו להעביר את הזמן... היום ספריה היא בד"כ "בלוקבסטר" או "עולם הוידיאו" ואם בתרבות פנאי עסקינן אז הלכנו לחוגי ספורט בבי"ס או ב"הפועל" היום אנחנו עושים ג'וגינג וספינינג ומנויים בקאנטרי קלאב כשאמרת מחשב התכוונת בעצם למחשבון שהחליף כבר בתיכון את סרגל החישוב, ופאלם היה תרגום אנגלי לכף יד או אולי התכוונו לכפות תמרים בחג סוכות. היום כל עולמך מרוכז בפאלם פילוט אז אפס ועשר היו ספרות, ולכל היותר ציוני מבחן. היום כל אחד שלא מצליח הוא אפס ועשר הוא בעצם מצב רוח או מישהו מצטיין במיוחד.

 

נכשל היה מי שקיבל פחות מ – 55 בבחינה ואולי גם נכשל בבחינות קבלה אחרות, בצבא או אולי לאוניברסיטה , אבל אף אחד לא הזכיר להם את זה חוץ מההורים והמורים אולי, וגם זה רק כדי לדרבן אותם לפעם הבאה.

בתרבות הרייטינג של היום מי  שנכשל פעם  אחת או יותר בבחינות, או בבחירות או אפילו  במשחקי מחשב נקרא לוזר.

 

כשאמרו לי פעם בתוך משפט: למה מי מת?  זה בגלל שכנראה ידעתי על מישהו שהלך לעולמו  ואחרים אולי לא שמעו והיום אם מישהו שאל אותי אותה שאלה אז כנראה  משהו לא בסדר איתי או בתגובה שלי..

בעבר תמיד כשראיתי אנשים כבדים אמרתי לעצמי  לעזאזל מה עם הדייטה שלהם?

והיום כשמישהו משוחח  על עסקים עם "אנשים כבדים" כנראה הולכת להיסגר פה עסקה כלכלית רצינית...

 

כשחזרתי מבית ספר יסודי אימא שלי תמיד שאלה אותי אם אכלתי אותה – את הארוחה שהכינה לי- אני כמובן אשאל את הבן שלי אם אכל אותה רק אם חזר מבית ספר עם איזה עונש מהמורה או אולי מישהו סידר אותו "בגדול" בעצם "בענק" .

 

בשיעורי "דקדוק עברי" למדנו שכל הפעלים  גנב דלק שרף חלה ומת הם  פעלים בעלי קונוטציה ממש שלילית, כי מי שנתקל אז בגניבה, בדליקה, בשריפה, מחלה או מוות  "לא עלינו" הרי שגורלו לא שפר עליו אם כ"כ הרבה צרות התרגשו ובאו עליו, אלא שהיום כנראה המצב השתנה  והפעלים הללו התגלגלו והפכו לפעלים מאוד חיוביים, כי מי שהוא מגניב, דלוקים עליו או שרופים עליה, חולים על מה שהיא עושה ומתים על איך שהיא נראית אז מצבה מצוין, כי ממש אבל ממש אוהבים אותה!

 

חוץ מזה אם כל כך מתים עליהם אז היא ודאי  פצצה   והוא פיגוז  ואלה לא מילים המתארות את המצב בגבול הצפון או בקרית שמונה.

 

כשהמורה אמרה לנו שאנחנו מבזבזים את זמן השיעור בהפרעות וחבל על הזמן שלנו שמתבזבז על שטויות הבנו שאנחנו צריכים לשתוק וללמוד היום  זה "הפוך על הפוך" כי חבל"ז  זה ממש סוף הדרך!

 

לא, לא  הגענו לסוף דרכנו, עדין יש תקווה כאילו כי גם אנחנו במרוץ הזה של החיים,  ואם עוצרים רגע וחושבים: לאן לכל הרוחות אני רצה? אז יש מי שגם ת/יתפוס לו איזה  שנטי במזרח, כן בעקבות הילדים והנה אנחנו  בדיוק כמו הורינו  כמו מי שלא רצינו להיות וכעת אנחנו בשמחה גדולה כמוהם רק קצת מתרפקים על העבר.                                                                      

 

                           שילחי לנו תגובה                           מעניין? שילחי לחברה
 

 

 

______________________________________________