על מוטוריקה עדינה ועל כתיבה.

מאת: מיכל בן טובים

 

 

עוד משל מיכן בן טובים:

מהי אוטופיה עבור ילדים?

גרפולוגיה

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

רוב הילדים שמגיעים אלי לטיפול, מגיעים בגלל אחיזת עיפרון "לקויה". הם לא מצליחים לגזור בדייקנות או ביעילות, לפעמים אפילו קשה להם להרכיב פאזל. פעילויות כמו הברגה, הכנסת מפתח לחור וסיבובו, שהאחיין שלי בן השנה ושלושה חודשים עושה ביעילות יתרה, נדמה שהם לא יודעים אפילו איך להסתכל עליהן.

 

מהי בעצם מוטוריקה עדינה ?

מהי כתיבה ?

והאם הן קשורות זו בזו ?

 

באופן מלאכותי מחלקים את כל התנועות והפעולות המוטוריות לשני סוגים:

לקבוצת המוטוריקה הגסה מכניסים פעילויות שנעשות על ידי כמה איברים או על ידי איברים "גדולים" לקבוצת המוטוריקה העדינה מכניסים את הפעילויות שנעשות על ידי איברים בודדים או קטנים.

לדוגמה –  מסירת כדור במשחק מסירות פשוט, פעולה מתוחכמת שמצריכה מהזורק כמות אינסופית של חישובים פיזיקאליים, תיאום תנועתי מדויק, תזמון, ויסות כוח וכיוון שייכת למוטוריקה הגסה, משום שמדובר בכוח הזרוע (כל היד מהכתף ועד כף היד) ולעתים גם הגב והרגליים.

לעומתה, מצמוץ, נקישת לשון או הצלבת אצבעות, הן פעולות שנחשבות עדינות.

 

המערכת העצבית אינה מבחינה בין השתיים ובכל זאת קיים שוני מסוים.

לכף היד יש יצוג הרבה יותר גדול במוח מאשר לירך, הן במה שקשור בתנועה והן במה שקשור בתחושה. זה אומר שאנחנו יכולים לדייק את התנועה של כף היד ואת התחושה בה, הרבה יותר מאשר את תנועת הירך.

 

המוח באמצעות מע' העצבים מפעיל את השרירים. בכף היד, בעיניים ובפה יש המוני שרירים קטנים. בכף היד יש גידים שממשיכים שרירים של הזרוע ושרירים פנימיים שנמצאים רק בתוך כף היד. כל המוני השרירים והגידים האלו יוצרים מערכת מושלמת שמאפשרת לנו לפעול בדייקנות וביעילות. בתנאי...... שאנחנו אכן יודעים להפעיל אותה.

 

כמות השרירים הגדולה יוצרת גם מורכבות שצריך ללמוד לתפעל.

נוסף על המורכבות הזאת, יש למערכת גם אפיונים אחרים של שרירים: השרירים יכולים להיות חזקים או חלשים, בעלי מתח שריר גבוה או נמוך, בעלי כושר סיבולת גבוה או נמוך ועוד.

 

אז איך לומדים להפעיל את המערכת הזאת ?

פשוט מאוד. מתאמנים.

ככל שהיד פועלת יותר, המוח מקבל יותר מסרים. המוח יכול להחליט לנסות פעילויות חדשות שעוד לא נוסו, לשכלל פעילויות שכבר נוסו וגם לתת לעצמו ביקורת על אופן הפעולה. חלק מהעבודה נעשית באמצעות מע' העצבים וחלק נעשית באתרי המוח המתאימים.

 

לכן, ככל שפועלים יותר עם היד/עין/פה אפשר לפתח מיומנות גבוהה יותר.

כמובן, ככל שפועלים יותר השרירים מתחזקים יותר והפעילות נהיית קלה יותר.

 

כאשר ילד, מסיבות כלשהן, מרגיש שתחום מסוים קשה לו, הוא עלול להחליט להימנע ממנו ולפתח תחומים אחרים, קלים יותר. אז מתחיל מעגל שבו הילד איננו מתאמן בדברים שקשים לו. הילד ממשיך לגדול והסביבה מצפה ממנו להישגים גבוהים יותר ויותר, אבל הוא לא ממשיך להתפתח באותו התחום ויחסית לציפיות ממנו, יכולתו בעצם קטנה. כך מגיע אותו הילד לגיל 4-5 ואיננו יודע לגזור. וכך קורה, שאחרי אימון מאוד קצר יחסית בטיפול, הוא מתחיל לגזור כאילו מעולם לא היתה בעיה.

 

קיימות גישות שונות בטיפולי ריפוי בעיסוק.

יש גישות שדוגלות באימון ולימוד של אותו תחום בו קיים הקושי. אם הילד מתקשה בגזירה, המטפל יעבוד אתו על גזירה.

 

ויש גישות שמסבירות את הקושי דרך בעיות בתחומים אחרים. תחום כזה יכול להיות –למשל- המערכת העצבית. גישות אלו ינסו לעבוד על המערכת שבעיניהם פגועה, ובהמשך יצפו לראות שיפור בגזירה גם אם לא היתה עבודה ישירה על הגזירה.

 

איך כל זה קשור לכתיבה ?

כמו שהסברתי בראשית דברי – לא בטוח שקיים קשר כזה.

 

הכתיבה היא הפעילות המוטורית הכי מורכבת שאדם עושה. היא מצריכה אינספור שרירים ותיאומים מאוד עדינים ביניהם. היא מצריכה ויסות כוח ועבודה בקני מידה קטנים מאוד. יש נורמות ברורות מאוד כיצד יש לכתוב ("כתיבה תמה") ועליהן הילד אמור להתאמן. בארצות שמקפידים על "כתיבה תמה", אמנות הכתיבה נלמדת במשך כל שנות בית הספר היסודי והתיכון. ואכן, עד שמתגבש כתב היד של האדם עוברות שנים רבות. רק לקראת גיל 20 אפשר להתחיל לראות כתב אופייני ויציב שלא ישתנה באופן מהותי בהמשך החיים.

אבל האם הכתיבה בעיקרה היא פעילות מוטורית ?

 

אין ספק שפעילות מוטורית מהווה בסיס חשוב של הכתיבה. אבל אם המוטוריקה היתה החלק החשוב ביותר של הכתיבה, הינו מצפים לראות ילדים בעלי קשיי כתיבה, כותבים בלי שום בעיה על המחשב באמצעות המקלדת. האם זה כך ? לא. ילדים שמתקשים בכתיבה – מתקשים גם לכתוב על המחשב.

 

הכתיבה מכילה משתנים רבים שאינם מוטוריים כלל וכלל !

על מנת לכתוב יש לדעת מה רוצים לכתוב ומה ראוי לכתוב, יש לדעת על ההבדלים בין שפה כתובה ושפה דבורה, יש לדעת כללים מוסכמים שנהוגים בכתיבה (סימני פיסוק, כותרת בראש הדף, חתימה בסופו, משפטים ברורים ומלאים וכולי).

 

כמו כן יש לדעת כללים מוסכמים לגבי אופן הכתיבה – למה האות "ד" שונה מהאות "ר" מבחינה צורנית. ואיך לכתוב "י" "ו" ו"ן" שונות זו מזו.

יש לדעת עוד כללים מוסכמים על הכתיבה: מאיזה צד מתחילים לכתוב, מתי מסמנים רווח, באיזה גודל כותבים (תלוי מה כותבים, לא? ).

 

ואחרון חביב, יש לדעת שאותיות שונות מסמנות צלילים שונים וניקוד שונה מסמן הטיות שונות של הצליל. יש לדעת שלעתים שומעים את כל האותיות במילה ולעתים רק את חלקן ויש לדעת שלפעמים שתי מילים נשמעות אותו הדבר בדיוק אך נכתבות אחרת לגמרי.

 

הכתיבה מכילה, אם כן, משתנים רבים שאינם מוטוריים! חלקם פונולוגיים וקשורים בשמיעה ובהבנת שפה, חלקם קשורים בידע על כתיבה, חלקם בתפישה חזותית וחלקם בהבנת המרחב.

 

האם שמתם לב שלעתים ילדים מציירים נפלא אבל אינם יודעים לכתוב כלל וכלל ?

האם שמתם לב שלעתים ילדים משחקים משחקים מוטוריים מורכבים עם הידיים אך אינם מציירים ?

האם שמתם לב, שמבוגרים רבים בסביבתכם הקרובה, משכילים ומצליחים בחיי היום יום שלהם, ואחיזת העיפרון שלהם "לקויה" לחלוטין ?

ואחרון חביב, האם שמתם לב שרובנו לא כותבים בכלל בעיפרון ? כמעט כולנו עברנו באופן כמעט מוחלט לכתיבה על מחשב !...

  

כאשר מגיע אלי לטיפול ילד עם אחיזת עיפרון "לקויה" הדבר הראשון שאני עושה, הוא להסביר להורים למה זה לא כל כך משנה איך הילד אוחז את העיפרון ! הדבר השני שאני עושה הוא לבדוק אם אחיזת העיפרון מעייפת את הילד, יעילה עבורו, מכאיבה לו וכדומה. ורק הדבר השלישי יהיה לבדוק את יכולותיו במוטוריקה העדינה.

 

שני התחומים אמנם קשורים זה בזה, כתיבה מצריכה גם פעילות מוטורית רבה, אך אם הילד יודע לכתוב בכל המובנים שאינם מוטוריים – הוא כבר ימצא את הדרך הנוחה עבורו לכתוב, גם אם יש לו קשיים מוטוריים.

 

ובכל זאת כמה טיפים J :

 

שחקו עם ילדיכם במשחקים שמפעילים את הידיים ודורשים מיומנות עדינה. למשל: קיפולי נייר (יש אתרים נפלאים באינטרנט לאוריגמי פשוט ובסיסי, אבל אפשר גם להתחיל מסירה ומטוס).

עשו עבודות גזירה כייפיות כמו מגזרות נייר.

שחקו במשחקי בניה כמו לגו, קונקס, לייזי, יש גם משחקים נהדרים בחמישה שקלים ליד הקופה ברשתות הצעצועים הזולות.

 צרו דברים, השתמשו בחומרים כמו עיסת נייר (קרעו את העיתונים ביחד), דאס, פימו, פלסטלינה, בצק וחימר.

אפו עוגיות ועוגות ביחד.

שתפו את הילד בנקיונות, בסידור הבית ובבישול ואפיה, בתלית וקיפול הכביסה ובקיצור – בכל עבודות הבית. וכן, אני מדברת גם על ילדים בגיל 3-4.

שחקו בקוביות.

עודדו משחק בגן שעשועים, השתוללויות וריצות מחוץ לבית (כמובן עודדו גם זהירות).

הכניסו כתיבה לסדר היום: כתבו ביחד את רשימות הקניות לסופר, כתבו דברים כדי לזכור, כתבו נקודות במשחקים וכתבו פתקים זה לזה.  ילדים צריכים להבין מגיל מאוד צעיר למה אנחנו בכלל משתמשים בכתיבה.  למה כתיבה חשובה.

אל תצפו מילד בגיל 4 לכתוב באופן שוטף יומן כל יום...... ילד בגיל הצעיר משרבט כל מיני סימנים וזאת הכתיבה שלו. תנו לו להנות ובקשו ממנו לקרוא מה שכתב לכם.

  

בשאלות אפשר לפנות למיכל בן טובים michalbt@tapuz.co.il   מרפאה בעיסוק.

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו

   
________________________________________________________