החיים על פי טל

ב. החלטה אמיצה או במילים אחרות איך מתפטרים בלי להפיל את השמיים

מאת: טל גולדרט

 

עוד:

א. חשבון נפש

 

בכי של תינוק - לא מה שחשבת

איך הוא לומד לבחור?

תרומת המשחק להתפתחות הילד

אמא טובה יותר

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

הפרק הקודם: חשבון נפש

מחשבות כפירה באות בדרך כלל בלילה. פתאום יש לך זמן לעצמך, לחשוב, לחלום...

 

כשבן זוגי ישן לצידי, דמיינתי כיצד אני מוותרת בגבורה על הקריירה המופלאה שלי, והופכת לאמא במשרה מלאה. כמובן שתאור המשרה לא כלל נקיונות, כביסות, ושאר מטלות. אני אהיה אמא אחרת. לבושה ומטופחת, רגועה תמיד, ומחכה לילדי היקרים עם שובם ממוסדות החינוך בחיוך על השפתיים ואוכל מהביל בסירים.

 

בבוקר העזתי לשתף אותו בהגיגי. "אין סיכוי שנצליח לחיות ממשכורת אחת" הוא אמר, ויצא לעבודה, לפרנס את שלל ילדיו ואשתו טעונת ההורמונים.

אחרי שכולם הלכו ושרון נרדם (מלאך שכזה, אז הוא עוד ישן הרבה...) ישבתי לי עם דף ועפרון וניסיתי לחשב כמה זה עולה לנו.

 

למרבה החרדה גיליתי, שעם שלושה ילדים, עוזרת, והוצאות דלק לעבודה וחזרה אני משלמת לכל כך הרבה אנשים על מנת לצאת לעבודה, ונשארת בסוף החודש עם כ- 1000 שקל בחשבון...

 

חישבתי שוב ושוב, על מנת להיות בטוחה. הוא כלכלן, הבעל שלי, וכל טעות עלולה להיות קטלנית.

 

אז כן, כדי לצאת לעבוד אנחנו משלמות למעון, לצהרון, לעוזרת, לתחנת הדלק, ובכלל, כולם חוץ מאיתנו מרוויחים.

 

בערב קבעתי לנו "ישיבת סגל". אני והוא, כוס קפה, והדף. כמו תמיד, כשנכנס לי ג'וק לראש, קשה מאוד להוציא אותו, ורק איומי הררי הכביסה זעזעו במעט את בטחוני. לאחר שהחלטתי ביני לביני שאכבס רק בימים קבועים ולא כל יום (החלטה שהחזיקה מעמד בערך חודשיים, דרך אגב), הזעקתי את הורי למטבחון. עוד כוס קפה, התייעצות וקצת דמעות, וזהו, בעצם החלטתי. אני יוצאת לחופשי...

 

השלב הבא היה להודיע לבוס שלי, שכל מה שמחכה על שולחנו לטיפולי יכול להמשיך לחכות... מצויידת בתינוק במנשא ובמיטב קילוגרמי העודפים נסעתי למפעל, והתיישבתי בחדרו.

 

כן, הוא היה מופתע.

לא, הוא לא יודע מה יעשה עכשיו.

לא, הוא לא יודיע לקבוצה שניהלתי שאני נוטשת, זו המשימה שלי.

כן, למעשה הוא יכול להבין אותי, כי גם אישתו לא עובדת.

ואתם יודעים מה? לא, השמים לא נפלו.

במפעל התגובות נחלקו לשתיים –

כאלו שהסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח: "מה, בתקופה כזו לעזוב מקום עבודה? מה? אין לך הצעה אחרת? כל זה כדי לשבת בבית?"

וכאלו שהסתכלו בעיניים כלות ואמרו: "הלוואי והיה לי את האומץ לעשות מה שאת עושה..."

 

בכל אופן, נחושה בהחלטתי, יצאתי את משרדי משאבי אנוש במפעל אחרי שסיימתי טופס טיולים, הפקדתי את תג הזיהוי בלובי, וצעדתי אל השמש, שבועיים לפני חופשת הפסח הראשונה שבה לא היה צורך למצוא סידור לילדים...

 

הגעתי הביתה, ופתחתי את הדלת. הממלכה שלי. רק שלי. הכלים שלי, הכביסה שלי, הטיטולים שלי... הכנתי לי כוס קפה וישבתי לראות איך משפצים בתים ב BBC.

 

הפרק הבא...

____________________ 

טל גולדרט, 36, פליטת היי טק שהתאהבה מחדש באומנות ויצירה, ופתחה פרק חדש בחיים, נשואה ואמא לשלושה (ועוד אחת בדרך).

האתר של טל:  FUNטזיה, מרכזי יצירה ופנאי
www.FUNtasia.co.il

 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                     מעניין? שילחי לחברה   

 

תגובה:

ירבו כמותך בישראל. ניב

תגובה:

גם אני ישבתי שבע שנים בבית וגידלתי את שני ילדי הראשונים. זה היה לפני שנים רבות.
כשחזרתי לעבודה חסרו לי מאוד שבע השנים הללו: בניסיון, בוותק ובבטחון העצמי. בילד
השלישי חזרתי מיד לאחר חופשת הלידה. עד היום אני לא בטוחה מה יותר טוב...
בכל אופן, מאחלת לך הצלחה במה שאת עוסקת כיום והרבה כוחות לעמוד מול כל המסתכלים
עליך בעין עקומה. יונה.

 

_______________________________________