דור הסנדוויץ' - תקשורת בינדורית

מאת: ענת זפרני

 

 

מקקטוס לפרח - גיל ההתבגרות

 

מהי אוטופיה עבור ילדים?

על מוטוריקה ועל כתיבה

גרפולוגיה

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

חיי המשפחה הם בית הספר הראשון שלנו ללמידה רגשית.

בקלחת האינטימית הזאת אנו לומדים איך להרגיש ביחס לעצמנו, איך יגיבו אחרים לרגשות שלנו לחשוב ואיך להביע תקוות ופחדים.

 

חנה, בת חמישים ושש, מספרת: "את יודעת, זה נורא מדכא, בכל פעם שאני נוסעת אליה לבית האבות, ריח  האוכל ממש כמו בבית חולים מלווה  אותי שעות לאחר עזיבתי. אני מתבוננת באנשים היושבים שם, חלקם סיעודיים ממש, ותוהה מה הם היו לפני הזקנה.

 

אני מוצאת את עצמי מלטפת אותה, מסרקת אותה, מורחת לה לק על הציפורניים, מנסה לתת לה הרגשה של יופי ואסטטיקה בתוך כל האפרוריות של המקום."

חנה עדיין עובדת, כמעט משרה מלאה.

 

יש לה שלושה ילדים, שניים מהם עדיין מתגוררים בבית, נזקקים לכל השרותים: אוכל כביסה, תשומת לב.

 

יש לה נכדה קטנה – לבנה הסטודנט ואשתו המורה הנזקקים לעזרתה שכן הם לא משאירים את ה"קטנה" עם בייביסיטר זר.

 

בעלה יצא לגימלאות לפני שנתיים והוא לומד ומכשיר את עצמו במסלול של מדריכי דרך. הוא מתלונן שלחנה אין כח להצטרף אליו לטיולים.

 

חנה כורעת תחת הנטל, הפיזי והנפשי. והגיעה לייעוץ בתחושת תסכול עצומה: "את מבינה, את הזמן המועט שיש לי, אני נוסעת אל אמו (חמותי) בבית האבות, לפעמים אפילו קופצת אליה על חשבון העבודה, צריכה לתמרן בין אינספור העבודות בבית לצרכים של הילדים, והוא עוד מתלונן על חוסר זמן שלי!".....

 

 דור הסנדוויץ' קוראים לבני דור הביניים: מטופלים בילדים בשלבי החיים השונים ונזקקים לטפל גם בהורים לצד מחויבוייות אחרת כגון עבודה בן זוג וחברים.

 

המודרניזציה העלתה את תוחלת החיים אבל לא בהכרח את רמתה. אנשים רבים חיים ולא מתים כבעבר עם מוגבלויות, עם אחים סיעודיים או עזרה עם פיליפיניות, עם נכויות קשות שמשאירות אותם סגורים בבית ימים ושבועות, עם חוסר התחברות למודרניזציה ולאפשרויות השונות: טלויזיה בכבלים, וידאו שלא לדבר על מחשב או מיקרוגל....

 

קשה למצא את דרך הביניים שתגרום להורה מחד לשמר את כבודו העצמי ומאידך להיות פחות לנטל על ילדיו.

 

קשיים רבים כרוכים בטיפול בהורה המבוגר החולה והסיעודי, והם אובייקטיביים וסובייקטיבים כאחד: עומס גופני, סידורים, ריצות לרופאים ובתי חולים, דאגה לרווחה הפיסית של ההורה לצרכיו ולמזונו, בין השניים הפרידה מההורה והמפגש עם הכאב של ההזדקנות המחלה ותחושות ההשפלה וחוסר האונים.

 

חלק מהתסכולים נוגעים לעובדה שבדרך כלל אחד הילדים מרגיש שרוב הנטל נופל עליו! ואז מתעוררים ויכוחים ריבים שנאות על רקע זה בין האחים. ההורה ממשיך לשמר את הפנטזיה של הילד הטוב לגבי ילדו הגר רחוק "הוא רוצה ולא יכול" כך שאת התסכולים היומיומיים והתלונות סופג דווקא הילד הטוב.

 

הילדים שלנו מהווים ראי לאופן ההתנהלות שלנו כהורים בעולם: "תעודת הזהות המהלכת שלנו", "כרטיס הביקור". והורינו מהווים את הכרזה המהלכת לצפוי לנו: ה"בקרוב שלנו" כפי שהוגדר יפה בהצגה "אני לא רפפורט".  

 

תקופת הסנדוויץ' בחיים עמוסת לחצים: תפקידים כפולים, קונפליקטים, כלפי הילדים הנמצאים בשלב עזיבת הבית ובניית חייהם כבוגרים צעירים, וכלפי ההורים המזדקנים  שמצב בריאותם הולך ומתערער. תפקידים אלו עלולים לעורר רגשות אשמה, כעס, וחוסר אונים –

א ב  ל : הם יכולים גם לספק הזדמנות להעמקת הקשרים.

 

גילאי דור הביניים:

בני דור הביניים דומים במאפייניהם לגיל ההתבגרות, התלבטות שמלווה בתחושת הזדמנות לשינויים. אנשים נוטים לחשבון נפש, בדיקת המקום שאליו הגיעו מול ההזדמנויות שהוחמצו לעומת אלו שעדיין ניתן להגשים. גיל זה מלווה בהתרוקנות הקן וכן בצורך במציאת משמעות עמוקה לחיים בשטחיהם השונים: קריירה, זוגיות, הורות ועוד.

 

פרידה והיפרדות הם בעצם הנושאים המרכזיים המעסיקים בני דור הביניים: עד כמה השלימו עם הפרידה מהוריהם,  קבלת העובדה שהוריהם המושלמים מזדקנים אף הם ומתגלים בחולשותיהם מבלי שהדבר יפגע בזהותם האישית. כמו גם עד כמה הם מוכנים להכיר בעובדה שילדיהם יבחרו בדרך שלהם, מבלי יכולת רבה שלהם להשפיע – אלא רק ללוותם בדרכם בחיים ולהיות שם כשיזדקקו להם.

 

ישנן חמש פרידות מרכזיות שאנו עורכים בחיינו:

כל פרידה היא בעצם קונפליקט של תלות מול עצמאות! הרצון להחזיק בילדו בצד הציווי לשחרר אותם לעמוד על רגליהם.

הראשונה היא הלידה: ממצב פיזי של תלות טוטאלית וחיבור קיומי למצב של עצמאות נשימתית תרתי משמע.

 

השנייה היא כאשר  מתחילים ללכת: התינוק השמנמן.... כמה פעמים הם מסרבים ללכת בכוון שאנו רוצים: זהו סימבול להמשך החיים, התקשורת לא תמיד תיקח אותנו לכוונים הרצויים...

 

השלישית – גיל ההתבגרות: טריקת דלת: אל תשאלי לאן אני הולך, לא עניינך- המיקום היחסי בחייהם משתנה. נותרים תפקודים ברורים שאליהם מותר להכנס כל היתר מחוץ לתחום. רמת השליטה והידיעה על הנעשה יורדת לעיתים מלווה הדבר בריבים וכעסים שאינם משנים את המצב אלא רק מעכירים את האוירה.

 

הרביעית – היציאה אל העולם שגם היא מתבצעת בשלושה שלבים:

א.  גיוס לצבא/שרות לאומי

ב.       חיפוש עצמי

ג.        זוגיות/חתונה/הורות

 

החמישית – הפרידה מהורינו: פרידה זו נעשית בשלבים קטנים וכוללת את התובנות הבאות:

 

כולנו – בתהליך הצמיחה והגדילה משמרים בתוכנו פנטזיה ילדית לגבי הורה כל יכול. "אמא הכי אוהבת בעולם"," אבא הכי חזק", "הורי שומרים עלי", "אני הכי....להורי", וכשההורים מזדקנים והיכולות שלהם יורדות מתנפצת אשליית הכל יכול – ונותרים עם האמת: הורינו כבני אדם! הורינו וחולשותיהם.

 

היפרדות מהפנטזיה של לשנות את הורינו או את יחסם כלפינו, של הצורך לקבל מהם דברים שלא קיבלנו בילדות מול האכזבה בחוסר ההבנה היפרדות מהרצון להיות נאהבים ללא תנאי על ידי דמויות שאמורות לאהוב ולקבל אותנו כפי שאנחנו,

ועוד ועוד....

 

כשעומדים מול הלחצים השונים יש לפלס את הדרך על ידי:

 הגדרת גבולות העצמי.

כל אדם המודע לגבולות היכולת התפקיד הרצון שלו מוצא עצמו מתפקד טוב יותר במעגלי החיים השונים. כשאנחנו חוצים את הגבולות אנחנו פוגעים באנשים הקרובים לנו מבלי היכולת להרגיש  טוב עם עצמנו, ובכך בעצם מרחיקים אותם מעלינו

ולכן -  הדרכים לתפקוד נאות בגיל זה מול הדרישות השונות:

 

  1. הגדרת גבולות העצמי: בחירה מודעת ושיקול הוגן של כל המעורבים בתהליך. עד כמה האדם מוכן לתת למי ומתי. תהליך זה אישי ולעיתים מצריך עזרה מקצועית.

 

  1. דאגה עצמית: לא לשכוח את עצמך! רק כשתהיי בעצמך מוזנת ריגשית תוכלי לתת באמת לאחרים. לפנות זמן איכות לעשיית דברים המהנים והנעימים לך.

 

  1. המנעות מיסורי מצפון ורגשות אשם. תהליך מייגע ואינו מקדם הגורם ברוב הפעמים להעכרת התחושה האישית.

 

  1. ויתור מראש על פנטזיית ה"כל יכול", חלק מהדברים יצליחו וחלק לא. ממש כמו כל דבר בחיים.

 

  1. קניית עזרה ושירותים. בלי להתבייש. כל מה שניתן להקל על המערכת מסייע לתרומה עמוקה יותר: אוכל מוכן, עזרה בתשלום ועוד.

  

בהצלחה!

___________________

 כתבה זו נלקחה מתוך תכני הקורס "התמודדות עם רגשות שליליים במשפחה", המועבר על ידי ענת זפרני בקתדרה בפתח תקוה.

 

ענת זפרני, מורה ומרצה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים. אתר
טל: 051-928420

 

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                                           שילחי לחברה

   
________________________________________________________