|
|
|
|
"מענה רך ישיב חימה" על תוקפנות של ילדים בגיל הרך
מאת: אסתר קבלסון, M.A בהיבטים פסיכולוגיים בהקשרים חינוכיים
|
|
|
ן
עוד: |
המשך המאמר על תוקפנות של ילדים בתכנית ההתערבות למניעת אלימות ולשיוויון בין המינים (גולדהירש, א.& כנעני, ל. 1999) מובאים עקרונות התערבות כלליים למניעה ולהתמודדות עם גילויי אלימות בקרב ילדים. עקרונות אלה כוללים דאגה לאווירה סביבתית מתאימה ודרכי תגובה מומלצים ההכרחיים לפתרון הבעיה תוך שמירה על כבוד הילד הפוגע.
עקרונות התערבות כלליים למניעה ולהתמודדות עם התפרצות תוקפנית אצל ילדים:
ילדים בגיה"ר רגישים מאד וקולטים מצבי מתח וקונפליקט בסביבתם. סכסוכים ודפוסי תקשורת עוינים באווירה הכללית של הגן (למשל: מתחים בין הגננת לסייעת), עלולים להעלות אצל חלקם את רמת החרדה ולהובילם להתנהגות תוקפנית ללא סיבה הנראית לעין. יש לדאוג ככל שניתן לאווירה נינוחה ורגועה בחיי היום יום בגן.
הבנת הגורמים הנ"ל להתפרצות אלימה אצל ילדים יכולה למנוע אותן או להפחית את עוצמתן.
סיכום בידי ההורים, וגם בידי המחנכת לגיל הרך האפשרות לנקוט בפעולות שונות ומגוונות כדי למגר את האלימות בבית ובגן. תכנית ההתערבות למניעת התוקפנות והפחתתה כוללת פיתוח מודעות המחנכת לעמדותיה האישיות כלפי ביטויי התוקפנות של הילדים ולדרכים הרצויות לפתרון קונפליקטים. הכשרת המחנכת לגיה"ר היא חיונית ומצריכה ממנה למידה של הגורמים לתופעת התוקפנות ושל השפעותיה ההתפתחותיות. למידה זו תחשוף אותה לדרכי התמודדות מומלצים עם בעיות התנהגות.
גילויי אלימות והתפרצויות זעם בקרב ילדים אינם מצב נתון ואין להשלים איתו. יש לגלות עניין בפתרון קונפליקטים בין הילדים ולהפגין אמפטיה ורגישות בטיפול. לעיתים יידרש ויתור על התקדמות בחומר הלימודים על מנת ליישב סכסוכים בין ילדים ואין בכך "איבוד זמן לימוד יקר". על מנת להשיג את מטרת העל (מניעת האלימות) המחנכים יצטרכו להפעיל תוכניות התמודדות עקביות ובהופעת גילויי תוקפנות, המחייבות טיפול נקודתי, יש לשתף את ההורים וגורמים קהילתיים נוספים.
ביבליוגרפיה:
Dubas, J.S. & Lynch, K.B. & Galano, J. (1998). Preschool Substance Abuse and Violence Prevention Project, Baywood Publishing Co., Inc.
Flannery, D. J. (1998). Improving School Violence Prevention Programs through Meaning Evaluation. Eric Clearinghouse on Urban Education, New York, NY, 6p.
Hethrington, E. & Parker, R. (1986). Child Psychology. Mc Graw Hill.
Thomas, A. & Ches, S. (1984). Genesis and Evolution of behavior disorders: From infancy to early adult life. American Journal Of Psychiatry, 141, 1-9.
אהרוני, מ. (1993). קביעות ובלבול בהתנהגות תינוקות כמנבאים בעיות חברתיות בגן. הורים וילדים, 70, 8.
גולדהירש, א. (1998). התנהגות תוקפנית וביטויי זעם של ילדים בגן. הד הגן, 62, 433-441. לוין, ג. (1997). עצמאות ואלימות. הד הגן, ס"ב, 124-119. לוין, ג. (2000). המאבק נגד אלימות. הד הגן, 64 (3), 18-29.
קלודי, ט. (1995). ביטוי תוקפנות אצל ילדים ומתבגרים. הד הגן, תשרי תש"ס, שנה ס"ב, חוברת א'.
כצנלסון, ע. (1980). על תוקפנות של ילדים, אגרת לחינוך, 61, 32-39.
כצנלסון, ע. (1987). התרבות הישראלית כנראה מעודדת תוקפנות, אורים להורים, כ"ה (11), 16-17.
עמית, ח. (1978). מדוע מתנהגים ילדים באלימות. אורים להורים, כ"ו (3), 3-2.
שניר, ד. (1979). השפעת אימון קוגנטיבי בפתרון בעיות בין אישיות, על הסתגלות חברתית של ילדי גן תוקפניים, חוות דעת (10), 30-37.
________________________ אסתר קבלסון היא M.A בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים בהקשרים חינוכיים. עוסקת ומתמחה בהוראה לגיל הרך. קישורים למאמרים נוספים של הכותבת: ____________________ תגובות: כיתבי לנו מעניין? שילחי לחברה |
|
|
|
|
|
|
