|
|
|
|
חברות בצל הילדים
באדיבות: ד.צ. |
|
|
עוד: טיפול במחלה נגיפית בפה ע"י חלב עיזים
|
חלק בלתי נפרד משגרת חייהם של ילדים הן המריבות הקטנות: בגן השעשועים, במפגשים אחר הצהריים בבתי חברים או אצלכם. כאמהות אתן מודעות זה מכבר לשבריריות היחסים בין ילדים. עם ילדים מהגן – ניחא, אבל סביר להניח כי התסכול ואי הנוחות מתגברים כאשר המפגש מתרחש עם ילדיהן של החברות הטובות ביותר שלכן. לעיתים קורה שקשר בין מבוגרים מושפע ממריבה שטותית בין הילדים. בעוד הילדים התגברו על המשבר כעבור זמן קצר, אנחנו המבוגרים נותרים עם המשקעים הרבה אחרי שילדינו כבר שכחו.
איך עלינו להגיב? האם עלינו להתערב ביניהם או להניח להם לריב? היכן למעשה עובר הגבול? עד לרגע שהם מתחילים להרביץ? האם עלינו, האימהות, לדבר בינינו על המריבות של ילדנו? מהם העקרונות שיאפשרו קשר פתוח ומאפשר עם חברותינו גם בצל מריבותיהם של ילדינו?
התפיסה האימהית – הילד שלי במרכז למה בעצם כל-כך קשה לנו לראות את הילד שלנו מעורב בסיטואציה שקשה לו בה חברתית? אם נדמה לנו שילדנו הוא הקורבן בסיפור, אנו חוות את הפגיעה בנו והרבה פעמים נוצר כעס ותסכול מול הילד הפוגע. כשמדובר בילד של חברה טובה, הבעיה קשה כפליים. אנו מוצאות עצמנו נקרעות בין הרצון לשמור על הקשר שלנו עם החברה לבין האינסטינקט הבסיסי להגן על הילד שלנו. בסיטואציה שכזאת נוצרת ציפייה שלנו מהאימא, כחברה, להגיב בצורה מסוימת וכשאין תגובה או התגובה לא הולמת את הציפייה שלנו, התסכול והכעס שלנו עליה עלולים להתעצם. בגילאים הצעירים נראה כי לילד הפוגע אין את ההבנה שכשהוא פוגע בילד שלנו הוא פוגע גם בנו וגם בקשר שבין האמהות המבוגרות ולעתים אנו מוצאות עצמנו קוטעות בילוי בעל פוטנציאל נהדר בעקבות משבר בין הילדים.
חברות בין ילדים לעומת חברות בין מבוגרים ילדים בגיל הרך חווים את העולם "כאן ועכשיו" ופחות בעבר או בעתיד. עשו ניסוי ותשאלו את ילדיכם בכל יום מי החבר שלו בגן, אם מדובר בבנות התשובות תהיינה שונות אפילו מספר פעמים ביום. בגילאי שלוש במיוחד, הבנות מבטאות את התוקפנות הפאלית (לפי פרויד) במישור החברתי, בטח שמעתם לא פעם את הביטוי: "אז אני לא אהיה חברה שלך". מושג החברות אצל ילדים שונה במהותו ממושג החברות אצל מבוגרים. הן מבחינת ההבנה והתפיסה של המושג והן לגבי הזמן. מה שנקרא אצלנו, המבוגרים, "חברה טובה" – כזו שעברנו איתה את התיכון, השירות הצבאי, לימודים בחו"ל, את ההריונות, הלידות ושלבי ההורות הראשונים, לא דומה לתפיסת המושג "חברה" על-ידי ילדים בגילאי שלוש-ארבע ואפילו חמש. נכון שאפשר לראות ילדות שכן מעדיפות חברות קבועה עם ילדה אחת, אך מספיק בלחץ חברתי או שינויים סביבתיים (כמו מעבר מהגן לבית הספר מעבר לצהרונית, חשיפה לקבוצה חדשה של ילדים) על מנת למחוק לגמרי את החברות הזו ברגע.
איך נטפח את הקשר עם חברותינו האימהות למרות הקשיים בין הילדים שלנו? · ברגע שזיהינו את הפערים והשונות בין קשרי ילדים לקשרי מבוגרים, עלינו לאפשר לילדנו לחוות את הקשרים ביניהם בקצב ובאופן שמתאים להם במקום לכפות עליהם קשר עם ילדי חברותינו. · אם למדנו אחרי מספר פעמים כי הבילוי שלנו כחברות הוא נפלא אך אין כימיה בין הילדים ברצף של מספר מפגשים, כדאי לשקול הפסקה במפגשים בין הילדים ולהיפגש לבד. הרי זו לא חתונה. ילדינו לא חייבים להתאים למערכות היחסים שלנו עם חברותנו. · אפשר בהחלט לשתף את חברתנו בתחושותינו ולשאול איך היא רואה את הדברים? כך ניצור שקיפות, שיתוף וקירבה דווקא במקום שעשוי היה לצור ריחוק. · אפשר להגדיר בילוי חד-פעמי עם הילדים אחרי תקופת הצינון על מנת לבדוק אם חלו שינויים בכימיה בין הילדים. · לפני המפגש כדאי יהיה לקיים שיחה מקדימה עם הילדים ולבקש מהם להתנהג בצורה מכבדת ונעימה לילדי החברה. · בינינו האימהות אפשר גם לפתוח את הנושא של מה כל אחת יכולה להעיר לילדי חברתה ובאיזו צורה. · חשוב לזכור כי תקשורת טובה היא הבסיס לכל קשר גם בילדות וגם בבגרות.
תגובות: הגיבי על הכתבה מעניין? שילחי לחברה |
|
|
|
|
|
|
