נתתי לו הכל!

מאת: מתי לוביאניקר

 

מתי לוביאניקר

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

מקקטוס לפרח

אמנו הנהג

רגישות תחושתית אצל ילדים

תשעה חודשים של טירוף חושים

זהירות - פצצות מתקתקות

הרטבת לילה

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

"נתתי לו כול מה שביקש כל מה שרצה לא החסרתי ממנו דבר. כל המותגים, כסף, מחשב, דיסקים בגדים, הוא לא אלים בדרך כלל וגם לא רואה אלימות בבית...." "אינני יודע מה גרם לו לעשות את מה שעשה??"

 

משפטים אלו שומעים חדשות לבקרים מפי הורים "מופתעים" לשמוע על מעשי בניהם/בנותיהן לאחר שנתפסו בהתפרצות אלימה כלפי אחרים, בתקיפה, בדקירה או בגרימת מוות.

 

הנער הזה הרגיז אותם אז הם הכו בו עד זוב דם ...

הנער  ההוא נראה "חנון", המשקפיים שלו עצבנו אותם, אז הם הפליאו בו מכותיהם עד שנזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

הנערה הזו "דיברה" עם החבר של ההיא ללא רשותה, אז חברותיה כיבו עליה סיגריות בוערות וגזזו את שערה...

הנער רצה ליהנות עכשיו אז הוא וחבריו תפסו נערה ואנסו אותה...

ההוא רק קילל אותם, אז דקרו אותו, כדי שלא יצאו מהסיטואציה "בלי כבוד" .

 

האמירה הישנה "בשביל כבוד צריך לעבוד" כבר פסה מן העולם, לדעתם של בני הנוער הללו  בשביל כבוד בין החברים צריך "להראות שאתה "גבר- גבר" דהיינו לצאת כשידך על העליונה בדו- קרב פיזי, "לדקור"  להשפיל, להכות את היריב.

 

מה מאיץ בהם בבני הנוער הללו להכות, לחבל, לאנוס,לדקור בימי הקיץ הלוהטים ובלילות הקיץ הארוכים וחסרי המעש שלהם?

שעמום?! כן, שעמום וחוסר מעש אומרים יודעי דבר, פסיכולוגים, שוטרי מחלק הנוער, קרימינולוגים.

 

יש להם הרבה מאוד זמן, הרבה שעות מרקע המלעיטים אותם בהרבה אלימות ומין. הם רוצים להרגיש כמו להיראות כמו להתלבש כמו להיות כמו. והם עושים זאת לרוב ביחד כדי לקבל חיזוקים חברתיים.

 

מנסים לחפש סיבות, לתלות את קולר האשם בשעמום, בתרבות החומרנית והתקשורתית של היום, בסביבה,בחברה.

 

ההורים הנבוכים, המשטרה, הפסיכולוגים והקרימינולוגים עומדים ותוהים מה גרם לילדים הטובים הללו לעשות את מה שעשו לנהוג  בשונה מהוריהם ומסביבתם.

 

שעמום זה תירוץ שלא כתוב בשום תיאוריה, חוסר ערכים? – קשה לומר שלא למדו ערכי מוסר  או לא קיבלו דוגמא טובה בבית או בבית הספר.  בבית משפט יתרשם השופט בודאי מהישגיהם של אותם בני הנוער שהכו ויקבל את טיעוני הסנגורים שיאמרו שזו מעידה חד פעמית ובשל השעמום והמודלים לחיקוי שהחברה והתקשורת מספקים, קרה מה שקרה, הנערים/ות בטאו בצורה קיצונית את מה שליבם והרגשתם שדרו באותו רגע.

 

או כמו שאמר אחד ההורים שהעז אף להתראיין בטלוויזיה ולספר על בנו המכה:  הוא ילד טוב, גולש באינטרנט, תלמיד טוב, לא ראה אלימות בבית...זו בודאי התפרצות רגעית מעידה חד פעמית, זה לא מתאים להם בדרך כלל. טוב שלא אמר שהוא נגרר אחר חבריו שהם בעלי אותו רקע  ואותו סיפור בדיוק.

 

ועורך הדין של אותו ילד החרה החזיק אחריו ונקט בקו דומה: הילד  הוא בן טובים, החברה, התקשורת והמודלים לחיקוי גרמו לו לסטות מדרכו.

 

אז מה קורה פה?

זוהי תרבות חוסר האיפוק, המידיות ואי נטילת אחריות אישית.

 

אני מנסה לזכור ולהזכיר כי לדור הורינו לא היה הכול ולא היה הרבה ולנו נתנו מה שהיה ניתן, מי יותר ומי פחות אך לא היו הבדלים גדולים בינינו, ניסו להטמיע בנו את הצורך להצליח, ללמוד, להתקדם ולהשיג, בכוחות עצמנו. לבד עם תמיכה ערכית ורגשית.

 

הדור שלנו על כן ידע היטב מה הוא רוצה: להצליח, ללמוד להתקדם ולהשיג, ועשינו זאת בכוחות עצמנו, בהתנסות אישית ובעבודה. ומה אנו מעבירים לילדינו?

 

מאחר והצלחנו בדרכנו והגענו ליציבות כלכלית, סטאטוס וקידום חברתי, החלטנו להיות שונים מהורינו.

אנחנו רצינו לתת הכול לילדינו. הכול על מגש של כסף, כל מה שיש, כל מה שהשוק מציע בכל מחיר יהיה גם לילדינו הכי טוב ומיד.

אנחנו הבנו שלא ניתן להשיג הכול ומהר, זה גם לא היה אפשרי, עד לפני10-15 שנים הייתה רק עיתונות כתובה, טלפונים קוויים , מכתבים וגלויות, למדנו להתאפק, לדחות סיפוקים, לעבוד קשה בשביל העתיד הנכסף, לסבול כעת ולהתרווח מחר, לעבוד קשה היום ולנוח מחר על זרי דפנה.

 

המסר הזה לא עובר משום מה לילדינו. הדור הנוכחי הוא דור  המידיות (Instant)– פרסומות בתוך הבית, דואר אלקטרוני, SMS , אינטרנט ולכן הדור הנוכחי מקבל הכול, הרבה, מגוון ומידי, ובנוסף אנחנו מגישים להם את הפירות שלנו, את הטוב ביותר, מבלי להתאמץ העיקר שיהיה להם טוב ושיהיו בריאים...

 

אז לשם מה לחכות ולצפות? עוד לא אמרת ג'ק רובינזון והכול מול עיניך, בידיך, בלחיצת כפתור.

 

יש בכך הרבה טוב, קידמה, עושר, רווחה, גיוון, קידום ופיתוח מואץ, אבל יש בכך גם הרבה רע, במיוחד למי שצריך להפנים וללמוד להסתדר, לפלס דרך בכוחות עצמך, לעמול, לגבש דרכים להגיע למטרות, להציב מטרות, לדעת        לה ת א פ ק  וליטול אחריות.

 

אותם נערים ונערות "טובים"  שקיבלו הכול בילדותם ובבגרותם, כל מה שביקשו ורצו, בלי שהציבו בפניהם קשיים, מכשולים כלכליים,... מבלי שנתנו להם להתנסות בסירוב אפילו טקטי, שמנעו מהם קשיים ובעיות משפחתיות (כלכליות ואחרות), שהסתירו מהם עובדות, כדי לא להכביד עליהם, כדי שיהיה להם רק טוב, הכול, בלי מאמץ, כמו כולם – הם אלה שלא למדו איפוק מהו.

 

אותם נערים ונערות "טובים" שהכו, אנסו, דקרו והתעללו בודאי הכירו, ידעו ולמדו ערכי מוסר והבדל בין טוב ורע אלא שהם לא התאפקו, לא ספרו עד עשר לפני ששחררו את האלימות שלהם, לא חשבו קדימה – מה יהיו תוצאות מעשיהם בעתיד להם ולקורבנותיהם, לא ידעו לקחת אחריות למעשיהם, כי הם חיו את הרגע.

 

באותו רגע הם כעסו, היו מתוסכלים, התעצבנו, ובאותו רגע הם ספקו את רגשותיהם ורצונותיהם המידיים.

 

הם לא חשבו קדימה. לשם מה?  הם מקבלים תמיד כל מה שהם רוצים, באותו רגע, אין צורך להתאפק, לחכות, לחשב, לשקלל, להביט קדימה, כי אם יקרה משהו ההורים כבר ידאגו לסדר הכול, הם ייקחו אחריות עבור בניהם ובנותיהם. כמו תמיד כי הם ילדיהם לא?

ובשבילם הכול – עד חצי המלכות.

 

אז הכול מתחיל ונגמר בחינוך.

חינוך אינו מתבטא רק בהקניית מוסר, ערכים, קריטריונים לטוב ורע, ואפילו לא מספיק  רק לשמש דוגמא, צריך גם לגרום להתנסות בכל אלה:

להתנסות באיפוק- לדעת שלא תמיד ניתן לקבל הכול ומיד. הנתינה האוטומטית של כול מה שהילד מבקש, רוצה, מקווה או דורש, הורסת את יכולותיו לעצמאות ולהישרדות וגם את כושר האיפוק שלו ודחית הסיפוקים.

 

להתנסות בתכנון קדימה, בלקיחת אחריות, בכישלונות אישיים – בלמידת לקח הכישלון באופן אישי - לא שההורים יסדרו, יחפו וייקחו אחריות במקום הילדים.

בעבודה עצמית – אם הילדים לא יתנסו בעבודה אישית, בבית, בחוץ כיצד יפנימו את ערכה ומה ניתן להשיג או לא להשיג בעבורה?

בניהול עצמי- של תקציב אישי, של התנהלות אישית, של סדר יום, של מטרות ויעדים.

בהתנדבות אישית, במחויבות אישית.

סביר להניח שאז לא יהיה להם משעמם!

 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                               מעניין? שילחי לחברה   

 

תגובה:

כתבה מעניינת ומוצגת מנקודת מבט נכונה.

לי אישית ברור כבר כמה שנים שהבעיות שלנו נובעות מחוסר חינוך.

 

ר.

תגובה:

אני כל כך מזדהה עם הכתבה.
אמנם ילדי שלי כבר בוגרים, אך אני רואה את בני הנוער הצעירים ואת התנהגותם חסרת המעצורים ותוהה לא פעם אם הוריהם יודעים באמת מה עושים ילדיהם ה"תמימים"...
אין ספק שהחברה בה אנו חיים הסירה את כל הגבולות, העמידה את הצעירים בראש סולם העדיפויות - עד כדי כך שהצעירים דוחקים את רגלי המבוגרים. יתרה מזאת, לעת זקנה זוכים הקשישים רק לבוז, התעללות ובמקרה הטוב להתעלמות מצד הצעירים. לא לשוא נישאת בפי כל הסיסמה - העולם שייך לצעירים.
בית הספר כבר מזמן איננו מוסד מחנך, ובית האב (ההורים) כבר מזמן איננו הבסיס להקניית ערכים, מוסר והתנהגות.
וכאשר גם מנהיגי האומה מאשרים מחזקים גישה מוסרית כזו - כיצד נוכל להלין על דור המשך?!
אולי יתעורר מישהו ויקח את העניינים בידיים - ואולי אנו הנשים נוכל להקים ארגון או תנועה לתיקון המצב              .Sarit

 

________________________________________________