משפחות מחנה - נשים בשואה

מאת: יהודית בובר אגסי

מתוך כנס: נשים ומשפחה בשואה - הבט מגדרי

Women and Family in the Holocaust – a Gender Perspective

 

עוד בנושא זה:

"הסאונה"

איך גיליתי קצת אור בפולין

 

עוד ב"הדרך למעלה:

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

 

תפקיד קשרי הקבוצות-הקטנות או "משפחות המחנה" עבור האסירות היהודיות במחנה הריכוז הנאצי היחיד לנשים בלבד

 

בבואנו לתאר את הקבוצות הקטנות בהן עוסק מאמר זה, חיוני לדון תחילה בשאלה מדוע היה ארגון חברתי כה מועט בקרב האסירות היהודיות של רוונסבריק.

איזה סוג של ארגון חברתי יכלו אסירות מחנה ריכוז בכלל לערוך? יש לזכור כי ה- SS ניסה לעקור מן השורש לא רק כל יוזמה לארגון חברתי בין האסירות, אלא גם קשרי ידידות פשוטים ביניהן. האסירות נועדו להיות מספרים חסרי שם, ולהישלט על-ידי ההיררכיה העוינת של חברי ה-SS – אלה שאנשי ה-SS מינו ואימנו או אלה שהיו תחת סמכות ה-SS. לפי חוקי המחנה ניתן היה בהינף יד לשנות את צריפי הדיור או את מקום העבודה של כל אסירה, להחליט להעבירן למחנה אחר, לשלוח אותן ל-“Strafblock” (צריף העונשין) או ל"בונקר" (הצינוק), להענישן על ידי מלקות-שוט ואפילו ב"סלקציה" למוות באושוויץ או מאוחר יותר בתא הגז של רוונסבריק עצמו.

על מנת להשליט סדר ומשמעת, הנהיגו ה-SS בשיטה של מעין ניהול-עצמי של האסירות“Häftlingsselbstverwaltung”)), בה מינו את האסירות לתפקידי “Stubenälteste” (מנהיגת החדר), “Blockälteste” (מנהיגת הצריף) וכן “Lagerläuferin” (שליחת מחנה). בדרך כלל בעלות תפקידים אלה, ה-“Funktionshäftlinge”, לא השתייכו לקבוצה אותה הנהיגו.

ברוונסבריק ידוע לנו רק על תקופה אחת, בין 1940-1941, כאשר כל או כמעט כל האסירות היהודיות, כ-1000, חיו בצריף אחד ו הייתה להן Blockälteste יהודיה יוצאת מן הכלל (אולגה בנריו). רק במשך תקופה זו התקיימו פעילויות תרבותיות וחינוכיות בהן השתתפה כל קבוצת האסירות היהודיות. מטרת ה-SS הייתה לשחד את ה-"Funktionshäftlinge" על ידי שיפורים קטנים בתנאי חייהן, במגוריהן ובלבושן, וכן על-ידי מתן מרחב תנועה מסוים בתוך המחנה, כך שיוכלו לאכוף בנאמנות את מדיניות ה-SS להתעלם מהאינטרסים של האסירות שתחת סמכותן. כל גילוי כי הופרה פקודה של ה-SS על-ידי ה-"Funktionshäftlinge" הוביל להענשתן בחומרה. שיטה נוספת של מניעת ניסיונותיהן של האסירות להתארגן הייתה רשת של מלשינות[i].

בכל-זאת, כידוע לנו, מספר קטגוריות של אסירות לא-יהודיות יצרו ארגונים אפקטיביים ביותר שהקיפו את כלל הקבוצה. האסירות ה"פוליטיות" הגרמניות לא רק היו חברות בארגון כזה, אלא גם הנהיגו בו שלטון, בעיקר של קומוניסטיות, שאכף את החלטותיו על ידי משמעת קפדנית שכללה אפילו נידוי של אסירות שלא קיבלו את פקודות הארגון או שלא היו אהודות על ידי האסירות האחרות.

 בעזרת התארגנות קפדנית, הקבוצה ה"פוליטית" הגרמנית הייתה בהחלט אפקטיבית בביסוס תנאי דיור ותזונה עבור חברותיה, אשר היו משופרים במידת-מה. הנהגת הקבוצה החליטה על דרך ומידת העזרה והתמיכה שהגישו לחברות בקבוצות אחרות לפי שיפוטן לגבי "ערכן" היחסי של קבוצות אלה. ברור כי הן החשיבו את הקומוניסטיות ואסירות שמאלניות אחרות מלאומים שונים, יחד עם כל האסירות מברית-המועצות, כחברות ובנות-ברית טבעיות שלהן. חברות רבות בקבוצת האסירות הגרמניות ה"פוליטיות" היו כבר אסירות וותיקות (מאסר של שנים רבות) וכך היה להן סיכוי לצבור עמדות וכוח. באופן טבעי לא היו לאסירות אלה קשיי שפה ותקשורת עם שלטונות המחנה.

בעוד שהקומוניסטיות הגרמניות היו מורגלות למשמעת המרכזית הנוקשה הקרויה במפלגה "צנטרליזם דמוקרטי", עדות-יהווה (“Bibelforscherinnen”) ביססו את ארגון הקבוצה במחנה על המשך דרך החיים המושתתת על משמעת קפדנית ביותר לה היו רגילות בחיי הכת. דרך חיים זו מנעה כל מריבה על המזון המועט, גניבה, רשלנות או הזנחה של חובות העבודה. עם זאת, העובדה שהן החשיבו עצמן בתור "עם הבחירה" שמחובתו לבכר מות קדושים על פני בגידה, אפילו פורמאלית, בכת – הגבילה את קשריהן עם קבוצות אחרות לפעולות מיסיונריות בלבד, וגרמה להן להקריב את חיי חברותיהן החולות האנושות שיכלו להינצל על ידי חתימה על הצהרה רשמית של עזיבת הכת. פירושים שונים של כתבי הקודש גרמו לקרע בין אלה שדרשו יותר או פחות סירוב עיקש לבצע עבודות שנחשבו כתומכות במאמץ המלחמתי, ולבסוף לשליחתה של קבוצה של "קיצוניות" מתוכן – תחילה לאושוויץ, ולאחר מכן חזרה לרוונסבריק – לשם הוצאה להורג.

קבוצת אסירות הצבא האדום הרשימו את האסירות האחרות במשמעת כאילו-צבאית שהנהיגו, ועל ידי סירובן הקולקטיבי לבצע כל עבודה עבור שלטונות המחנה.

אולי הארגון האפקטיבי ביותר מבין כל קבוצות הלאום במחנה היה זה של הפולניות, אשר תועד בשני ספרים[ii]. מראשית ימי הגעתן של אסירות פוליטיות פולניות בשנת 1942, היוזמה לארגונן הפנימי הגיעה מתנועת ההתנגדות הקתולית הפולנית, שמרכזה הפעיל ביותר היה שבע הקבוצות מתנועת הצופים הקתולית (Murów) וארגון "ידידי הצופים"[iii] . עוצמתן העיקרית של קבוצות אלה נבעה מאידיאולוגיה ודרך חיים דתית ופטריוטית. הן ארגנו פעילויות חינוכיות באופן סדיר לשם הכנת הבחורות הצעירות לבחינות הגמר, וכן תפילות וטקסים דתיים. בשלבים מאוחרים יותר של המחנה, לאחר שמספר רב של פולניות מהמחתרת השמאלנית הסוציאליסטית/קומוניסטית הגיעו למחנה, הן אף הצליחו לארגן מצע משותף עמן.

על ידי כניסה למקומות העבודה החשובים ביותר, הן הצליחו להשיג כמות מספקת של מזון וביגוד בכדי להציל רבות מחברות הקבוצה החלשות יותר, ובעיקר את ה-“Kaninchen” (שפני הניסוי) – האסירות הפוליטיות הפולניות שעברו ניתוחים מזוויעים של השתלת עצמות ברגליהן. על אף האיסור החמור, הן ייסדו תכתובת ענפה עם משפחות האסירות בפולין. הן אף יצרו קשר עם ארגון הצלב האדום הבינלאומי בשוויץ בתיווכם של אסירי מלחמה פולניים שהיו בקרבת מקומות העבודה של כמה מהן, ואפילו הצליחו ליידע את רשת ה-BBC אודות ה-"סלקציה" של קבוצה גדולה של אסירות זקנות ו/או חולות למשלוח למחנות המוות מיידנק ואושוויץ[iv]. הן הצליחו להחביא ולהציל את ה-" Kaninchen" מהוצאה להורג, אך לא הצליחו למנוע את הריגתן של יותר מאשר 160 מחברותיהן שנידונו למוות כבר בבתי הכלא בפולין[v].

יתכן כי הפעילות הקבוצתית המדהימה ביותר בקרב הארגונים הפולניים הייתה גניבת העותקים של מאות רשימות ההגעה מהמתפרה (“Massar Nähstube”), ביוזמתה של Ursula Winska, אריזתם בתוך 70 חבילות קטנות שהוצאו תחת בגדיהן של אסירות פולניות (רובן שוחררו ברכבת האחרונה של "מבצע ברנדוט") – כשהמטרה המוצהרת הייתה "ליידע את העולם על מה שקרה"[vi] .

קבוצה פולנית זו, שהייתה מאורגנת ביותר, הורכבה כמעט בלעדית מנשים ונערות צעירות אשר נאסרו בשל פעולות התנגדות פוליטיות, ואשר על כן היו בעלות מניעים אידיאולוגיים. לעומת זאת, רוונסבריק כללה גם אלפי אסירות פולניות שהגיעו כמפונות "אזרחיות", גם רבות אחרות אשר עבדו בגרמניה כעובדות-זרות (אם מרצון ואם מכפייה) ואשר הואשמו בעבירה כלשהי ונאסרו.

אף לקבוצות האוסטריות, הצ'כיות, הצרפתיות והנורבגיות, שכללו בעיקר אסירות על רקע פעולות התנגדות, היה ארגון קבוצתי מפותח ומנהיגיה כולן (או לפחות מרביתן) לא היו קומוניסטיות. המשך....


[i] Buber-Neumann, Margarete, Als Gefangene bei Stalin und Hitler, Munich 2002, p. 295

[ii] Wanda Kiedrzyńska, Ravensbrück, kobiecy obóz koncentracyjny, Warszawa, Książka i Wiedza, 1961; a full length German translation, Die Werte siegten, in the Ravensbrück archive, and Ursula Wińska, Zwiciężyły wartosci: Wspomneinea z Ravensbrück.: Wyd 1. Gdansk: Wydawn. Morskie, 1985.

Wanda Kiedrzyńska, op. cit., pp. 233-234 [iii]

Wanda Kiedrzyńska, op. cit., p. 234 [iv]

Wanda Kiedrzyńska, op. cit., p. 150 [v]

Wanda Kiedrzyńska, op. cit., pp. 7-8[vi]

 

   תגובות של גולשות: שילחי לחברה                     כיתבי אלינו
 

שלום,
קראתי רק עכשיו את המאמר על רוונסבריק. אימי הגיעה לשם בינואר 45 מאושוויץ. מוצאה מברהובו, הונגריה (צ'כיה לשעבר). שמה היה מגדה קליין. אולי מישהו הכיר אותה משם? אשמח לשמוע!
ניתן לכתוב אלי למייל: mburrack@gmail.com.
בתודה, מירי (אפריל, 2010)

____________________________________________