השתמטות או התגייסות הורית

מאת: נעמי לזר

 

עוד:

להיות שלימה במקום מושלמת

אהבה בכל החושים

הנקה וצום בכיפור

היפוך עובר

לדבר עם המתבגרים שלנו

הנקה במקום ציבורי?

סטריפינג - הזכות לבחור

חרדות לידה?

אבא, אימא, קצת יותר לאט!

מי "סופר אמא"?

אימהות חורגת מגבולות הביולוגיה

הקורקינט של טולקין

בכי של תינוק - לא מה שחשבת

איך הוא לומד לבחור?

תרומת המשחק להתפתחות הילד

פער מיגדרי חדש

אמא טובה יותר

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

 

במאמר הזה אני מתייחסת אל ההורים כאל מנהיגים בעלי השפעה.

הדיון בהשתמטות או ההתגייסות ההורית הוא התבוננות בתפקידנו ההורים, דרך הדילמה של בני החייל.

 

בני הצעיר חייל בן 20 יקרא להלן – סופר - משרך את רגליו לאחור לאורך השירות. הוא מדווח על מצוקה גדולה. מתקשה להגדיר את המצוקה במילים. דבר אחד גלוי וברור, הוא מוצא כל הזדמנות להבריז. מקבל גימלים ושוקל להשתמט מהשרות הצבאי.

לא מוצאת חן בעיני ההתנהגות שלו. אינני אוהבת את התירוצים וההתחמקויות שלו. אני רוצה שיעשה את המוטל עליו. יתרום את חלקו כחייל ואח"כ יהיה חופשי לעשות לחייו.

 

על הורים וערכים

השירות הצבאי של ילדינו מפגיש אותנו ההורים עם ערכים ועמדות מוסריות. דורש מאיתנו להגדיר במה אנחנו מאמינים. מה חשוב לנו מאוד. מה אנו רוצים להנחיל לילדינו. מה אנו מעריכים. ומה איננו מעריכים. מה ראוי ומה אינו ראוי. מה מוסרי בעינינו ומה איננו.

ההורות שלנו מלווה בהתמודדות עם דילמות מוסריות, בעצם משחר לידתם של ילדינו.

 

הורות היא מנהיגות מכוונת ערכים

אנחנו ההורים מנהיגים הרואים למרחוק.

יש לנו חזון של חיי משפחה, לפיו אנו רוצים לחיות ולהנחיל אותו לילדינו.

יש לנו ערכים מגובשים של מוסר, אמת, ומידות על פיהם אנו מתנהגים ואותם רוצים להנחיל לילדינו.

אנחנו קובעים גבולות, חוקים וכללים הנגזרים מהחזון ומהערכים.

 

הזוגיות בהורות

נחזור אלי הביתה. אני ובן זוגי יקרא להלן – שומר -  דואגים ואוהבים את סופר. אולם, האם כזוג אנחנו יוצאים מעמדת מוצא זהה? האם הערכים זהים?

יש בינינו פער של עשר שנים בגיל. היסטוריה שונה. אנחנו חיים יחד כמשפחה אחת עם ילדי מזה שמונה שנים. ילדיו אינם ילדי, ילדי אינם ילדיו. ובכלל, אנחנו שני אנשים שונים.

ברור לנו, שכדי להתמודד עם המשבר בשירות הצבאי, אנחנו צריכים לגבש עמדה אחידה ברורה וחזקה.

אנו צריכים למצוא ולהגדיר מכנה משותף בנושא ההורות. אם כן, שומר ואני התוועדנו לישיבת ערכים של ההורות שלנו, וממנה גזרנו את התייחסותנו למשבר הנוכחי של החייל שלנו. ניסינו לענות על שאלות שונות. מהם הערכים עליהם אנו משתיתים את החינוך שלנו?

מהם הערכים לפיהם נקבע את התייחסותנו לבעיות הצצות לאורך החיים של ילדינו?

 

הגדרנו שלוש שאלות משותפות וכל אחד מאיתנו ענה בנפרד:

1. מה היא בשבילי הורות טובה?

2. מה נמצא בתחום ההשפעה שלי ומה איננו?

3. מה חוסם/מעכב אותי?

 

המכנה השותף בהורות שלנו:

בתום העבודה האישית והשיחה בינינו התברר לנו שיש מכנה משותף רחב בהתייחסות שלנו לילדינו ולנושא ההשתמטות שעל הפרק.

מצאנו שיש לנו ערכים משותפים.

בריאות   כישורים חברתיים    הכרת ערך עצמי   ערכים של טוב ורע  התמודדות עם גבולות וחובות

מצאנו שיש לנו מטרה משותפת: לקיים שיחה עם הנער.

ומצאנו ששנינו חוששים מאותו דבר: החשש מעימות.

התמונה שנגלתה לפנינו נתנה לנו תחושת אחווה וכוח להתמודד עם הקושי המשותף שלנו.

 

א.                       חסמי הצלחה
המטרה שלי היא לדבר איתו. לברר מה המצוקה שלו. כיצד הוא רואה את שירותו הצבאי. מה התוכניות שלו להמשך השירות. לוודא את ההבנה שלו לגבי השלכות של מעשיו. להציג את עמדתי הערכית. את הראייה ארוכת הטווח של תפקודו בצבא ולאפשר לו לבחון את האפשרויות השונות.
אבל אני לא עושה. מדוע? כי הוא מסרב. הוא מתחמק ממגע. הוא נמנע מלפגוש אותי בבית. שיחותיו קצרות כמו
SMS. אני קוראת לו "החמקן". זה לא מוצא חן בעיני, אבל אני נמנעת מלהתעמת איתו.

כי אני חוששת מפני עימותים. זה חסם ההצלחה שלי.
אני חוששת שהוא יכעס עלי. "...אוף, תעזבי אותי. את לא מבינה כלום בצבא. אני יודע להסתדר. אל תתערבי..." לא נעים לי לשמוע את זה. אני מעדיפה להימנע מהתפרצויות הזעם שלו. הוא יכול להשתולל. להתאדם. לצרוח ולצווח. לדבר דברים קשים.
אני נפגעת ואז דוחה אותו מעל פני. זה מביא אותי להתחרט שבכלל פניתי אליו.
מה יועיל לי להמשיך ולהימנע משיחה איתו? יהיה לי שקט גם מחר. יש בזה תועלת רגעית.

אבל לאורך זמן, לטווח הארוך רק נזק יגרם מהשקט הזה. אם אוותר, ולא אדבר איתו, האם ארגיש טוב עם עצמי? האם ארגיש אמא בעלת ערך? – לא!

אני מסתכלת על ערכי ההורות שלי. החסם שלי - הימנעות מעימותים - לא מקדם את חזון ההורות שלי. הוא מכשיל אותי. הפחד שלי מעימות עם בני, מונע ממני את האפשרות להיות הורה טוב, להיות אדם שלם ומלא, כפי שאני מעריכה.
 

   וגם לשומר בן זוגי לא פשוט לחשוב על שיחה שכזו. הוא עלול לשמוע מילים של דחייה או חוסר שיתוף פעולה. או בכלל, לשמוע דברים שירגיזו אותו והוא יתרתח... לא, הוא חושש מזה. ממש לא היה רוצה להגיע למצב שכזה.
הוא היה מעדיף לשמוע שהנער רואה בו דמות סמכותית. אומנם לא אביו מולידו, אבל מישהו לשמוע בעצתו. הוא היה מעדיף שבני היקר יבקש את עזרתנו... אבל זה לא המצב.
כדי להתמודד עם החשש של כל אחד מאיתנו בנפרד מעימות, הסתכלנו על התוצאות לטווח הקצר והארוך. בהורות כמו בחינוך, התוצאות בטווח הקצר לא תמיד עולות בקנה אחד עם אילו מהטווח הארוך.

בהורות כמו במנהיגות, התוצאות לטווח הארוך הן אילו שאליהן אנו מכוונים.

אל התמונה הגדולה של האדם אותו אני רוצה לעצב, להשפיע עליו.

 

ב.                 תוצאות קצרות טווח מול תוצאות ארוכות טווח.
גידול ילדים הוא פרויקט המניב תוצאות בטווח הארוך. כמו מנהיג השואף לשינויים מרחיקי לכת, הוא מכוון לתוכנית חומש ולא לבחירות הקרובות. איננו מבוהל מתוצאות הבחירות בשנה הקרובה.
לנו ההורים יש מנדט לכהונה לכל החיים, איננו עומדים לבחירה. לכן איננו צריכים למהר ולחפש תוצאות קצרות טווח. להיפך, שלא כמו למנהיגינו, יש לנו אורך נשימה.

אז מה עושים? בעזרת שומר שדוחף לפעולה, אני לוקחת את הכוח בידי, מחליטה להתגבר על הרתיעה שלי מפני עימות. מהו עימות אחד, מהי מריבה אחת אל מול התחושה שהייתי נאמנה לעצמי. שהייתי האימא שרציתי להיות. אני מעודדת את עצמי.
 

ג.                  יציאה לפעולה
התוכנית: לקיים שיחה עם הילד.
לבקש ממנו לשתף אותנו במה שקורה לו בצבא. ליידע אותו שאנו חשים במצוקה שלו. מבקשים לדעת. לא לשפוט. נאמנות לערך המשפחתיות של שיתוף, הכלה ושייכות.
להציג את עמדתנו הערכית לגבי השירות הצבאי. לדבר על חשיבות השמירה על בריאותו. לברר איתו מה מידת הקושי שלו. האם יש פגיעה בגוף, בנפש? לברר איתו את ההערכה שלו. לשאול אותו על האפשרויות שהוא רואה לפניו. לשמור על מקומו כמי שאחראי על מעשיו והתנהגותו. להדגיש שיכולת הבחירה בידיו. לדבר איתו על תחושת הערך שלו. מה גורם לו לחוש בעל ערך. כיצד המאבק הנוכחי שלו להקלות רפואיות ישפיע על תחושת הערך שלו.
לבנות יחד איתו אסטרטגיה להמשך הדרך. האם זקוק לנו. מה אנחנו מוכנים/יכולים ומה לא. על מה מסכימים על מה לא.
 

ד.                 טקטיקה:
סופר מתחמק מכל מגע. אז מתי נדבר. מה עושים?
הגיע סופ"ש. היו אורחים. היו הסחות דעת. לא התקיימה פגישה.
מסקנה
 -לקבוע מועד ידוע מראש לכל הצדדים עוד היום.
כל יום ראשון לא נפגשנו. המשיכה מדיניות ההתחמקות שלו. הגיעה שעת ערב. הוא התחמק לחדרו והלך לישון. זה לא אופייני לו... חיכינו בסבלנות עד שיתעורר כדי לקבוע פגישה. התעורר בחצות וחצי. ירדנו לפגוש אותו במטבח החשוך. עשינו לו אמבוש. כמובן שהוא נבהל. התנגד. התרעם. ניסה לדחות. אבל לא ויתרנו. ניהלנו דיאלוג שבסופו קבענו מועד לשיחה. הצעד החריג של אמבוש, הוכח כאפקטיבי. לא ניתן היה יותר להתחמק. סופר הבין שאנחנו רציניים. לא מוותרים.


השיחה:

ניהלנו את השיחה בהתאם לערכינו (כפי שרשמנו מראש בטבלה).
א. המשפחה היא קן מכיל
ב. אנחנו אחראים על חלקנו ביצירת אווירת אמון בשיחה.
שאלנו אותו שאלות וביקשנו ממנו לשתף אותנו בתחושות שלו. לא הפרענו, לא התפרצנו, כיבדנו את השיתוף.
נכון, היו דברים שלא ערבו לאוזנינו. היו דברים שלא הערכנו. היו דברים ששמענו ולא ידענו.
היינו אמפתים והכלנו את המצוקה הרגשית.
ג. הקניית ערכים של טוב ורע. כישורי התנהגות חברתית
הצגנו בפניו את הערכים החברתיים שאנו מאמינים בהם. והקשר לשירות הצבאי.
ד. שמירה על הבריאות הנפשית והפיסית.
הבהרנו שאם יש סתירה בין השירות לבריאותו הנפשית צריך למצוא דרך לשמור על בריאותו.

ה. הורות מאפשרת ומאידך מכוונת. מאפשר לילד בחירה בתוך גבולות.
הצגנו את עמדתנו. השארנו את הבחירה בידיו. בררנו יחד את התוצאות האפשריות למעשיו.

 

תוצאות השיחה:

בטווח הקצר – קיימנו שיחה שבסופה קיבלנו יותר פרטים. אנחנו מעודכנים יותר לגבי תחושות המצוקה ומחשבות לפעולה. אנחנו יודעים שהוא שוקל אם להמשיך לשרת או להשתחרר. הוא חווה מצוקה קשה ותחושה שאנחנו לא עומדים לצידו.
החייל שלנו יודע את דעתנו הערכית לגבי השירות, לגבי בריאותו, לגבי אפשרויות תמיכה מצידנו, ולגבי העובדה שההחלטה נמצאת בידיו.

 

לתדהמתנו צפינו בתוצאות שהפתיעו אותנו:

סדר, ניקיון ועיצוב החדר האישי בבית.
התנהגות שלווה יותר.

נכונות לבוא למפגש משפחתי רחב משתתפים.

 

בטווח הארוך – איננו יודעים מה יהיו התוצאות בטווח הארוך. אולי תהיה לשיחה השפעה על ההחלטה אם להישאר בשירות או לעזוב, אולי חיזוק תחושת קבלה ושייכות למשפחה.

 

איננו יודעים מה תהיינה החלטותיו של החייל שלנו. אבל, אנחנו מרגישים שהתגייסנו ולא השתמטנו ממשימת ההורות שלנו.

 

 ________________

על הכותבת

נעמי לזר מאמנת אישית

בזוגיות שנייה. הורות ל 5 ילדים בוגרים

מאמנת הורים מנהיגים במשפחה. מ.מ.ה מרכז למנהיגות הורית

  

בואו לבקר באתר שלי

www.naomilezercoach.com

מוזמנים להציץ בבלוג

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=naomilezercoach

052-6959184

Lezer13@012.net.il

____________________

תגובות: הגיבי על הכתבה                              מעניין? שילחי לחברה   

 

 

__________________________________________