מכתב למורה

מאת: טלי תקומי

 

 

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

מקקטוס לפרח

אמנו הנהג

רגישות תחושתית אצל ילדים

תשעה חודשים של טירוף חושים

זהירות - פצצות מתקתקות

הרטבת לילה

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

שלום לך, מורה יקרה!

אני האמא של הבת שלי, הילדה היפה המיוחדת והמקסימה הזאת, שעמדה שם בצד, בעת המפגש, מפגש ההיכרות לכבוד  כיתה א'.
אני, אמה, עמדתי בצד וראיתי הכל.
ראיתי את ההתרגשות שלה, ראיתי את הבילבול, ראיתי את המבוכה, ראיתי את התחברותה השמחה לחברותיה מהשנה הקודמת ואת חששה מהילדים שהיא לא מכירה.
ראיתי את מבטה המחפש אותי, הבודק אם לא נעלמתי.

האם את יודעת את שמה?
האם את יודעת שזו היא, מבין הרשימה שוודאי הגישו לך?
האם התפנית לרגע, ממבול העבודה, שבוודאי את שרויה בו כרגע,כדי לעצור, כדי לחשוב מה את מבקשת שתהיה השנה עבורה?
האם גם לך יש דאגה כזו בלב, שלא עוזבת?
הדאגה ליצור עניין חיובי בכל רגע ורגע איתה, שיהיה בר משמעות עבור ילדתי, תלמידתך?
האם גם לך יש תפילה לגבי השנה הזאת, כמו לי?
ואני יודעת שגם לה.
האם תסכימי לעזור לה להגשים אותה?
האם דאגו לעדכן אותך שהיא מציירת יפה?
האם תשימי לב לכך שיש לה חיבה לריקוד?
האם את רואה את מי היא מחבבת? את מי פחות?
האם תדעי לדבר איתה בהומור, כמו שאני נוהגת, ולהפיק ממנה את האנרגיה המתפרצת בצורה המיטבית?
האם תיאותי להתעלות מעל המטרות המוצהרות בתכנית הלימודים, ולתת לה,  ולו לשניה, מענה של חסד, אישי לצרכיה?
האם תשכילי להבחין בייחוד שלה בין  ארבעים הילדים שיתחרו בה על תשומת ליבך?

אני רוצה לנופף לך. אני רוצה לצעוק, שקולי יישמע מתוך ההמולה: הנה היא! תראי אותה!! שימי לב!

אם רק יכולתי הייתי באה לביתך, מנסה להיות חברתך, לקנות אותך, למענה.
אם רק יכולתי הייתי מבלה איתה את כל שעותיה בבית הספר, כותבת עבורה את האותיות, מחדדת למענה עפרונות, עוזרת לה להתמודד עם חבריה וחברותיה, מעניקה לה את כל שנות הנסיון שלי, שנקנה במאמץ רב.

אבל אני לא יכולה.
כי החל ממחר, אני אלך, ובתי תישאר איתך, ועם כיתה של ילדים רבים מאוד מאוד.
לרשותך עומדים משאבים דלים, אני יודעת.
רוב מה שיינתן לה, יינתן תודות למה שאת, פנימה.
ואני יודעת שאני אצטרך לסמוך עליך, להאמין בך, שתוכלי לשאת בעול.
אני מברכת אותך, שתהיה לך השנה שנה  פוריה ומהנה.
כשם שברכתי את בתי, שיהיה זה עבורה פתח לשנים רבות של סקרנות, יצירה,  לימוד, הגשמה, הנאה, גדילה.
אבל מעבר למילים הגדולות, שכשיגיע מחר, והוא יגיע, מהר, אולי מהר מידי, ואחריו עוד מחר, ועוד מחר.

ובכל מחר כזה, אני אקום מוקדם בבוקר, אבדוק את התיק שלה בדאגה, את קלמרה את ספריה.
כשתקום,  אסרק אותה, אני אלביש אותה במיטב  בגדיה, אחבק אותה, אעודד אותה, אצחיק אותה,  אצייר לה פתק אוהב, ואשים לה בשקית ארוחת העשר שלה...

ובתוך כל אלו, אני כל כך מקווה שמשהו ממה שעשיתי, שאעשה, כל אותם ימי מחר האלו, ימשוך את תשומת ליבך ולו רק לרגע, לאותו יום.
יגרום לך לחייך.
לחייך אליה.
ואם אצליח, ואת תפני להעיף עליה עוד מבט אחד קטן, של תשומת לב, של חיבה, של חסד.
הרי, באותו יום, אני את שלי עשיתי.

שנה טובה לכולנו.
אמא.

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                               מעניין? שילחי לחברה   

   

_______________________________________________