מילים  של  אמא

מאת: אור-לי  ארבלי

 

 

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

אתמול  הביט  בי  אורי, בני

ושאל  אותי :

"אמא, מהו  משפט  שלמה ?"

ואני  כבר  ידעתי,

שהוא  את  הכותרת  בעיתון  קרא,

אך  לא  ממש  הבין  את  פשר  המהומה.

  

חשבתי  לעצמי,

מה  עתה  אומר, שלא  יישמע  כה  אכזר ?

שהרי, איך  שלא  מביטים  בזה  העניין,

הפה  נאלם  והלב  נשבר.

  

איך  אסביר  לילדי, הרך  בשנים,

ש"משפט  שלמה"  הוא  לא  רק  מקרה,

הוא  ביטוי  לארוע  הקורע  לגזרים.

איך  אסביר  לבני  הקט,

ששתי  אמהות  חפצות  באותו  העולל ?

איך  אסביר  לו,

שאמא  אחת  פעם  וויתרה,

ואילו, השנייה, רעותה, ברך  הנולד  זכתה ?

היא  טיפחה  אותו  כפרח  זעיר,

היא  הרעיפה  עליו  אהבה, שאין  לה  מחיר.

היא  ליטפה  ועטפה,

לתנועותיו  ולצליליו  הייתה  עדה .

ואיך, איך  תוותר  עתה  על  השי  הנדיר  והיקר, שנפל  בחיקה ?

ועתה,

את  מבטה  היא  צריכה  להסב  לאחור,

לתת  את  ילדה,

ואת  כאבה  העז  לנצור.

 

וילדי, עת  מקשיב  לי, כשעולות  הדמעות  בעיניי,

מביט  בי  ושואל, כשהוא  נפעם :

"אבל  אמא, איך  ייתכן ?

  זו  אמא  שלו, הלא  כן ? "

ואני  שוב  חורקת  שיניי  ותוהה,

מי  היא  אימו, זו  שאותו  ילדה, אך  עליו  לא  שמרה,

או  זו  שאותו  קבלה, והעניקה  לו  לב  והרבה  נשמה ?

 

והלב  לא  נותן  מענה.

המקרה  כה  סבוך  וכה  קשה.

ואני  עוקבת  אחר  המילים  בעיתון,

מנסה  לחשוב  מה  יהיה  הפתרון .

שאיך  שלא   אביט  באמא  הזו  או  באמא  האחרת,

אחת  מהן  תיפגע  ותהא  לזכוכית  קריסטל  מרוסקת.

 

ואני  עוד  חושבת , מה  אומר  לילדי.

שכמו  אותו  העולל, מכיר  רק  אמא  אחת, אותי.

מנסה  לדמיין  איך  תהא  הפרידה  בעיניו  של  הילד, אשר  מאומה  לא  עשה.

איך  יביטו  ההורים  בזוג  עיניים  זעירות,

ויאמרו  "שלום"  ולא "להתראות" ?

איך  יסבירו  לילד, שמלאו  לו  פחות  משתי  שנים,

שאמא  שלו  התחלפה  באחרת,

וזו  החלטתם  של  דיינים ?

איך  יסבירו  לו, שאמא, שאותה  הוא  מכיר,

שעמדה  לצידו  עת  מלאו  לו  ימים,

נפרדת  ממנו  עתה,

והוא  יוצא  לדרך  אחרת, מנוכרת, לא  ברורה...

ומה  יהא  עליו, כשיגדל ?

הרי  גם  את  קרולין-ברונה,

החזירו  הביתה, לאמא,

ואליה  כלל  לא  חייך  הגורל ...

 

מי  הוא  זה, שיכול  להחליט

איך  יראו  חייו  של  הילד  בעתיד ?

מי  הוא  זה  שישא  באחריות,

שמן  העז  והקושי  עוד  יצא  המתוק ?

ואורי  שלי,

שממשיך  ונותן  את  מבטו  בי,

לא  ממש  מבין.

משתדל, אך  בסבך  ההגיון, כמוני, מתפתל.

 

ואני, שקוראת  כל  מילה  בעיתון,

מבינה, כי  בצד  האחר,

לא  הכל  נוצץ  או  מפיח  אור.

 

יש  שם  פרידות  וקשיים.

יש  מערכת  סבוכה  של  קשרים.

והרי  כולנו  יודעים,

שלא  קל  להיות  להורים.

 

צריך  יציבות  והרבה  אהבה.

צריך  רוך  וקשיחות  ותמיד  במידה.

צריך  להיות  למשענת  איתנה,

כדי  שעוללינו  יגדלו  עם  נפש  בריאה.

 

 

אז  אני, בליבי  אתפלל, כי  לכאב  הזה עוד  יבוא  גואל.

 

ועתה, את  אורי  מצמידה  אנוכי  לחיקי,

ואומרת,

"אל  תדאג  אורי, בני,

  אני  שלך,

  ואתה  רק  שלי."

                

 

                     אור-לי  ארבלי "מילים  של  אור" – כל  הזכויות  שמורות.

 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                               מעניין? שילחי לחברה   

   

________________________________________________