אמא טובה יותר

מאת: אסתר קבלסון, M.A   בהיבטים פסיכולוגיים בהקשרים חינוכיים

 

עוד:

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

 התרומה הגדולה של הפמיניזם היא פיתוח מודעות כוללת של האישה והגבר באשר לזכויותיה, מעמדה והכרה ביכולותיה השוויוניות של האישה.  מודעות זו דוחפת נשים רבות לעבודה קשה של הוכחה (עצמית בעיקר) כי הן טובות וחזקות דיין לעמוד בנטל שגברים לא היו מצליחים לשאת בו.  נשים מצליחות לנהל את הבית והמשפחה בנוסף לעבודתן.  הן מתפקדות כאמהות, כנשים, כחברות וכבנות להוריהן המזדקנים.  כל אישה המודעת היטב לכישרונותיה הברוכים פועלת כדי להגשים ("להוכיח") את עצמה בדרכה.  

 

הגשמה עצמית מפורשת אחרת מאישה לאישה ואני בחרתי לכתוב אותה כפי שהיא מתפרשת בעיניי.  הגשמה זו היא מימוש פוטנציאל מרבי, כל אישה בתחום ההתמחות שלה, תוך שמירה על תפקוד טוב ומעלה כאישה וכאם.  "הגשמה" נקראת כך, ולא במקרה, כי היא דורשת המצאות גשמית (פיזית, גופנית) של האישה באותה הפעולה, מה שבאופן טבעי גוזל מכוחה, מרצה ומזמן נוכחותה בבית.  ידיעה זו נסלחת על ידי 'מביני דבר' משום שהתפיסה הרווחת היא כי אישה כזו שתגשים את עצמה, תרווה סיפוק ונחת עצמי ואלו יקרינו על הסובבים אותה ויצרו מעגל של העשרה ורוויה הדדית שכולם יפיקו ממנה תועלת.  על פי תפיסה זו אישה שמקדמת את עצמה עושה כן במקביל גם עבור ילדיה ותתפקד כאמא טובה יותר.  האמנם?

 

לא נעים להודות כי כל פעילותנו המשפחתית (ארוחות ערב, בילוי בגני השעשועים), המקצועית (ישיבות צוות, השתלמויות, אסיפות הורים) והאישית (פעילות גופנית, חוגים, השתתפות בועדות חשיבה למיניהם) נעשות על פי רוב באופן אוטומטי ובאפיסת כוחות תוך מעבר חד מפעילות אחת לשנייה בידיעה שזה "טוב וחשוב לעשות".  אולם בפועל כולן נעדרות מחשבה מעמיקה באשר לחשיבותן ותרומתן האמיתית לאישה, למשפחה ולילדים.  המאמץ הפיזי והרוחני שנדרש מהאישה להשתתף בכל כך הרבה פעילויות הוא עצום, ולא אחת קורה, כי במרוץ השבועות החולפים מתעוררת בכל אישה 'פעילה' כזו, תחושה של עבודה סזיפית קשה ומיותרת, הרגשה של דריכה במקום, חוסר הישגיות וחוסר סיפוק עצמי. אם כל אישה תקדיש מעט מזמנה למחשבה על הגודש והעומס שבפעילות ובעשייה שלה למען קידומה האישי היא תסיק כי אלה בהכרח באים "על חשבון" ילדיה ובן זוגה.  

 

הגשמה עצמית והעצמה אישית הן ביטוי לקידום אישי של אישה (ושל גבר),  שתצליח להתקדם ביחד עם בני ביתה ולא לבדה, עם עצמה.  כל התקדמות אישית צריכה להיות חיובית גם עבור המשפחה.  היא יכולה להתקיים ללא נפגעים בשטח ולעולם תגדע אם יהיו כאלה.  אין במאמר זה קריאה נסתרת, כי אם גלויה, לחדול מפעילות עודפת של קידום (ודאגה) לעצמי אם זו פוגעת בילדים היקרים לנו מכל.  כדאי להיות כנים עם עצמנו, לפקוח עיניים באומץ ולראות שמא פעילות זו נובעת מאהבה עצמית עודפת והאם מישהו מבני הבית משלם עליה את המחיר. 

 

הילדים זקוקים לאהבתנו מעבר לסיפוק צורכיהם הבסיסיים (רישום והסעה לחוגים אינה אהבה ישירה מספקת) ויש להימצא שם עבורם למען עצמנו ולמען קידומנו האישי.  נדמה כי דברים אלו סותרים את החתירה לקידום עצמי משום שהילדים עשויים להיתפס כמי שגוזלים זמן יקר מפעילותנו למען עצמנו.  אולם, מטרת כל הכתוב להלן היא להציע כי ההיפך הגמור הוא הנכון.   קידום עצמי הוא אפשרי ויעשה טוב יותר אם קודם נקדיש זמן (שעות, דקות, ושניות) ומחשבה ("מה עשיתי היום למען ילדי") לילדים.

  

טענתי מבוססת על שלוש הבנות עיקריות שבלעדיהן אין קידום חיובי אפשרי לאישה ולילדיה (חלק מהבנות אלה חלות גם על האב אף כי לא נכתבו במקרה זה עבורו). הראשונה היא ההבנה כי אמא צריכה להימצא, גשמית ורוחנית, זמן רב ככל האפשר עם ילדיה.  קביעה זו מחזקת את ביטול המונח "זמן איכות" ומבקשת להאיר את עיני האמהות באשר לחשיבות הימצאותן האמיתית עם ילדיהן.  השניה, שאמהות חייבות בלימוד ילדיהן בדרכים השונות מהנעשה במסגרת חינוכית מקובלת וזאת ע"י בילוי משותף איתם והימצאות אמיתית בחברתם.  המצאות אמיתית היא זו שמתקיימת בה אינטראקציה אפקטיבית בין האם לילדיה, מה שיביא להתקרבות ולתפוקה הדדית.  ושלישית, קידום הילד קודם לקידום האם והיא תעשה כל שביכולתה לאפשר זאת.   רק כשצורכי הילד מסופקים כראוי תוכל היא להתפנות לעיסוקיה בנחת ובידיעה שילדיה "מסודרים".

 

אמהות אומרות (מי בפה מלא ומי במלמול) משפטים רבים (ברצינות או בחיוך מבויש) שמתקבלים בסלחנות עצמית וחברתית בגלל עיסוקן הדורשני, ואלו נאמרים בכנות רבה אך תמיד בחצאי אמיתות: "לבן שלי לא אכפת שאני באה מאוחר. הוא יודע שלאמא עבודה חשובה ואין לה זמן לקרוא סיפור"; "אצלנו סבא וסבתא הם כמו הורים לכל דבר והילדים מקבלים את זה"; "בתי גאה בי על עיסוקיי ולא אכפת לה שאינני משחקת איתה בגן"; "בזמן הקצר שיש לי בערב אנחנו משלימים את החסר", ועוד. 

 

למען הסר ספק, אמא היא אמא ואין לה תחליף.  כדאי ומומלץ להתפנות למען הילד היום ולא "כשיגדל". אין ילד שמבין ומקבל מצב שבו להורה יש עיסוק חשוב ממנו.  הילד צריך ליווי, לימוד והכוונה הן בגיל הרך והן בבגרות.  המצאות האם ליד ילדה חיונית ליצירת תחושת ביטחון ואהבה שיהוו מאוחר יותר תנאי בסיסי לפיתוח חברתי, רגשי והכרתי.   המצאות אמיתית של האם עם הילד תחזק את שניהם, תגרום להם לסיפוק ולהפריה הדדית ועשויה במקרים מסוימים להביא להעצמה אישית משותפת של הילד ושל האישה, אמו.

 

ומה עכשיו? תנו יד לילדיכן וצאו לטיול בטבע.   

________________________

אסתר קבלסון היא M.A   בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים בהקשרים חינוכיים

התכנית לחקר התפתחות האדם בטווח החיים, אוניברסיטת חיפה.  מתמחה בחינוך לגיל הרך.
 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                     מעניין? שילחי לחברה   

 
תגובה:

לאסתר קבלסון שלום רב

שמי שרית,אינני אמא עדיין אך אני באמת סבורה שאי אפשר לחשוב רק על סיפוק צרכי הילד לפני אלו של האם. אם לא מאושרת שמקדישה חייה רק למען אושר ילדיה איננה אשה מסופקת. אמא שלי, אשה  נפלאה אך לא ממומשת וכתוצאה מכך  די מתוסכלת, משפיעה כך על כל המשפחה! איזה מין מסר זה?...חבל
שרית

תשובה של כותבת המאמר:

לשרית,  מה שאני כתבתי ומה שהובן על ידך אינם אחד. קל לטעות ולראות בכתוב מסר נושן של הדור הקודם אך לא כך הדבר. מעבר למסר הכללי של המאמר קיימת הסכמה כי התקדמות אישית רצויה וחשובה אך לא בכל תנאי.
ראי בכתוב קריאה קטנה להתחשבות בבני הבית. זה הכל.
שלך,
אסתר

תגובה:

לאסתר היקרה, רציתי לאמר לך שעשית לי צמרמורת כאשר קראתי את המאמר שלך
אני אם חד-הורית לילדה בת 4 וחודשיים ולא פעם אמרתי בגלוי ובנסתר (בליבי) כמה
הייתי רוצה להתעסק בפעילויות האישיות שלי ולא כל הזמן להיות עם ביתי, אך אחרי שקראתי
את המאמר זה כל כך לא פייר לחשוב כך הרי אני אמורה להינות מכל רגע עם ביתי
זה הזמן להקדיש לה הרי כאשר תגדל פחות תזדקק לי ולכן אני מהיום משנה את הגישה שלי בגללך !!!!
מאת מ.

תגובה:

שלום אסתר יקרה
שמי אסתי ורציתי לומר לך כי הולך וקרב "יום האם" ותמיד מחדש ,יום שכזה מרגש אותי במיוחד משום שכאשר הייתי קטנה גדלתי במשפחות אומנה ובקיבוצים. ותמיד תמיד קנאתי בילדים שיש להם אמא.  אמי היתה חולה ומעולם לא נישקה אותי ומעולם לא חיבקה אותי היא תמיד נתנה לי הרגשה שאני דבר מיותר בעולם (כאשר הייתי מגיעה אליה לחופשות) .  ולכן אין לך מושג כמה נעים היה לי לקרוא את הדברים החכמים שכתבת משום שכל מילה שכתבת היא בסלע..
ועכשיו לכבוד "יום האם" אכתוב משהו מעניין שכתבה לי ילדתי לכבוד יום האם בשנת 2002 .
אמא  -  אין מילים שיוכלו לתאר מה אני חשה. אני רוצה להודות לך על כל יום שעובר, על כל יום שאת עומדת לצידי, בכל מצב, תומכת בי בכל צורה אפשרית, ללא תנאים וללא גבולות במשך 19 שנים תמימות את אוחזת בידי ומלווה אותי לכל מקום אשר יפנו פניי.  19 חורפים בהם חיממת את ליבי וגופי , ספגת את הגשם שהזילו ענני נפשי וכיוונת אותי אל האביב והפריחה שאליהם ייחלתי והגעתי אך ורק בזכותך אמא מדהימה ואחת ויחידה שלי.  19 קייצים בהם שילהבת אותי והובלת אותי אל מחוז חפצי, שמחת בכל רגע שחייכתי ונשאת אותי עימך אל פיסגת שאיפותיי, אל חלומותיי הדימיוניים ביותר, והענקת לי במלוא מובן המילה: ח י י ם  מלאי אהבה תיקווה ואמון.  אני מעריכה ומוקירה אותך אימי יקירתי, הרבה מעבר למה שנדמה לך את לי ותמיד תהיי מודל להערצה וחיקוי.  מוקדש לך עם כל אהבתי   שלך נועה.  את הרבה יותר מאמא.
 
ומאחר וציינתי שאני לא קיבלתי במתנה אמא רציתי להיות אחרת
בברכה והערכה אסתי אתגר ערד

תגובה:

אסתר שלום,

אני קוראת את המאמר שלך ופשוט בהלם זה כאילו שנכנסת לראש שלי זה בדיוק מה שאני מרגישה

כרגע אני נמצאת בחופשת לידה עם ילדי הרביעי ויש לי המון תובנות ומחשבות על משפחתי וילדיי.

אני נמצאת איתם מארבע אחר הצהריים ועד השינה ומקדישה להם את זמני , אני לא מרגישה כקורבן או שאני מוותרת על עצמי אלא שזה הדבר הנכון

לעשות . גם עבורי ובעיקר עבורם. חשוב לי התא המשפחתי יותר מכול דבר אחר בעולם.

למרות כול זאת הרבה פעמים אני חשה שאני באמת שם בשבילם אך שאין לי את הכלים איך לשחק איתם. זה משעמם אותי ,כך שאני פיזית איתם ואנחנו מדברים אך בעשייה הם בד"כ עושים לבד.

אני חושבת שזה נובע מפחד ומחוסר רצון שלי להתאמץ ולעשות איתם דברים כי אז יהיה המון בלאגאן בבית (גם ככה יש) או שזה ידרוש ממני יותר מדיי עבודה ומאמץ פיזי.

חשוב לי שהם ילמדו להיות עצמאיים ואני כן מכוונת אותם לתחומים שחשובים לי כגון: טבע, סביבה, חברה וכו'. אני חושבת שזאת העבודה הכי קשה בעולם אך מרגישה שכול ההשקעה הנפשית שלי

משתלמת אני לא מתפשרת ולא מקלה על עצמי ורואים את זה על הילדים. היום אני רואה מסביב הרבה טישטוש ותוהה לפעמים למה הורים מסויימים עשו בכלל ילדים אם הם לא נמצאים איתם רגע אחד בשקט עם חיבוק כייפי ופינוק. כמו שכתבת חיים במירוץ ולא יורדים לרגע לשוליי הכביש להרגע ולהסתכל סביב.

אני חושבת שבעצם מה שהכי חשוב בהורות היא להבין שאני לא מושלמת ושיש לי רצון כול הזמן לשמוע ללמוד להתקדם להתפתח לגלות תובנות חדשות, כך שגם אני ארוויח כבן-אדם כי זה משליך על כול תחומיי החיים,  וילדיי יקבלו אמא הרבה יותר טובה.

רותם

 

________________________________________________